נגישות לאחורי הקלעים
 
כמי שמכירה מעט את פעילותו של תיאטרון "קליפה" למבוגרים, להצגה "מה קורה עם שבתאי?" הגעתי עם ציפיות לחוויה תיאטרלית שונה מזו שבתי ואני מורגלות אליה מהתיאטראות הקונוונציונליים, והציפייה, אם להתחיל מהסוף, התממשה במלואה.
 
בכל בוקר כשעמליה יוצאת לגן, היא מוטרדת בשאלה מה קורה עם שבתאי, כלבה האהוב. האם הוא בודד, רעב, אולי השכנה תושייה מתנכלת לו בהיעדרה של עמליה. ההצגה "מה קורה עם שבתאי" (על פי ספר באותו השם מאת אורית ברגמן) מציגה בפני הילדים את התשובות המפתיעות לשאלה שמטרידה, אולי, גם אותם: מה עושים הקרובים אליהם כשהילדים לא איתם.
 
החוויה התיאטרלית של תיאטרון "קליפה" מספקת לילדים גישה בימתית שונה לגמרי מזו שהם מורגלים אליה בתיאטראות ובמופעי הילדים השונים, מרגע הכניסה לתיאטרון ועד תום ההצגה.
 
זה מתחיל מהעיצוב היפהפה של המקום, המאפשר לילדים נגישות לאחורי הקלעים שלו, הכולל חלקי תפאורות וגורר מבתי התפעלות מיופיו של המקום, וממשיך במיץ הפטל והבייגלה המוצעים לנו בכניסה, ובחלל ההצגה עצמו. חלל ההצגה מעוצב כמעין אמפי קטן של חמש שורות, המאפשרות ישיבה של כ-60 אנשים, אל מול תפאורה בצבעי ספר ילדים, המסתובבת במהלך ההצגה והופכת מביתה של עמליה לרחוב בו היא נוסעת במכוניתה של אמה לגן, ואז למטבח הענק בו חוגגים שבתאי וחבריו הכלבים כשעמליה ואמה לא בבית. 
 

"מה קורה עם שבתאי?". צילום: דמיטרי טולפנוב

נטייה קרקסית
 
התפאורה, התלבושות המרהיבות בסגנון של משהו שבין תיאטרון בובות בגודל טבעי לקומיקס של פעם, התאורה, השימוש בכלבים ההולכים על קביים ובכלב מריונטה – כל אלה הופכים את המקום לפנטזיה שמאפשרת לסגנון הקליפאי, המשתמש בשחקנים-רקדנים עם נטייה קרקסית, לפרוח.
 
רגעי השיא של ההצגה ניזונים מריקודי הכלבים המתפרעים בבית הריק של עמליה, תוך שימוש מקסים במוזיקה של מבוגרים (who let the dogs out), כשלשיא נוסף מצטרפת גם השכנה תושייה שהכלבים המתפרעים מסובבים אותה על גבה ומשחקים בה, עד שזו נכנעת ובורחת מהבית.
 
ישנן הצגות השמות דגש על עלילת הסיפור, יש כאלה שמציעות עושר בימתי רב, הדגש של "קליפה" הוא על חוויה אינטימית (המקום באמת קטן) המציעה התכוונות בימתית אחרת. כזו שמעוררת את הראש במקומות שרגילים, אולי, להישאר רדומים.
 
השחקנים פונים אל הקהל, שמרגיש שהוא ממש משפיע על ההצגה. בניית הוויזואליה הבימתית והג'סטות התיאטרליות שונות מאלה שאנחנו מורגלים אליהן, ואם חשבתי ביני לבין עצמי שאולי נכון היה להדק מעט יותר את הצד העלילתי של ההצגה שדי חוזר על עצמו, באה תגובתה של בתי שכעסה עליי אחרי שתמו 50 דקות ההצגה ("מה?! זה נגמר?! אבל הבטחת שזה יהיה ארוך!") והבהירה לי שאולי זה רק הראש המדי מבוגר שלי שכבר הורגל להתפתחויות עלילתיות בכלל לא הכרחיות.
 
כדי לסגור את החוויה בצורה מיוחדת כפי שהתחילה, מוזמנים הילדים בתום ההצגה - שרצה, אגב, כבר שנתיים - לאכול מהבייגלה שאפתה השכנה תושייה ולהצטלם עם הדמויות.

"מה קורה עם שבתאי" (לבני שלוש עד שש). כתיבה ועיצוב: אורית ברגמן, בימוי וכוריאוגרפיה: מיכל הרמן ואלון שוובה, ליווי אמנותי: עידית הרמן, משתתפים: לי מאיר, אלון שוובה, דדי צדוק, צבי פטרקובסקי, מיכל הרמן. תיאטרון קליפה, שבת, 13 במרץ 2010.