הרבה מוזיקה איטלקית
את ג'אן-לוּקָה סקַאדוֹלָה, כנר ומנהל התזמורת הקאמרית "לה סקאלה", תפסנו לשיחת טלפון קצרה אחרי חזרה ראשונה לפני הקונצרט, בהיכל התרבות של באר שבע. תזמורת איטלקית מובהקת מנגנת מוזיקה איטלקית מובהקת, במדבר שנמצא שעתיים וחצי מן הבית במטוס ועוד שעה באוטובס. "נכון, הבוקר יצאנו ממילאנו ונחתנו כאן, וישר לקחו אותנו לבאר שבע", הוא מתחיל בשיחה, ותוסיפו, למען המוזיקה, את המילים באר שבע בנגינה איטלקית.
למה צריך בית האופרה לה סקאלה תזמורת קאמרית?
" לא בית האופרה צריך, למיטב זכרוני, וזה היה כבר לפני יותר מ-25 שנה, הרעיון בא מתוך הנגנים עצמם. רצו לנגן מוזיקה אחרת ובצורה אחרת”.
כלומר?
"לנגן מוזיקה איטלקית קאמרית, ובעיקר ללא מנצח”.
אז מה מנגנים?
"הרבה מוזיקה איטלקית. כאן בישראל ננגן שתי תכניות עם העונות של ויוולדי, שלובות בעונות של פיאצולה”. מה שבן שיחי אולי אינו יודע הוא שאת הפעלול הזה של חיבור עונות השנה הצפוניות של ויוולדי עם ארבע עונות של בואנוס איירס של אסטור פיאצולה כבר חיברו יחד הרכבים שונים בהופעות בישראל, בכללם אורחים כמו ה"קרמראטה בלטיקה" (התזמורת הקאמרית של גדעון קרמר), ורק לאחרונה התזמורת של פסטיבל אילת, בניצוח ובהובלה של יוליאן רחלין, שם הויוולדי נכנס לצלילי הטנגו של פיאצולה כתבלין, כהפתעה באמצע האווירה השונה ביצירה של הארגנטינאי הדגול.
כמה נגנים ההרכב מונה?
"לישראל הגענו עם 17 נגנים, אבל בדרך כלל אנחנו 25”.
אבל זאת לא בדיוק תזמורת עצמאית. הרי כולכם בסופו של דבר נגנים בתזמורת בת האופרה "לה סקאלה" במילנו.
"נכון”.
ורובכם, אם לא כולכם, הייתם כאן בקיץ עם הפקת "אאידה" באופרה הישראלית?
"שוב נכון, וזה נחמד מאוד להיות כאן שוב”.
התזמורת הקאמרית "לה סקאלה". צילום: יח"צ
נגנים באיכות סולנית
מה שאני בעצם מנסה לומר הוא שכיוון שאתם רק אחוז מתוך תזמורת האופרה, או כמו שאתם נקראים לפעמים, "התזמורת הפילהרמונית של הלה-סקאלה", הרי אם חסר לכם נגן, יש תמיד מאגר שממנו ניתן לשלוף נגן אחר. כי למעשה זו תזמורת לא קבועה.
"זה לא כך כך פשוט. ישנו גרעין קבוע של נגנים שמהווה את התזמורת הזו, והזדקקות לנגנים נוספים או מחליפים אינה קובעת את האיכות הקבועה של התזמורת".
אז למה כדאי לי ולישראלים אחרים לבוא לשמוע אתכם?
"ובכן, הענין המרכזי הוא בכך שיש בינינו נגנים שהם באיכות סולנית, ובהופעות השוטפות אינם מקבלים ביטוי. וכאן לפתע יש מקום להציג את האיכות האינדיבידואלית. את הכנר פרנצ'סקו מַנָרָה עתיר הפרסים וההצלחות תשמעו כאן כמי שיוביל את נגינת 'ארבע העונות' של ויוולדי. יצירה כל כך מוכרת, אולי הכי מוכרת, ולכן כדי להוביל דווקא אותה צריך להצטיין.
"בקונצרט בירושלים, האחרון שננגן כאן, תוכלו להתרשם גם משני הסולנים האחרים - הוויולן סימונידה בראקוני, שגם ניגן כסולן בהופעות קונצרטיות של תזמורת הלה סקאלה בניצוח סוואליש ומוטי ואחרים ולאחרונה הקים מתוף נגני הלה סקאלה רביעיית כלי קשת. עוד תוכלו לשמוע מקרוב בירושלים את הצ'לן מסימו פולידורי, שינגן כאן יצירה של המלחין הצעיר ג'ובני סולימה, שנכתבה במיוחד עבור התזמורת שלנו”.
אתם מרבים לנגן מוזיקה חדשה?
"אנחנו מזמינים יצירות חדשות להזדמנויות שונות ומנגנים אותן. את יצירתו של סולימה 'צ'לות, רטטו!' כתב לנו המלחין הארגנטינאי לואי בּקָלוֹב, שחי באיטליה כבר שנים רבות (בקלוב חיבר את המוזיקה הנפלאה לסרט 'הדוור', ושירים שלו נכנסו לפס הקול של 'קיל ביל', י"ש). אנחנו משמיעים אותם בהזדמנויות שונות, בכלל זה בקונצרט השנתי החגיגי שיש לנו בקתדרלה הגדולה של מילאנו, שבו אנחנו מנגנים לאלפי אנשים. בשנה שעברה חיבר יצירה חדשה קרלו גַלַנטֶה, והשנה כאמור ג'ובני סולימה. אבל לא רק במילאנו. יש כבר יצירה חדשה שאנחנו מתכוונים לנגן בסיור הקרוב שלנו בשנחאי (כחלק מההופעות ביריד העולמי)".
כמה פעמים בשנה אתם מופעים בהרכב הקאמרי?
"יש לנו כמה עשרות קונצרטים, עד כ-30 בשנה”.
ובעצם בשביל מה אתם צריכים את זה? מה עוזר לכם לנגן ויוולדי בהרכב קטן כאשר אתם שבים ל'בור' התזמורת בבית האופרה ומנגנים ורדי, פוצ'יני או וגנר בניצוחם של מוטי או ברנבוים?
"זה בהחלט עוזר. ההקשבה הנדרשת ממך בהרכב קאמרי ללא מנצח, כלומר כאשר אי אפשר לזרוק אחריות על מישהו אחר, הא גדולה. ואם אתה חוזר אחרי קונצרט או סיור הופעות של מוזיקה רומנטית למוזיקה היותר מוקדמת - אתה מקשיב אחרת, מגיב אחרת, ולבסוף גם מנגן אחרת, וזה מאוד חשוב לכל אחד מאיתנו”.
התזמורת הקאמרית של "לה סקאלה" תופיע ביום שני, 26 באפריל 2010, בהיכל התרבות בתל-אביב; ביום שלישי, 27 באפריל, במרכז רפפורט בחיפה; ביום רביעי, 28 באפריל, בבנייני האומה בירושלים.
לרכישת כרטיסים