איך נולדת יצירה
 
פסטיבל "מאסטרו" הוא אירוע אחר. מי שיקנו כרטיסים ויבואו למופעים השונים בוודאי לא יחושו בהבדל שבינו לבין כל פסטיבל אחר למרות הכותרת "פסטיבל מוביל", אבל לכך עוד נגיע. הפסטיבל נולד כמוצר לוואי למיזם החינוכי-מוזיקלי מאסטרו של אביבה חיימוביץ'-ויינשל. אישה אחת שרצתה שכמו שילדיה זכו לחינוך מוזיקלי, כך יזכו לו גם ילדים אחרים, דווקא במקומות הרחוקים, שמהם קשה יותר להגיע אל בתי הספר הטובים למוזיקה ואל המורים הטובים למוזיקה.
 
חבל רק שבישראל לא נולד שר חינוך עם תעוזה, העזה וביצים לחשוב כמותה. כי אז פעילותה של ויינשל היתה מתייתרת. היא גילתה שעם המורים המשובחים שהיא יכולה לגייס לעבודה ללא תמורה, ועם תקציבה הפרטי - והוא הושקע ברוחב לב בלתי רגיל - היא תוכל להביא מזור מוזיקלי למעטים. ברוח "המטרה מקדשת את האמצעים" עשתה ויינשל ועושה במתכונת שבה החלה: ישראלים מצוינים, המלמדים בישראל ובחו"ל, מגיעים לכאן, מלמדים כאן, מדריכים צוותי מורים בבתי ספר בפריפריה.
 
צריך רק לזכור שבמגבלות יכולותיה הכספיות היא מממנת פעילות של עד 15 מוזיקאים בכירים בכל שנה. מנגד, ילדים מן היישובים בפריפריה מגיעים לשמוע את אותם מורים בנגינתם, ומקבלים תחושה בלתי אמצעית של מהי מוזיקה. הפסטיבל נולד, אם כן, על מנת להכניס כסף לקופות העמותה, ובה בעת לשמש מופת לילדים.
 
ועם זאת, ועם המטרה המוצדקת, הרי שבפרסומים בעיתונים מיתג פסטיבל מאסטרו בעין הוד את עצמו כ"פסטיבל מוביל". מושג מרים גבות, בייחוד לאור העובדה שהכוכב הגדול בפסטיבל, המלחין גיל שוחט, מזוהה עם לפחות שני פסטיבלים נוספים, הנחשבים "מובילים": אחד מהם בירושלים - ואפילו חלק מן המופעים בהם מעורב שוחט בעין הוד זהים לאלה המתקיימים בירושלים -  ואחד באילת, ויש עוד כמה פסטיבלי מוזיקה שיכלו בקלות להוסיף לעצמם את תואר ההובלה. 

 
ליאוניד פטשקה (מימין) ודין דין אביב. צילום: יח"צ
 
לאביבה ויינשל, ממציאת הפסטיבל ומנהלתו, אין כל ספק במיתוג: "אנחנו נותנים לקהל הרבה מעבר לחוויה רגעית", היא אומרת, ומזדרזת להרחיב: "אני מדברת על כל ההתייחסות לאמנים וההתייחסות לתכנים. השהות בפסטיבל היא חוויית לימוד מעשירה. לא רק במוזיקה", היא מדגישה. "אנחנו פועלים בעין הוד ובתי האמנים השונים בכפר בפתוחים לאורחי פסטיבל מאסטרו. כאן הם שומעים מכלי ראשון איך היצירה - הציור, הפסל -  נולדה. זו חוויה אחרת. וכמובן שלנו יש עוד עניין, אנחנו פועלים להביא את הקהל. פעולה יזומה שמייצרת מראש חוויה אחרת".
 
מי הוא הקהל שאת מדברת עליו?
 
"קהל שמחכה לפסטיבל, קהל מהפריפריה, שמגיע במיוחד לכאן".
 
הגדירי פריפריה.
 
"יישובים מדרום לאשקלון, דימונה, יישובי מבועים, אשכול, קרית גת. אני מדברת על תלמידים בבתי הספר למוזיקה באותם יישובים. הקשר שלנו איתם הוא מעבר לעצם ביקורם כאן. כלומר הפסטיבל, המתקיים מדי שנה בשבועות, הוא רק חוליה אחת, מפוארת אולי, של הפעילות הנמשכת לאורך השנה, פעילות חינוכית". יש לנו גם לוח זמנים מורכב באירוח של הצעירים. שכן הפסטיבל מתקיים בין שבועות לשבת שאחריה, וחלק מן הילדים מגיעים ממשפחות שומרות מסורת או דתיות, ואז צריך להיערך ליום פעילות שלם ולהסעה שתספיק להחזיר אותם הביתה לפני כניסת החג או השבת. גם זה חלק מהארגון המורכב".
 
מוזיקה בפריפריה
 
מה קורה לאורך השנה?
 
"ובכן, אנחנו מעסיקים כ-15 מוזיקאים מעולים שמגיעים לבתי ספר למוזיקה ביישובים השונים, מתדרכים את המורים במקום, מלמדים את התלמידים בכיתות אמן, ובתום יום הפעילות או במהלכו הם גם מופיעים במקום".

 
שלומי שבן (מימין) וגיל שוחט. צילום: יח"צ
 
ובין ביקור לביקור?
 
"זו כבר סוגיה שונה, ואיתה אנחנו מתמודדים בחלק מהזמן, אבל כאן צריך לומר, הפעילות שלנו מותנית באיש בשטח, במנהל במקום. כך למשל בדימונה, המלחין משה זורמן, שעומד בראש התכנית האמנותית-חינוכית של העמותה, יזם פעילות שעניינה הזמר העברי. בית הספר בדימונה הפך את הזמר העברי למיזם אמנותי.

"ילדים ציירו בהשראת המוזיקה וחוו את המוזיקה גם דרך הצבעים והעיניים. ובמתכונת הפסטיבלית הייחודית שלנו, בנוסף לקהל הרוכש כרטיסים למופעים, מגיעים מאות ילדים בהסעות ליום ארוך, מפגש עם האמנים בכפר, מפגש עם המוזיקאים, וכמובן נוכחות במופעים. ובחלק גדול הילדים שותפים לחוויה המוזיקלית כי האמנים מתייחסים אליהם אישית. וכל זה כמובן ללא תשלום, אלא על חשבונה של העמותה (להזכיר, אלו הן כספיה של אביבה ושל קרנות שהיא מגייסת, י"ש).
 
"הביקוש למופעים עולה משנה לשנה. חלק מהילדים באים לכאן עם המשפחה כולה. במשך השנים העמותה כבר הייתה לכתובת למי שחווים מצוקה בתחום החינוך המוזיקלי. כך למשל הגיעה לפני כמה ימים שיחת טלפון בשעה מאוחרת, מלווה בהתנצלויות. מן העבר השני היה מנהל 'ימין אורד' הסמוך לעין הוד. המנהל שאל אותי מה אני יכולה לעשות לטובת ילדים עולים מאתיופיה ומרוסיה על מנת שילמדו מוזיקה, כי הוא לא מסוגל לתת להם מוזיקה. יכולתי לסרב?  הם יגיעו לאירועים ויקבלו הצצה אל העולם הצלילי הזה.
 
"יש גם מקרים שהמפגש חושף בפני ילד אפשרויות שהוא לא היה מודע לקיומן. למשל כאשר הוא או היא לומדים, מחוסר ברירה, אצל המורה היחיד במקום מסוים, המורה מלמד כלי מסוים שאינו תחום ההתמחות המדויק שלו. הילד או הילדה מגיעים לכאן, ושומעים מה ניתן לעשות עם הכלי שהם חושקים בו. קרוב לוודאי שזה יעורר אותם לחפש דרכים נוספות", מקווה חיימוביץ'-ויינשל". 
 
נחזור לפסטיבל עצמו, מה מייחד אותו השנה?
 
"במסורת הקצרה שלנו, יש צמד שכבר ידוע כמושך קהל - גיל שוחט, הקלאסי, וליאוניד פטשקה הג'אזי, השניים ייפגשו מחדש על הבמה המרכזית, וברור לנו שזה מופע מצליח. מרתק לא פחות לטעמי הוא המפגש עם בונה הכינורות יונתן חי. לאור הפרסום הרב שבו זכה והיותו מושך קהל, יופיע כאן שלומי שבן, גם הוא עם גיל שוחט, במופע מיוחד ועוקצני. דין דין אביב, חובבת כלי ההקשה, תגיע ותשתף פעולה עם אמנים שונים. וזה בתוך רשימה ארוכה של קונצרטים, בעיקר קאמריים, מסוגים שונים, הכל במטרה לגרום לכולם להתאהב או להתאהב מחדש במוזיקה.
 
"מופע מיוחד מחכה למי שיגיע לקונצרט יום חמישי הקרוב. בין יצירות קאמריות של פרנסיס פולנק הצרפתי ומוצרט האוסטרי, יצירה חדשה של משה זורמן. הוא חיבר מוזיקה אותה ינגנו  החלילן משה אפשטיין, הכנר אקהרט לורנצן, הוויולן צבי כרמלי, הצ'לן עדיאל שמיט והפסנתרן אלי קלמן.
 
"היצירה היוא מוזיקה לטקסט של אחת השירות הנודעות בשירה האנגלית. הפואמה היא "הליידי משאלוט" שחיבר המשורר האנגלי טניסון במאה ה-19, סיפור הלוקח את הקורא אל ימי האבירים של טירת קמלוט ואל סיפור אהבה נוגה. בני הנדל, שעבר במשך זמן רב על העברתה של היצירה לעברית, יקרא את הטקסט הפיוטי עם חמישיית הנגנים. מסקרן ללא כל ספק".