קטעים מתוך מחזות ומערכונים של לוין בקברט בידורי תוסס ומוצלח מאת דודו באוכנר. לא לשמרנים
בידור טהור
לקסיקון ההתייחסויות אל חנוך לוין ומחזותיו יוצר קושי טבעי לכל ניסיון להפוך אותו ממראה עקומה של מציאות עקומה עוד יותר למופע מבדר וטוב לב, שלכאורה מוציא מהקשרם המטא-דרמטי את הדמויות ואת הדימויים, ואת העיסוק הכפייתי בתוצרי הגוף. אבל מעלתו הגדולה של לוין הייתה ביצירתם של בני אדם אנושיים בחולשותיהם, בעליבותם ובמגוכח שבקיומם, בנסיונות שלהם לצאת מתוך הביצה והרפש ובהשלמה עם "מה שאתה מקבל זה מה שיש". המופע "חנוך לוין בצבעים" אינו הראשון שמנסה להראות שאפשר לעשות את חנוך לוין גם בדרך שכל תכליתה לבדר. שמעון מימרן עשה זאת פעמיים עם תלמידי הסטודיו של יורם לוינשטיין, שבו גם נערכת מדי שנה תחרות ע"ש שוש אביגל, שבה תלמידי שנות הלימודים השנייה והשלישית מתחרים בביצוע מונולוגים מתוך מחזותיו של לוין. על כן אין זה מפתיע שאת המופע "חנוך לוין בצבעים" יצר, עיצב וביים בוגר הסטודיו דודו באוכנר. באוכנר גייס למבצע חברים אישיים, חמישה בוגרי הסטודיו, שניים מתיאטרון הגוף ואחת מהסטודיו של סופי מוסקוביץ'. כולם גמישים, יודעים לנוע, מנוסים ונלהבים מהחומרים שניתנו להם. באוכנר עיצב על בימתו החשופה של צוותא מופע צבעוני, בסיוע תלבושות מרהיבות שתרם לו אורן דר - חליפות גזורות היטב לגברים הצעירים ושמלות אופנתיות לנשים היפות, פסקול מוזיקלי הוליוודי-צרפתי שהוא ערך וכוריאוגרפיה סלונית מתוחכמת שיצר יחד עם עינת יניב. ממש לא מה שמצפים לו שומרי החומות המגינים על טוהר החומר. מעברים חכמים אבל זה עובד, וזה נאמן ללוין ואפילו מצוין. העריכה של באוכנר והבימוי שלו הצליחו ליצור כמעט רצף עלילתי מקורי מקטעים מתוך שיץ, יעקבי ולידנטל, קרום, מה אכפת לציפור והג'גולו מקונגו, למרות שהם יצירות נפרדות. הוא עשה זאת באמצעות מעברים חכמים, מוזיקליים-ריקודיים, ובעיקר באמצעות העיצוב של המשחק, הנע על פס הטקסט מזה ועל פס השחקנים המבצעים אותו מזה. בין אלה בלטו במיוחד אלון אופנהיים, שידע למצוא שפה מדויקת של מבע פנים וגוף; שגיא מינץ הקליל והמשעשע, שלרגעים הזכיר את ג'ון קליז הצעיר; הילה טוביאן, שבין השאר הייתה רות שחש צעירה וסקסית, וגם עיצבה לחבריה איפור מצוין; כפיר קורנר בקטע נפלא אחד ויחיד שכמעט גנב לחבריו את ההצגה; נגה דאנגלי התוססת והאנרגטית כפרטנרית מדויקת לחבריה; דורון דהן, בעיקר בתנועה מהוקצעת להפליא; הילה רובינשטיין שהוסיפה את הגוון הג'ינגי הנכון; ובתווך, ביניהם ואתם דודו באוכנר עצמו, ליצן מושלם לקרקס של לוין. "חנוך לוין בצבעים" הוא מופע שמח וטוב לב לאוהביו של לוין שאינם כבולים במוסכמות שנערמו על שמו, ולמי שעדיין פוחדים להציץ ולהיפגע מחוכמתו.
08/03/2010
:תאריך יצירה
|