מי קבע שלבן יפה יותר?

51 שנה עברו מאז יצא לאור ספרה של לאה גולדברג "דירה להשכיר". 11 שנה רצה ב"התיאטרון שלנו" ההצגה על פי הספר, שלא איבד רלוונטיות בין הדפים, וקיבל תוספות ופתרונות חדשים המכבדים את המקור, בעיבוד הבימתי המוזיקלי שיצר רונן גולדפרב פלד, מנהלו האמנותי של התיאטרון.
 
תושבי מגדל דירות (הנראה על הבמה בדיוק כמו בספר) – גברת קוקייה, תרנגולת, סנאית וחתולה כושית (האזכור היחידי המסגיר את ותיקותו של הספר המקורי) – החיים בהרמוניה ובאהבה בבניינם נאלצים להיפרד, לצערם, ממר עכבר העוזב את דירתו (הפתרון שמצא גולדפרב לעזיבתו הלא כל כך ברורה בספר הוא שמר עכבר פשוט עזב כדי להתחתן), ולמצוא במקומו שוכר חדש לדירה.
 
בזה אחר זה עולים אל הבמה מועמדים לשכירת הדירה, מציצים כה וכה, מתלהבים מהדירה, אך מסתייגים מדייר זה או אחר ומנסים לשכנע את דרי הבניין להיפטר ממנו. הדיירים מפגינים חברות אמת, שומרים אמונים זה לזה, ונשארים ללא דייר מחליף, עד שמגיעה היונה שמחליטה לשכור בסוף את הדירה, שלא כל כך נראית לה אמנם, אבל השכנים נראים לה מאוד.
 
התפאורה המקבלת את פני הבאים יפה ומושקעת, וילונות המסך המעוצבים כעצי ענק מוסיפים לה איכות תלת ממדית. מראה הבמה, בתוספת התאורה השמחה המשוטטת גם על פני הקהל, צבעוני להפליא, והתלבושות מרהיבות.
 
את המחזה כולו מלווים שירים מוצלחים שיצרה ליאת פרלוב מאירי, וההרחבות הסיפוריות שיצר גולדפרב מכבדות את המקור ושומרות על רוח השפה הוותיקה, בלי לאבד קשר לכאן ועכשיו ("בטלוויזיה הוא נראה יותר צעיר" מרכלות הדיירות על הזמיר – זמר ידוע ומפורסם). משמח לגלות שקלאסיקה אכן עובדת, אף כי ייתכן שהמסר בכל זאת מורכב קצת לבני פחות משלוש, מה שיכול להסביר את הרעש הלא אופייני שליווה את ההצגה מתחומי הקהל.
 
אין בכך כדי להעיד על ההצגה עצמה. ילדים גדולים יותר, בני שלוש ומעלה, הגיבו בהתלהבות, מחאו כפיים באינטנסיביות לאורך כל שיר, ודנו בינם לבין עצמם בתום ההצגה בנושא שהועלה על הבמה, מה שמסביר את העובדה שמדובר, כאמור, בהצגה שרצה על הבמות כבר 11 שנה.
 
הרגע החשוב של ההצגה מבחינתי הוא בנאום החתולה הכושית שנעלבת מהחזיר ("לבן בן לבנים"), שאינו מוכן לגור קרוב כל כך לחתולה השחורה. "מי קבע שלבן יפה יותר?", נעצבת הכושית. "מסכנה החתולה, מאוד העליבו אותה, ואם אני אראה אותה אני אגיד לה שהיא יפה כי אני מאוד אוהבת שחור", מגיבה קטנתי בזמן אמת, ומשאירה מאחוריה אמא ששמחה לצאת מהאולם עם המסר החדש.
 
"דירה להשכיר", "התיאטרון שלנו". לילדים בגילאי גן עד כיתה ג'. עיבוד למחזה ובימוי: רונן גולדפרב פלד, מוזיקה: ליאת פרלוב מאירי, כוריאוגרפיה: תום אידלסון-ורד. 20 במרץ 2010, מוזיאון תל-אביב לאמנות.