תרופה ללב
 
"את תחלצי מגפיים שחורים/ שרמסו כה רבים לפניי/ וחושך יבוא כשתחליק גלימתך/ והעור הלבן שוב יכה בעיניי./ (...)/ שודדי-ים קשוחים נטרפו במימייך/ חיילים אמיצים שנפלו בשטחך/ וכל הגברים שליטפו את רגלייך/ ואף לא אחד שנגע בלבך". ("פרפר הקטיפה", מילים ולחן שפי ישי)
 
את התקליט הזה אני מסיימת דומעת. מוחקת את הפתיח הארוך והאינפורמטיבי שכתבתי בתחילת השמיעה ופונה לכל מי שלבו זקוק לנחמה וליופי לרוץ ולרכוש את "גבר לא ידבר על כך", אלבום הסולו החדש של שפי ישי. אני את מתנת החג המושלמת שלי כבר קיבלתי.
 
לפני 17 שנה הוציא שפי ישי (55) את אלבומו הראשון "אהבה ושנאה", שזכה לפרגון גדול ולביקורות חמות. כמוזיקאי השתתף לאורך השנים בהפקות רבות (ביניהן "מאמי" המקורית והמחודשת), כתב מוזיקה להצגות תיאטרון לא מעטות (ביניהן "סנג'ר", "זכרונות חוף ברייטון", "סטריפטיז אחרון") ולסרטים ("ד"ר דוליטל עקום", "מאחורי גבו של היטלר", "לא על הלחם לבדו"), והשתתף באלבומים של אמנים כמו אהוד בנאי, יהודה פוליקר ויהודית תמיר, רעייתו.
 
כעת, 17 שנה, כאמור, לאחר אותו אלבום סולו ראשון, יוצא "גבר לא ידבר על כך", שמביא שוב למרכז הבמה את אותן צניעות, כישרון ויופי המאפיינים אותו כל כך. "ואז בא לנו", הסינגל הראשון מהאלבום, זכה גם הוא, למרבה השמחה, לפרגון הלא מובן מאליו בימים אלה, שמגיע למוזיקאי מהסוג של ישי, המשלב השפעות שמסתובבות בין רוק ים תיכוני עצוב לבין שנסון של סוף הלילה, כפי שאפשר למצוא ב"פרפר הקטיפה" המופלא, אחד משני השירים באלבום שגם את מילותיהם כתב ישי. על כל מילות השירים, פרט לשניים שכתב ישי, חתום המשורר נתן זך.
 
לאורך האלבום כולו נותן שפי ישי את הבמה למילים ולצלילים, הכובשים את הלב בפשטותם היפה, עוטף אותם באהבה שקטה ובעצב לא מתלהם, ומשלים את התמונה המוזיקלית בציורים פרי עטו בספרון האלבום, שגם הם נובעים מאותן איכויות המאפיינות אותו. המוצר הסופי הוא אחד האלבומים הישראליים הבודדים של השנה שוודאי אמצא את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב כדי לקבל ממנו את אותה תרופה ללב שהוא מספק. 
 

שפי ישי. צילום: יח"צ

תכנית שיקומית
 
"השאר לי אך זאת: את זכר/ הדברים שגרמו לי לשעות/ אליך, דרכי, אלי,/ דרכך. ועל הכל:/ את הכאב ואת השמחה,/ את כל כאב השמחה/ ואת כל שמחת הכאב/ ש ב ש ל ה, ש ב ש לו/ אני מודה ולא אבוש,/ שהכל היה כדאי,/ שהכל היה חיי,/ גם לשווא, גם לא עכשיו/ וכך גם נתכוון ודאי להיות". ("כאב השמחה", מילים נתן זך, לחן שפי ישי)
 
"זה לא משהו מתוכנן שהייתה מחשבה מאחוריו", עונה ישי לשאלה הבלתי נמנעת על 17 השנים בהן לא הוציא אלבומי סולו. "זה פשוט החיים עם מה שהם עשו. התחלתי לעבוד על האלבום הזה לא כל כך הרבה אחרי שיצא האלבום הראשון, והחיים גרמו לזה שלא יכולתי להמשיך. באסון התאומים נהרג אח שלי, ואחרי שזה קרה לא יכולתי לחזור לחומרים האלה, לא יכולתי לשיר, לא יכולתי להמשיך לעבוד על האלבום. בכל הזמן הזה כתבתי מוזיקה לתיאטרון, שזה דבר שאני עושה לאורך כל השנים, ועשיתי כמעט רק את זה, עד שיום אחד הגיע טלפון מנתן זך, שהזמין אותי להשתתף בסרט שברשות השידור עשו עליו".
 
למה הוא פנה אליך? מה מקור הקשר?
 
"הקשר התחיל עוד באלבום הראשון. כתבתי מוזיקה לשיר שלו 'שבעה', והוא מאוד אהב את השיר הזה. הפעם הראשונה שבה בעצם פגשתי אותו הייתה כשהופעתי במרתף 10, עוד לפני שיצא האלבום הראשון. לא הספקתי אפילו לדבר איתו, והוא נכנס פתאום באמצע ההופעה, ואני צריך לשיר את השיר הזה שהוא עוד לא שמע.
 
"אז התנצלתי תוך כדי הופעה שעדיין לא השמעתי לו את השיר, וקיוויתי שהוא יאהב אותו. הוא נורא התרגש ועלה לבמה, והתחיל קשר. נפגשנו הרבה, והופענו יחד בכל מיני חגיגות שעשו לו כשיצאו ספרים שלו וכשהוא קיבל פרסים כאלה ואחרים. בשיר הזה היה משהו שהרגשתי שחייב להתפתח ולהעמיק כי היה שם איזה חיבור מאוד עמוק. תוך כדי זה שגם למדתי להכיר את הבנאדם ולא רק את השירים, היה לי ברור שאני רוצה וחייב להמשיך לעבוד איתו ועם השירים שלו שאני מאוד אוהב".
 
הפנייה שלו בעניין הסרט היא שהחזירה אותך לעבוד על האלבום?
 
"מה שקרה זה שהוא צלצל פתאום ואמר לי שעושים סרט והוא לא מוכן שהשיר הזה לא יהיה בסרט ושהוא רוצה שאני אבוא ואשיר, ואז לא הייתה לי ברירה ונאלצתי לפתוח את מכסה הגיטרה כדי שיצלמו אותי שר, אחרי ששנים לא עשיתי את זה".
 
בעצם מאז מות אחיך חדלת לגמרי מלשיר?
 
"כן. ממש הפסקתי לשיר. לא יכולתי להגיע למצב הזה. גם הצילום הזה לא היה לי קל. אחרי הצילום שני חברים הציעו שנתחיל לנגן וחשבנו לעשות משהו, להופיע. אפשר להגיד שזאת הייתה מין תכנית שיקומית. לאט לאט התחלתי לחזור לזה, עד שבסוף באמת יכולתי לחזור ולגמור את האלבום הזה, שלא נגמר כמו שהוא התחיל. יש בו כמה מהדברים שהתחלתי לעבוד עליהם אז, יש דברים שנוספו, שירדו, כי עבר זמן ואנחנו משתנים. זה מה שקרה".
 
שירים, כמו חברים
 
"זה היה רחוק, כרגיל, בחלון עוד עמדו טיפות/אותו לילה, כשאמרת, כשאמרתי,/ והיינו קרובים להסכמה אם כי רחוקים/ מאד בכל השאר./ גבר לא ידבר על כך. גבר לא יגלה." ("שיר מאוחר מדי", מילים נתן זך, לחן שפי ישי)
 
פרט לשני שירים, כל השירים הם פרי עטו של נתן זך, ועבודה עם שירי משוררים, בכלל, היא משהו שמלווה אותך לא מעט לאורך השנים. העלית לא מעט מופעי שירה של משוררים כמו יונה וולך, יהודה עמיחי, נעים עריידי, רוני סומק. הלחנת שירי משוררים זו עבודה אחרת מהלחנה "רגילה" מבחינתך?
 
"לדעתי לא, אבל זה נורא תלוי. אני מאד אוהב להלחין שירי משוררים, והאמת היא שאומרים שזה אלבום הסולו השני שלי, אבל זה בעצם השלישי כי עוד לפני האלבום הראשון שלי עשיתי עם יהודית (הזמרת יהודית תמיר, רעייתו של ישי – ט.ג.) אלבום של שירי ילדים של אנדה עמיר פינקרפלד. אז אמנם שירי ילדים זה לא הארדקור של שירה, זה כאילו יותר נחמד וחביב ופשוט, אבל בכל זאת זה שירה, זה לא פזמונים".
 
אתה יכול לשים את האצבע על ההבדל?
 
"אני חושב שמי שכותב פזמונים חושב, עוד לפני שכתב את המילה הראשונה, על הצורה הסופית של הדבר הזה. שזה הולך להיות משהו שישירו אותו, שתהיה לו מנגינה, שיהיו כלים שילוו אותו, שיהיה מעבר מוזיקלי כזה או אחר, כך שהוא מראש מביא את עצמו למקום מסוים. אני לא משורר, אבל אני חושב ששירה, לעומת זאת, היא משהו שאנשים כותבים כשהם פשוט יושבים מול נייר ריק ומנסים לתפוס איזשהו רגע או חלק של רגע, והם עובדים בעצם רק עם אותיות ומילים, ולפעמים חלקי מילים.
 
"אפשר כמובן למצוא שירים שנמצאים בתבניות ריתמיות מסוימות, אבל באופן עקרוני, מעצם ההגדרה, זה משהו שהוא נורא פתוח. לא כל שיר כדאי להלחין. יש שירים שההלחנה לא תוסיף להם. להפך, יהיה יותר קשה להבין מה הם רוצים. כי בעצם שיר הוא שלם כשהוא כתוב על נייר, לא צריך יותר מזה, ובנאדם יכול לקרוא אותו בקול או לקרוא לעצמו, וזה דבר שלם.
 
"ההבדל הזה גם גורם לזה שבשירה יש בחלק מהמקרים דבר שהוא הרבה יותר פתוח. זה איזשהו תרכיז שכל אחד יכול לשפוך את עצמו לתוכו וליצור קוקטייל שהוא ערבוב של עצמו עם התרכיז של השיר שמישהו אחר כתב, ולמצוא שם את עצמו, את האנשים שסביבו, את הקרובים, הרחוקים, האוהבים או השונאים, ובעצם שיר טוב יכול לקבל אינסוף. כשמשהו כזה תופס אותי הוא תופס נורא חזק, כי כאילו יש חלל כזה בין המילים, חלל שאתה בעצמך נכנס לתוכו.
 
"זו באמת הסיבה שכל כך הרבה שנים אני לא עוזב את העניין הזה. יש בזה איזו עקשנות כזו, לקחת משהו שלא שייך לעולם הזמר והפזמון ולהביא אותו לשם. לכאורה הרבה יותר קל לקחת טקסט פשוט וקליט שייקח בחשבון את כל האפשרויות של סגנונות מוזיקליים, מבחינת מבנה, מבחינת עוצמה, אבל זה משהו נורא חזק.
 
"נגיד השירים של אנדה עמיר פינקרפלד, שזה משהו שאני זוכר אותו כשהייתי יותר צעיר מהבן שלי, ממש ילד קטן. אני זוכר שהסתכלתי על השירים האלה וזה היה בשבילי עולמות. כמו חברים, כמו סרטים. לא הייתה אז טלוויזיה ותעשיות שלמות של דברים שהורים יכולים לקנות כדי לשעשע את הילדים, אז השירים האלה היו עולמות שלמים. סתם שיר על ילדה שהיו לה עיניים כחולות ומשום מה רצתה לצאת לשמש כדי ש'תשזפנה לה העיניים'. זה כאילו סיפור קטן ואיזוטרי, ובשבילי בתור ילד זה היה סרט שלם. מין אוצרות כאלה".
 
זך חלם שיר
 
יהודית תמיר, אשתך, גם היא חלק מיצירת האלבום שלך. המון המון שנים אתם ביחד, לא?
 
"אנחנו ביחד קצת אחרי תיבת נוח. לא זוכר אם הכרנו בתיבה או אחרי, אבל אנחנו המון זמן ביחד, והמון זמן גם עובדים יחד. כבר ב'אהבה ושנאה' יהודית הייתה שותפה. קוראים לזה ייעוץ אמנותי, אבל בעצם היא הייתה מעורבת בכל תהליך היצירה וההקלטה. פשוט הייתה שם איתי. את האלבום השני שלה אני עשיתי, וגם באלבום הנוכחי היא הייתה חלק מכל דבר. אם זה לשמוע שיר שרק הולחן או תפקיד בהתהוות. זה פשוט להיות איתי שם לאורך כל הדרך. מעבר לזה שהיא גם שרה פה ושם באלבום. אמנם אין שיר שלם שהיא שרה באלבום הזה לבדה, אבל היא שרה יחד איתי בחלק גדול מהשירים".
 
השאלה הבלתי נמנעת הבאה היא מתי ייצא אלבום סולו נוסף שלה, כאחת הזמרות הבאמת נפלאות במוזיקה הישראלית
 
"יש לנו גם אלבום שלה שנמצא בעבודה. אולי זה גם המקום לספר לך על עוד משהו מאוד מרגש שהיה: ביום שיצא הסינגל הראשון של האלבום הזה קיבלנו טלפון מנתן זך. במקרה או שלא במקרה, אותו יום היה גם יום ההולדת שלי ושל נתן. מתברר שהתאריך העברי שלי והלועזי שלו יצאו באותו יום, וגם הסינגל יצא באותו יום, והוא מרים טלפון ומשאיר הודעה שיש לו הפתעה ושאחזור אליו.
 
"כשצלצלתי אליו הוא סיפר שהוא חלם בלילה שיר ומיהר למכונת הכתיבה כדי לכתוב אותו ולא לשכוח את הטקסט, והוא הקדיש את השיר הזה לי וליהודית, דבר שהוא אמר לי שהוא לא עשה אף פעם לאף אחד, ויהודית ואני כתבנו לשיר הזה מוזיקה ביחד, והשיר הזה יהיה בתקליט החדש של יהודית. שלשום, בהופעה החגיגית שעשינו, נתן עלה לבמה ובירך אותנו וחיבק אותנו וסיפר את הסיפור הזה לקהל, וקרא את השיר, ואנחנו גם שרנו אותו, למרות שהוא עדיין בעבודה. היום זה מאוד אופנתי לשיר 'שיר בחזרה', שיר שעדיין לא לגמרי סגור".
 
הסיפור הזה ממחיש את העובדה שאתה חוזר סוף סוף להופיע?
 
"חוזר... אפשר להגיד שאני די מתחיל בעצם. הופעתי קצת לפני האלבום הראשון, אבל באותו זמן גם ניגנתי עם פוליקר, עם אהוד בנאי, כתבתי לתיאטרון, הייתי מלא ביצירה ובסיפוק אז לא הופעתי הרבה עם האלבום הראשון. עכשיו אני בפירוש מתחיל דרך. אני מופיע עם עודד גולדשמידט בקונטרבס, אדם מדר בכינור, מנדולינה וחצוצרה, יהודה דרי בגיטרה אקוסטית..."
 
יהודה דרי כמו המעצב?
 
"יהודה דרי המעצב. לאף אחד לא היה מושג, אבל יהודה מנגן נהדר. שכנעתי אותו להביא גיטרה והוא מנגן איתי ואני מאוד שמח על זה. אני מנגן אקוסטית ופסנתר, אם יש פסנתר, ויהודית שרה גם ומתארחת, וקצת עוזרת לנו בפרקשן פה ושם. זאת התחלה, ואני מאוד מתרגש. אנשים אומרים שהם מתרגשים וחושבים שזה מרגיע אותי, אבל זה רק גורם לי להתרגש עוד יותר. אבל אני יכול להגיד שאני מאוד שמח, ואני רוצה להופיע, אני עושה את זה בשמחה וברצון. זה נראה לי הכי חשוב".

שפי ישי, "גבר לא ידבר על כך". המופע הקרוב ייערך ב-17 באפריל ב"אוזן בר", תל-אביב, ב-20.30.