הסיפור של דוד ריתק אותי
 
"דוד ובת שבע – דרמת פלמנקו", שם מסקרן למופע ייחודי שמעלה להקת הפלמנקו הישראלית קומפאס (COMPAS) בראשותה של מיכל נתן, הכוריאוגרפית והמנהלת האמנותית של הלהקה, המגלמת בהפקה החדשה את בת שבע. מולה, בתפקיד דוד, הרקדן הספרדי מיגל אנחל, אמן פלמנקו בינלאומי המופיע ברחבי העולם עם להקתו THE MIGUEL ANGEL ESPANA BALLET, ומשתף פעולה עם נתן מזה שנים רבות.
 
שני מופעים בלבד של "דוד ובת שבע" מעלים נתן, אנחל והלהקה. הראשון בסוף אפריל במרכז סוזן דלל והשני בתחילת מאי בתיאטרון גבעתיים.
 
"מדובר על הסיפור המפורסם, בו ראה המלך דוד את בת שבע, אשתו של אוריה החיתי, רוחצת על הגג", מספרת נתן, "בזמן שאוריה היה אחד ממפקדי הצבא הבכירים של צבא דוד. דוד נמצא כבר בשלהי חייו, אחרי הכיבושים הגדולים. הוא כבר לא נלחם והצבא עושה בשבילו את רוב המלחמות. וכשהוא רואה את בת שבע על הגג הוא שולח שליחים לברר אודותיה, כך שהוא יודע שמדובר באשת איש, ובכל זאת קורא לה. ולגבי זה יש פרשנויות, האם היא פיתתה אותו או שהוא לקח אותה בכוח. לכבוד ההפקה למדתי תקופה ארוכה את כל הסיפור הזה, קראתי הרבה פרשנויות ודיברתי עם אנשים רבים, ובחרתי את הפרשנות שלי, שאומרת שהוא בעצם לקח אותה בכוח".
 
מאיפה החיבור האישי שלך דווקא לסיפור הזה?
 
"הלהקה קיימת כבר די הרבה שנים. ב-97' העליתי את ההפקה הרפרטוארית הראשונה שלנו, ומאז העלינו כבר 11 מופעים רפרטואריים. חלק מהריקודים הם פלמנקו נטו וחלק אחר הם פלמנקו דרמה, סיפור. כשהגעתי להפקה הנוכחית רציתי להתעסק באיזושהי דרמה, ואמרתי, במקום לחפש איזה סיפור מתוך הרפרטואר הספרדי או המיתולוגיה היוונית, למה לא ללכת למיתולוגיה שלי, לסיפורים שלנו, לתנ"ך.
 
"הסיפור הזה של דוד ריתק אותי, כי זו פרשה שיש בה המון דברים. מה שקרה על הגג, ואחר כך בת שבע נכנסת להריון מדוד, והפתרון שהוא מצא זה לקרוא לאוריה לחזור הביתה, ואוריה מסרב ואומר שבזמן שאנשיו נלחמים ונהרגים בקרב הוא לא יכול לחזור לסעוד ולישון עם אשתו, ונשאר שלושה ימים בפאתי הארמון ולא מסכים לחזור הביתה. אני מבינה מזה שמישהו מהאנשים סיפר לו מה באמת קרה, ולכן הוא כנראה לא רצה לחזור הביתה. ואז דוד שולח מכתב לשר הצבא ומבקש ממנו לשלוח את אוריה לקו הראשון ולא לתת לו גיבוי, כלומר שולח אותו בעצם למות, אז זה סיפור נורא קשה.
 
"גם המקום הזה של דוד, המלך הגדול והאדיר והנהדר של ישראל שעשה שני חטאים נורא גדולים, גם לקח אשת איש וגם שלח את מפקד הצבא שלו למות כדי להעלים את העניין הזה. אוריה מת, ובת שבע ילדה אחרי שבוע ילד מת. דוד מתאבל עליו קשות, ואז מגיע המשל המפורסם של כבשת הרש, הרצחת וגם ירשת, ואז, במקום להרוג אותו, אלוהים נותן לדוד עונשים שגם איתם אני לא כל כך מסכימה, אבל אין מה לעשות, זה מה שקרה בתנ"ך, והעונשים הם שנשותיו יילקחו על ידי גברים לעיני השמש, כלומר ייעשה להן מה שהוא עשה לבת שבע, לעיני כל עם ישראל, ועונש שני, בו הוא הורג לו ארבעה בנים.
 
"יש פרשנות האומרת שגם לבת שבע נולדו אחר כך עוד שלושה ילדים, וגם אותם האל המית. בסופו של דבר בת שבע נשארת אשתו של דוד ויולדת את שלמה המלך. אחד העונשים הכבדים בעיני החרדים שקיבל דוד זה שהוא לא בנה את בית המקדש, ולכן בנו שלמה בנה את המקדש. אז בסיפור הזה יש כל כך הרבה דברים שעניין אותי להתעסק בהם. זו לגמרי מלודרמה, ואנחנו מספרים במופע את כל הסיפור, הכל בשפת הפלמנקו, וכמובן זה נגמר בסוג של הפי אנד".

 
"דוד ובת שבע". צילום: יוסי צבקר
 
במקביל לפרשת קצב
 
למה "כמובן"? הפי אנד זה אחד הקודים של הפלמנקו?
 
"האמת היא שבפלמנקו יש את הקוד הזה. יש משהו נורא יפה בעיניי בפלמנקו, שבשבילי הוא שפה אולטימטיבית לספר סיפור, כי הוא מתעסק עם כל קשת הרגשות והתחושות שלנו בחיים, ומה שיפה בפלמנקו זה שגם כשרוקדים ריקוד פלמנקו בלי סיפור, לכאורה, פלמנקו טהור מה שנקרא, אז גם אם אנחנו רוקדים ריקוד בסגנון כבד שמתעסק באבל, מוות, קנאה, תמיד יהיה בסוף סיום יותר אופטימי, אפילו אם זה רק דקה או שתיים לסיום הריקוד, או השירה, או מה שלא יהיה. תמיד יהיה סיום אופטימי".
 
אתם מעבירים את הסיפור רק באמצעות תנועה או נעזרים גם במלל?
 
"המופע מתחיל עם סוג של הקראה של חלק מפרשת 'חיי שרה', שם מדובר על בת שבע ושלמה ודוד, אבל במהלך ההופעה הכל קורה בריקוד, בליווי של מוזיקה מגוונת, שחלקה קטעים של פלמנקו טהור והאחרים פלמנקו מעובד קונצרטנטי כזה, כלומר מוזיקה מלאת כלים, לא רק שירה וגיטרה שאנחנו מכירים מהפלמנקו".
 
יכול להיות שהעיסוק שלך הפעם בסיפור המקראי קשור במשהו להתעוררות הפולקלור היהודי בשנים האחרונות?
 
"יכול להיות, אבל חשוב להגיד שעשיתי את המופע הזה די במקביל לפרשת קצב, וחלק מהדברים שאני מתעסקת בהם במופע הזה הם איך באמת מגיע מנהיג בכזו דרגה גבוהה בפיקוד או בממשל לעשות פשעים כל כך חמורים, לקחת אשת איש ביודעין, ולשלוח את בעלה למות בקרב. זה היה גם בדיוק אחרי מלחמת לבנון השנייה, כך שאנחנו מוקפים בדברים האלה. אנשים מאבדים לפעמים את הקוד המוסרי שלהם. כך שזה אכן סיפור תנ"כי, אבל זה כל כך רלוונטי למה שקורה סביבנו.
 
"אני כבר לא ילדה קטנה, כבר עשיתי דברים בחיים שלי, ואני חושבת שלאמנות יש המון כוח, ומישהו שיוצר, שמתעסק באמנות ומעלה דברים על הבמה וקהל מגיע לראות אותם, באיזשהו מקום צריך לקחת אחריות מסוימת בקטע הזה. לא תמיד, אפשר גם לעשות מוזיקה נטו, בלי מסרים, אבל זה חשוב, ובתקופה האחרונה זה הלך קצת לאיבוד. פעם מחול היה הרבה יותר דומיננטי בהשפעה שלו על הסטייט אוף מיינד של אנשים, וחשוב להתעסק ולהעביר מסר אחר מעבר ליופי של התנועה ושל הגוף הרוקד".
 
מחול אינדיבידואלי
 
לתוך כל הסיפור המאוד חברתי ואישי שאת יוצרת פה, נכנס גם הרקדן מיגל אנחל, ששיתוף הפעולה שלך איתו הוא כבר רב שנים.
 
"את מיגל אנחל אני מכירה המון שנים, בעצם כמעט מהרגע הראשון שהתחלתי ללמוד פלמנקו. הוא כבר היה אז פיגורה חשובה בעולם הפלמנקו בספרד, והיום בכל העולם. אנחנו משתפים פעולה כבר שש-שבע שנים. הוא עובד איתי הרבה בארץ ומשתלב בהפקות שאנחנו עושים. עשינו הפקה מאד גדולה של 'הגברת עם הקמליות', משותפת לשתי הלהקות שלנו, לפני כארבע שנים, והיה סיבוב הופעות מאוד מוצלח של 14 הופעות בארץ, הכל במהלך מלחמת לבנון השנייה, והם הגיעו והופיעו איתנו בלי פחד, מדרום ועד צפון בכל הארץ. מעבר לזה אני גם רוקדת בלהקה שלו ומצטרפת אליהם כשהם נוסעים לסיבובי הופעות, בעיקר ביפן ובגרמניה, כך שאנחנו בשיתוף פעולה אמנותי מאוד רציני".
 
מה מייחד אותו כרקדן מבחינתך, מה גרם לך להתחבר כל כך חזק דווקא איתו?
 
"קודם כל הוא היום בן 46-45, רקדן מאוד בשל, עם המון עוצמות ונוכחות מחשמלת. הוא גם נורא חריג במראה שלו מהספרדי המצוי, בזה שהוא גבר מאוד גבוה, מטר תשעים. הוא מרשים, ויחד עם זה יש משהו די דומה בדיסציפלינות שעברנו בחינוך המחולי שלנו. שנינו באנו מרקע קלאסי לתוך הפלמנקו, כך שיש גם משהו דומה בסגנון התנועתי שלנו".
 
את בעצמך, ישראלית, שעוסקת כל כך הרבה שנים בפלמנקו. מאיפה החיבור שלך לסגנון המחול הספרדי? יש לך כבר אפילו מבטא מעט ספרדי...
 
"האמת היא שאני צברית, דור שביעי בארץ, שרוקדת מגיל מאוד צעיר את המסלול הרגיל של כל ילדה טובה, בלט קלאסי, מחול מודרני. כשהגעתי לשלהי התיכון שלי התחלתי לחפש כיוונים שונים. במהלך הטיולים שלי הייתי בלהקת ענבל, נסעתי ליפן לרקוד בוטו, הייתי בתיאטרון תנועה, עשיתי כל מיני פרויקטים, ואז, במקרה, כמו כל דבר, הביאו לנו שיעור פלמנקו כחלק מחינוך האקסטרה במחול, ונדלקתי.
 
"בפלמנקו מצאתי כנראה את מה שחיפשתי. העובדה שמצד אחד יש את כל המשמעת והדיסציפלינה המאוד ברורה שהייתי רגילה אליה מהמחול הקלאסי, פלמנקו זה ריקוד שצריך ללמוד הרבה שנים כדי לרקוד אותו, ויש בו חוקים מאוד ברורים שקסמו לי, ומעבר לזה, זה מחול מאוד אינדיבידואלי. אתה לא צריך מראה מסוים כדי לרקוד פלמנקו, כמו בבלט הקלאסי למשל, שבאיזשהו שלב הבנתי שבלרינה אני כבר לא אהיה כי הגוף שלי השתנה. פלמנקו כל אחד יכול לרקוד, וכל אחד מביא אליו את עולמו הפנימי, ויש שם המון כוח והמון רכות, וזה קסם לי, זה היה כל מה שחיפשתי. אחרי שהתנסיתי בהמון סוגים של מחול, בשבילי, זה הסגנון האולטימטיבי".
 
פרט להפקה החדשה מתחדשת להקת קומפאס בימים אלה גם בבית חדש הממוקם ברחוב המסגר 60, מה שהיה פעם אחד ממועדוני הלילה הראשונים בתל-אביב. באכסניה החדשה תקיים הלהקה גם חלק ממופעיה.

המופע ייערך ב-15 בנובמבר 2017 ב-21:00 בבית מזי"א בירושלים במסגרת פסטיבל יהודי בינלאומי לתרבות עכשווית, מחיר כרטיס: 65 ש"ח (קוד 1020 או באתר). לרכישת כרטיסים: 02-6244584, ב-20 בנובמבר ב-21:00 בתיאטרון גבעתיים, מחיר כרטיס: 99 ש"ח במקום 150 (קוד 3344 או בטל': 03-6959536, 054-2322884). לרכישת כרטיסים: 03-7325340, 22 בנובמבר ב-20:30 במתנ"ס קצרין, מחיר כרטיס: 100 ש"ח. לרכישת כרטיסים: 04-6964111.

להזמנת כרטיסים