ציניות וחמלה

"את ואני/בשִמוש יומיומי/ כמו אנשים בשרות האהבה/ צומחים מתוך שכחה/ אל אלם שאין בו מילים/ כמו יד מגששת, לא בטוחה,/ הופכת בחשכה כסא, עציץ, מאפרה" ["אתה ואני" ("את ואני"), מילים נתן זך, לחן שילה פרבר] 
 
אחת המחוות היפות ביותר שיכולה לזכות לה זמרת היא שמשורר יסכים ברצון שתשנה את מילותיו לצרכי שירתה, כפי שמעיד נתן זך בפתיחת אלבומה החדש של נורית גלרון, "ואז בא לנו", שעשה.
 
"נורית גלרון היא הזמרת שלי", כותב שם זך. "נורית היא גם היחידה שהרשיתי לה לעשות את אשר לא ייעשה – להפוך גבר לאשה, והכוונה לחילופי הגופים זכר ונקבה: כך, לעתים, כשאני כותב 'אהבתי אותָך', אני מתיר לה לשנות ל'אהבתי אותךָ' וכדומה. וזאת רק בשירים שהייתי רוצה לשמוע אותם מושרים בקולה". 
  
ב-1981 הוציאה גלרון לראשונה אלבום המוקדש כולו לשיריו של זך, "שירים באמצע הלילה", שכלל שירי-עד כמו "כשצלצלת רעד קולך", "כולנו זקוקים לחסד" ו"כי האדם עץ השדה". יוני רכטר, מתי כספי, שלום חנוך, שלמה יידוב, סשה ארגוב, חנן יובל, אשר ביטנסקי ואילן וירצברג היו אמונים באותו אלבום על הלחנים. שירים נוספים של זך זכו לנציגות באלבומיה הבאים של גלרון, וכעת, כמעט 30 שנים לאחר "שירים באמצע הלילה", מקדישה שוב גלרון אלבום שלם למילותיו של זך.
 
כמסורת השילוב בין השניים, גם הפעם מייצרת שירתה הנפלאה והחכמה של גלרון וכתיבתו המופלאה של זך אלבום מורכב, חם וחכם, המציג גם את השנים שחלפו בסימנים קטנים בשירתה של גלרון (ניואנסים כמו הר' שהשתנתה עם השנים) ובצוות מלחינים צעיר וחדש הפוגש את מילותיו של המשורר. 

"את יצירתו של נתן הכרתי כמובן עוד לפני שהכרתי אותו", מספרת גלרון, " וזכיתי להיות חלק מערב מחווה שעשו גלי צה"ל כשיצא הספר 'צפונית מזרחית'. באותו ערב שרתי הרבה מאוד שירים שלו, ואחד שנכתב במיוחד, 'בכל פעם שאני מנגן', שהלחין יוני רכטר. ואז עלה הרעיון להמשיך אולי את המפגש הזה ולעשות תקליט שלם – אז קראו לזה תקליט – ונתן היה ממש בעניין.
 
"זאת הייתה עבודה מרתקת, ואני הייתי כולי חסרת נשימה. זה שאני עובדת עם נתן זך היה בשבילי פסגת הפסגות. יש בנתן מין חוכמה שנמצאת בין השורות, ותובנות על החיים שאני נורא מתחברת איתן. גם עם איך שהוא כותב, וגם עם התובנות עצמן. לצד ציניות יש לו איזו חמלה לאדם, לחברה, לחיים".
 
דברים שמוכרים לך מעצמך?          

"קצת, כן, בהחלט". 
 
שילוב של היום ואז
  
"הוא לא אמר לה מילה שונה./ היא הלכה ברחוב כמו כל גברת./ בקצרה: הם לא נהגו אחרת/ מכל בני זוג אחרים./ אבל נדף מהם ריח, כמין בשם, אהבה של שני אנשים". ("אהבה של שני אנשים", מילים נתן זך, לחן אילן וירצברג)

את הנוכחות של זך אפשר היה למצוא בהרבה מהאלבומים שלך. מה הוביל להחלטה להקדיש שוב אלבום שלם למילותיו?
 
"אלף, געגוע שלי. בית, הצטברות במגרה של המון טקסטים שלו שחשבתי שחבל לא להחיות אותם, לתת להם לחן ולשיר אותם. כשבא הרעיון נתן גם כתב שיר אחד או שניים במיוחד. את 'עייפתי' הוא כתב ממש במיוחד, אבל כמעט בכל שיר שביקשתי הוא עשה תיקונים. היו כמה שירים שביקשתי להחליף בין זכר לנקבה, או בשיר 'דיוקן עצמי' למשל - הוא הסכים להחליף את המילה 'פרצופות' ב'פנים מוכרות'. דרך אגב, היה לנו ברור שהטקסטים בספר הדיסק ייכתבו כפי שהם נמצאים בספרים של נתן, ובחלקים שיש בשירה שלי שינויים של המילים, יש מין כוכבית שאומרת 'השינויים הם על דעת המשורר'".
 
סתם מתוך סקרנות, למה ביקשת להחליף את "פרצופות"?
 
"אני לא אוהבת את המילה 'פרצופות'".
 
צוות המלחינים החדש שנבחר לאלבום כולל את שילה פרבר, ערן וייץ, בן ארצי ואיה כורם, לצד אילן וירצברג, המהווה מעין גשר בין אלבום העבר לאלבום ההווה והלחין חמישה משירי האלבום.
 
"רציתי איזשהו קשר עם הדיסק ההוא", אומרת גלרון, "וכן, פניתי לאילן. האמת היא שפניתי כמעט לכולם, אבל זה לא כל כך יצא, ופניתי גם לצעירים. רציתי שזה יהיה מין שילוב כזה של היום ושל אז, וזה מה שהתגבש בסוף".
 
בעבודה עם שתי נבחרות מלחינים מדורות שונים, באלבום העבר ובאלבום החדש, הרגשת איזו התייחסות אחרת להלחנת שירי משוררים, או שהיית מקבלת לדעתך אותה תוצאה גם מהמלחינים החדשים, לו היו עובדים אז, לפני 30 שנה?
 
"אני חושבת שבסך הכל כן, כי מה שהכתיב פה את המנגינה היה הטקסט, יותר מהכל. הוא הכתיב מלודיה מאוד פשוטה שנותנת הרבה מקום למילה. אני לא חושבת שיש שם התחכמויות מוזיקליות גדולות אלא המון כבוד למילה. אז אני חושבת שגם בעוד 30 שנה, כשיקחו טקסט של משורר כמו נתן, המלודיות תהיינה מאוד ברורות ופשוטות שנותנות הרבה מקום למילה".

 
עטיפת האלבום "ואז בא לנו". צילום: יח"צ

בגאון על מדף המוזיקה הישראלית
 
"ואז בא לנו ערב שקט והיינו שקטים/ ואז חלפה הסערה והיינו לא סוערים/ ואז ידענו שלא משנה/ אם צודקים ואם לא צודקים" ("ואז בא לנו", מילים נתן זך, לחן בן ארצי) 

באלבום הקודם שלך התחלת קשר מוזיקלי עם שילה פרבר, שנוכחת גם באלבום החדש.
 
"לשילה עצמה יש סיפור נורא יפה איתי. עוד לפני שהיא החליטה להיות זמרת היא כתבה ושרה המון בבית, ועשתה וניסתה ובדקה את עצמה, ויום אחד היא הייתה בהופעה שלי. אחרי ההופעה ניגשה אלי בביישנות ונתנה לי קלטת שלה, ואני כמובן אחרי הופעה, ואחרי הופעה זורקים ככה את הקלטות לתיק והולכים הביתה. וכנראה ששכחתי או שלא שכחתי, אני לא יודעת, אבל התשובה שלי התמהמהה, וכל יום, כל טלפון שהיה מצלצל אצלה בבית היא הייתה רצה לענות ומתאכזבת. ויום אחד, אחרי הרבה זמן, היא ישבה עם אח שלה ואמרה, 'זהו, אם גלרון לא מצלצלת אלי היום וזהו, אני מפסיקה עם המוזיקה. מבינה שזה כנראה לא הדרך שלי והולכת הלאה לכיוונים אחרים'.
 
"רצה הגורל והטלפון צלצל. היא לא הסכימה להרים ואח שלה ענה. הוא אמר לה שאני על הקו, והיא אמרה 'לא נכון', לקחה את הטלפון, וזו באמת הייתי אני. ואז היא החליטה שיכול להיות שזה באמת יהיה הכיוון של החיים שלה. אני בדרך כלל מצלצלת כשהדברים מצוינים. כשהם לא כל כך טובים אני לא מצלצלת, ובהזדמנות הזאת אני מבקשת סליחה מכל מי שלא כל כך צלצלתי אליו.
 
"מאז אני עוקבת אחריה. היא שלחה לי עוד קלטות ודיסקים שמאוד אהבתי. אני זוכרת שקיבלתי ממנה איזה דיסק כשהיא עדיין לא הייתה מוכרת. אמרתי לה שהיא כותבת נהדרת והיא צריכה להקליט, וכשחיפשתי שירים לתקליט הקודם מצאתי שני שירים אצלה ובאתי אליה הביתה ושרתי אותם - 'אתה משתחרר' ועוד שיר אחד, מקסים. והיא הייתה נהדרת ומקסימה, והיא נורא מוכשרת, ובאופן טבעי אמרתי לעצמי, 'רגע, נעביר לה גם טקסט של נתן, למה לא', ואחד השירים היפים בדיסק הזה הוא 'אתה ואני' שהיא הלחינה".
 
גם המפיק של האלבום, לני בן בשט, הוא שם צעיר יחסית שאת עובדת אתו. אני מכירה אותו בעיקר מעבודתו עם מיקה קרני ונועם רותם.
 
"את לני ראיתי ומאוד התרשמתי ממנו בערב שהוא עשה לכבוד התקליט שהוא הפיק לאיילה אשרוב בתמונע. אני מכירה קצת את החומרים של איילה ומאוד התרשמתי מזה שהיה שם משהו שנורא התחבר אלי. כשפגשתי אותו מאוד אהבתי את התגובות שלו לשירים. הרגשתי שזה זה ואני נורא שמחה שזה זה כי נורא נורא נהניתי ממנו. אני לא אגזים אם אגיד שהוא גאון מוזיקלי".
 
במוצ"ש הקרוב, 6 במרץ, בשעה 21.00, במועדון צוותא בתל-אביב תוכלו לשמוע את השירים החדשים שזורים בין שיריה האחרים של גלרון, במסגרת המופע אותו היא מקיימת בשנים האחרונות.
 
"זו הופעה שאני רצה איתה כבר הרבה מאוד זמן, שצברה וצוברת תאוצה מאוד יפה בשנתיים-שלוש האחרונות", אומרת גלרון, "וחבל לי קצת לאבד את מה שבניתי בשנים האלה. אז מה שאנחנו עושים זה שאני מוציאה כמה שירים ומכניסה לפחות חמישה שירים מהדיסק הזה. העיבודים יהיו שונים קצת מהדיסק, ובהופעה הספציפית בשבת גם נתן בא, ואני חושבת שאין כמו נתן לקרוא את השירים שלו. זו פשוט חוויה לשמוע אותו קורא, אז אני מאוד נרגשת מהמעמד ומהמפגש על הבמה עם נתן, ובכלל לעלות עוד פעם על הבמה של צוותא".
 
חלק ניכר מהביקורות על האלבום ציינו את האומץ שצריך כדי להוציא אלבום כזה בתקופה כזו. גם את מרגישה כך?
 
"תראי, אני לא יכולה לברוח ממה שאני אוהבת. זו תקופה אחרת, התקשורת אחרת לגמרי והרדיו אחר לגמרי וזה קשה, אבל הרגשתי שאני עושה דיסק שאלף, אני מאוד מאוד קשורה אליו, ובית, אולי זה יישמע קצת פלצני או יומרני או מתנשא, אבל הרגשתי שאני עושה דיסק בשביל שיעמוד בגאון על המדף של המוזיקה הישראלית. אני מרגישה שאלה שירים שמגיע להם טווח זמן ארוך, שלא יעופו מהר".
 
נורית גלרון, "ואז בא לנו", NMC
 
נורית גלרון תופיע בשבת, 6 במרץ 2010, ב-21:00 במועדון צוותא בתל-אביב.