בארבעה אוטובוסים ללימודי הניצוח
 
"העונה הבאה עומדת בסימן תזמורת מחדשת ומתחדשת", מציין זוסיה רודן, מתאם האמנים של התזמורת הקאמרית הישראלית. החידושים העיקריים עליהם מדבר רודן הם מתן במת ניצוח לגלריה של אמנים צעירים, ובהם דניאל כהן, שתוארו במערך התפקידים הוא "מנצח עמית", לצידם של רוברטו פטרנוסטרו ויואב תלמי, מנצח אורח ראשי.
 
כהן בן ה-26 ינצח כמובן על חלק מן הקונצרטים, אבל גם מוזיקאים אחרים, קרין בן יוסף, בת גילו של כהן, הפסנתרן איאן פאונטיין, המנצח קרל היינץ שטפנס, הפסנתרנית מיכל פרידלנדר (השניים הופיעו יחד לאחרונה בישראל, בקונצרט הסיום של פסטיבל כפר שמריהו בקיץ 2009), ועוד אחרים. רודן מצביע על חידוש נוסף, והוא שילוב קטעים מתוך הספרות הקאמרית בקונצרטים בסדרות למנויים. "קבוצת נגנים תעלה במהלך קונצרט, לאחר ההפסקה,  ותנגן פרק מתוך יצירה קאמרית מפורסמת".
 
מִקצה חימום לגישה החדשה שהתזמורת מנסה על עצמה ועל קהלה יתרחש ביום רביעי הקרוב. המנצח העמית ינצח על שתי קנטטות של באך, הקנטטות החילוניות. אחת היא "קנטטת הקפה" (מעין אופרה זעירה ומשעשעת, שבה מנסה האב לגמול את בתו משתיית קפה). באך וחלק מתלמידיו השלימו הכנסה בנגינה בבית קפה בעיר לייפציג, וככל הנראה שם הושמעה הקנטטה לראשונה.
 
היצירה השנייה, "קנטטת האיכרים", נכתבה לכבוד בעל האחוזה, ויש הרבה הערות משעשעות, ואפילו קטע סקסי של נפנוף חצאית. ולשמוע את זה אצל באך, מוזיקאי הכנסייה שהיה מוטרד בעיקר מסבלו של המושיע. זה היה שינוי מרענן בשגרת חייו של המוזיקאי הענק מלייפציג, ולבטח שבירת שגרה אצל כנסיית מאמיניו, אלה שבאים להאזין לקונצרטים מיצירותיו כאן ובכל מקום.
 
אלא שהקונצרט הזה שונה משמעותית, גם על פי דברי המנצח דניאל כהן, שם שהולך ותופס מקום על במות שונות. הוא כבר ניצח על תזמורת ירושלים, ובעונה הבאה ינצח בתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון על תכנית מיוחדת, עם הרבה חוש הומור. דניאל כהן, לא ילד רגיל, נקרא לזה כך. בן 26, אמרנו. את האהבה למוזיקה הפגין הצעיר כבר כשהיה בן שש, ולמד כינור אצל חיים טאוב ואצל אירנה סווטלנוב, ובגיל 16 החל ללמוד ניצוח.
 
"נסעתי בארבעה אוטובוסים מנתניה לירושלים", הוא מספר. אלא שבינתיים הוא פחות או  יותר נטש את המסגרות הרגילות, חטיבת ביניים, תיכון.

מה אמרו ההורים?

"הם דווקא בסדר. הם הבינו שזו לא בעיה. כלומר, אם אני צריך לגשת למבחן כזה או אחר אני אלמד ואעבור. גם המורים הסכימו להתנהגות הפחות מקובלת. כשסיימתי את לימודי התואר הראשון, כאן באקדמיה בירושלים, לא יכלו לתת לי את התעודה, כי את הבגרות לא עשיתי. ואז במרץ ניגשתי לבגרות אקסטרנית. עם הבגרות קיבלתי את תעודת הבוגר באקדמיה ויכולתי להמשיך לתואר שני באנגליה, באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון".
 
לישראל שב דניאל כהן עם ניסיון תזמורתי. ומכאן יצא בין היתר לעבוד כמנצח בהדרכת  דניאל ברנבוים בתזמורת "דיוואן". הוא רץ לראות מנצחים שיש מה ללמוד מהם בעבודתם. כך למשל נכח בחזרות של אשר פיש בהופעותיו בישראל ובאירופה.
 
לנצח בפסטיבל השחרור
 
אולי אני מקדים את השאלה בשיחה, אבל בכל זאת. אמנם אתה בסך הכל בן 26 ואני צריך להזכיר לעצמי את העובדה הביולוגית הזו מדי פעם, ניצחת כבר על רוב התזמורות בארץ, כולל הפילהרמונית, ועל הרבה גופים בחו"ל, הקמת הרכבים, ונדבר גם בזאת. למעשה, עברת משלב הלימודים ל...

"לא. לא. אני רק התחלתי ללמוד. יש לי עוד הרבה מאוד ללמוד...". 

כאמור, כבר במהלך לימודיו בלונדון הוא הקים תזמורת באנגליה. "הסיבה העיקרית הייתה עניינית. הסטודנטים באקדמיה המלכותית רצו לצבור ניסיון כנגנים ראשונים בתזמורת או כנגנים שניים. כך הקמנו תזמורת שנקראה תזמורת 'עדן', והתזמורת עשתה חזרות באקדמיה והופיעה במקומות שונים באנגליה ועוד. היו לנו קונצרטים מיוחדים. הופענו באולם המלכה אליזבט המכובד, עם תכנית שהיו בה יצירות של צבי אבני ומיכאל וולפה למשל. מרגע שחזרתי לישראל התזמורת הזו עובדת פחות, אבל אנחנו נפגשים ואז עובדים על קונצרטים מיוחדים. למשל עם התזמורת אני מופיע בפסטיבל חדש שנולד רק לאחרונה באי התעלה, ג'רזי וגרנז".
 
מה מיוחד בפסטיבל הזה?
 
"זה פסטיבל חדש שנקרא פסטיבל השחרור, Liberation".
 
איזה שחרור מציינים בני האיים האלה?

"הסיפור הוא, ואני לא מתחייב שכל העובדות נכונות, שבימי מלחמת העולם השנייה צ'רצ'יל החליט שלא להגן על האיים. למעשה הוא הפקיר אותם לשלטון הגרמנים. עוד באותה טענה נאמר, בשמו של צ'רצ'יל, שהגנה על האיים האלה תעלה לבריטים ביותר הרוגים מאשר ללא הגנה עליהם. בסך הכל החשיבה של צ'רצ'יל עבדה. ובנאום השחרור בתום המלחמה, ב-7 במאי 1945, הזכיר את האיים המשתחררים מעול הכובש. בני האי החליטו לייסד פסטיבל למוזיקה לציון השחרור. הם מביאים אמנים נפלאים לאי. אני מנצח על התזמורת המקומית".
 
בישראל חוץ מהופעות אוחר יש לך גם אנסמבל קבוע?
 
"כן, אנסמבל גרופיוס. קבוצת נגנים ושחקן אחד, איתי טיראן. אנחנו שם כעת בהכנות לצאת עם טרילוגיה - שלוש יצירות של מתן פורת. 'קוף-אדם' על פי 'דו"ח לאקדמיה' של קפקא, שכבר הופענו איתו בעונה שעברה; 'לירות בפיל', על פי סיפורו של ג'ורג' אורוול. עם היצירה הזו נפתח את פסטיבל המוזיקה הקאמרית בירושלים בספטבמר, ובהמשך 'מריו והקוסם', על פי תומס מאן".
 
השארתי אותך בסוף הלימודים עם תזמורת עדן, אני רוצה לחזור לשם. למדת ניצוח אצל יבגני צירלין ולא נפגשת באקדמיה עם מנדי רודן?
 
"לא כמורה אישי, אבל פעם עבדתי על יצירה של שנברג וביקשתי לעבור עליה איתו. הוא הזמין אותי אליו הביתה. ישבנו ארבע שעות, ויצאתי עם חוויה נדירה. רודן פשוט נגע בכל פרט ביצירה הזו. זה היה שיעור מאלף…".
 
אילן וולקוב הוא דמות מופתית
 
אם כבר נוגעים במנצחים, יש מישהו שנראה לך כדמות ראויה, כמופת אישי עבורך?
 
"שאלה מורכבת. בוודאי שיש, אבל כל אחד הוא מופת מכיוון אחר. כך למשל קלאודיו אבאדו או קרלוס קלייבר מרתקים אותי בזכות שפת הגוף שלהם. בקנה מידה שונה לחלוטין אילן וולקוב הוא דמות מופתית. מצד אחד הוא מופיע על במות נכבדות ביותר בעולם, מצד שני הבסיס שלו הוא כאן בארץ והרפרטואר שהוא מנצח עליו תמיד מרתק. וליד כל אלה יש לו עניין אמיתי במוזיקות אחרות והמון פעילויות שלא מסתדרות עם תדמית 'המנצח', כמו למשל היותו אחד ממעצבי הפעילות המוזיקלית בלבונטין 7 בתל-אביב.
 
"שני מנצחים אחרים שהם מופת, המנוגדים זה לזה, הם ג'והן אליוט גרדינר עם מקהלת מונטוורדי וההתמחות שלו במוזיקה עתיקה. מן הקוטב האחר - פייר בּוּלֶז, מלחין, מנצח, שלא רק שהקים אנסמבל מעולה (האנסמבל למוזיקה בת זמננו, בפריז), אלא יצר רלוונטיות למוזיקה שלו באמצעות האנסמבל, ובנה בית לאנסמבל ולמוזיקה, המהווים מקור עניין לקהל".
 
לפני ימים ספורים שב כהן מניצוח על תזמורת לוצרן באולם ה"טונהאלה" בציריך, והוא עדיין מתרגש. "זה אחרת. אולם מרכז אירופי, עם היסטוריה של מוזיקה ושל אמנים, ואולם מלא מפה לפה. חוויה מיוחדת".
 
נשוב לקונצרט הקרוב עם התזמורת הקאמרית. מה מייחד אותו?
 
"לי יש שני דברים חדשים מרכזיים. עד היום לא עסקתי במוזיקת בארוק. גם כאן העובדה שהתזמורת אינה תזמורת בארוק, אלא מנגנת על כלים סטנדרטיים, זה לא בדיוק בארוק ולא בדיוק מוזיקה אותנטית. אבל גם אם זה לא כך, הרי שיש לי מדריכה נהדרת. אליזבט וולפיש, הכנרת והמנצחת, שתוביל את ההרכב הקאמרי, והיא 'תנצח' מן הכינור על התזמורת, בנגינת הקונצ'רטו הברנדנבורגי השלישי של באך.
 
"אישית אני אוהב את נגינתה של וולפיש. אני שומע את ההקלטות של 'תזמורת עידן ההארה' (enlightenment), שאת הכנרים לקבוצה היא מובילה. אם בדרך כלל אני מכין יצירה לפני החזרה הראשונה, ומוצא תשובות שאני אוכל לתת לעצמי ולסביבה המקצועית סביבי, הרי שהפעם בעבודה עם וולפיש יש לי הרבה יותר שאלות פתוחות, שאני מקווה ללמוד להשיב עליהן, כאחד הנגנים, במהלך החזרות. והשוני הוא מגוון ביותר. דרך הנגינה, הביטוי. הוסף לכך ששתי הקנטטות שבביצוען משתתפים מימה מילא, גבי לוונהיים ואיתן דרורי, הן לא עניין קל לכל מנצח, גם לי, ולמרות שיש יחסית יותר זמן חזרות, הדברים אינם פשוטים כלל וכלל".
 
והקהל, מה הוא יגלה כאן בהתחלה?
 
"ברור לי שתהיה הקשבה אחרת, גם בגלל אליזבט וולפיש, וגם בגלל הנושאים של שתי הקנטטות, נושאים הלקוחים מתוך החיים שלנו. הקפה, השתייה, הטלת המס ואחרים... אני כאמור בציפייה דרוכה". גם אנחנו.