משהו חורפי, ביתי
 
"יש לי משהו להגיד לך/ אני אומרת כשאנחנו עוצרים, ומשתתקת/ עשר שנים חולפות/ אם קשה לך את לא חייבת/ אתה מציע ונצמד לחלון בחשש/ וידוי אהבה הוא תמיד מעשה נואש..." ("וידוי אהבה", מילים אשכול נבו, לחן רונית רולנד)
 
מתחילתו ועד סופו שומר אלבום הסולו הרביעי של רונית רולנד, "הערות שוליים", על תחושה של דיבור פנימי המסתיר בין הצלילים והמילים הדים של עצב סודי כלשהו, לא מפוענח, שמור בתוך אלבום אינטימי ועדין. נדמה שיותר מתמיד מצאה רולנד את אותו קול מדויק המאפשר לה להרפות ופשוט לדבר, תוך שהיא שומרת על אנרגיה מהודקת גם ללא מאמץ.
 
"אני חושבת שהתפקסתי הפעם על משהו שנשאב יותר מהופעות", מספרת רולנד, "שזה פועל יוצא מהופעות. שלא יהיה הבדל ניכר בין הופעה לבין אלבום. אז הרעיון היה לבוא משירה-גיטרה, שהפוקוס יהיה על משהו טרובדורי כזה. מוטי ביקובסקי, שהוא המפיק המוזיקלי, ואני באנו מהגיטרות, את רוב הדברים ניגנו לבד, חיפשנו משהו יותר צנוע, פחות מופק בומבסטי, יותר מאזור הפולק-רוק אני חושבת. גם טקסטואלית יש פה משהו אחר, סוג של שיפור, עם טקסטים גם שלי אבל גם של אשכול נבו, צרויה שלו, אסף מדמוני, כל מיני אנשים שפגשתי בדרך".
 
"יש לי איזה קושי עם הטקסטים שלי", מוסיפה רולנד. "עד שאני לא מרגישה שהם ממש עומדים במבחן הזמן אני לא משתמשת בהם. יותר קל לי להתחבר לאחרים, מרגיש לי יותר מדויק הרגש שם. זה כמו לכתוב סיפור בעיניי".
 
בין השורות עבר אליי כל הזמן משהו עצוב שלא ידעתי להגדיר.
 
"עצוב? יש באלבום הזה משהו חורפי יותר אני חושבת, של בית, של בפנים. אבל זו גם הייתה תקופה שבה גם אבא וגם אמא שלי נפטרו, ממש בשלוש השנים האחרונות. זו הייתה מכה קשה. גרתי בירושלים, עברתי חזרה לתל-אביב כי אמא שלי הייתה חולה, וכל המעבר הזה היה מאוד קשה בשבילי, אז אני חושבת שהאלבום הזה היה סוג של פרידה, כנראה שהשירים שהתחברתי אליהם הם סוג של מפה של זמן כזו. אז יש משהו עצוב, אבל גם משלים. נראה לי שהמוזיקה, באופן כללי, היא תראפיה, אז זה בטח נכנס פנימה, גם במוזיקה וגם במילים".
 
הבאת לאלבום את רפי פרסקי להפקת השירה. לא בחירה מובנת מאליו בהקשר שלך. לאן רצית להגיע עם השירה באלבום הזה?
 
"הפקת שירה זה כמו בימוי, כמו מראה. הקול הוא משהו שאנחנו כבר כל כך רגילים אליו, וכשמישהו בא ואומר לך לשיר ככה או לשיר אחרת, אם אתה פתוח לזה, זה מביא אותך למקום אחר. את פרסקי לא הכרתי קודם באופן אישי, והוא איש מאוד חכם, חוכמת רחוב כזאת, ובגלל שבאלבום הזה רציתי פחות להתפנן על השירה היפה שלעיתים אני כבר מעצבנת את עצמי בה, ורציתי שזה יהיה יותר מדובר, מוטי הציע את פרסקי שהוא עבד איתו על האלבום שלו. היה לנו חיבור מאוד מיוחד. הוא איש מאוד מעניין ומבין, מבין שירה מפנים. הוא בא בדיוק מתוך המקום הזה שחסר לי, אז היה איזה פינג פונג מאוד מעניין. הוא היה במאי טוב מבחינתי".

 
רונית רולנד. מתוך אתר הזמרת
 
לא מסחרית פר אקסלנס
 
"ללכת לאיבוד/ בין מה ששולי למה שחשוב/ למצוא אותי בחזרה/ להישאר יציב בסערה/ לצחוק לפתע בלי סיבה/ להיות טיפה בתוך הגשם/ לבדוק את הגבולות/ לשאול את כל השאלות/ להיות אני היום"("ניגון", מילים נעמה לנדאו ורונית רולנד, לחן רונית רולנד)
 
מעניין אותי מה שאמרת על זה שהשירה היפה לפעמים עצבנה אותך.
 
"הז'אנר שרציתי לגעת בו באלבום הזה הוא ז'אנר שאני יכולה לאגד בתוכו אנשים כמו ניק דרייק או תום יורק או דמיין רייס, אנשים שיותר מגישים את הטקסט מהמקום הדיבורי שלו ולא מהמקום המושר, כמו נגיד חווה אלברשטיין או ברברה סטרייסנד, או מירי מסיקה. כשהתחלנו להקליט גיידים והקשבתי, הרגשתי שזה לא מה שאני רוצה, אני רוצה שזה יהיה יותר נוגע, לא מיופייף, לא מושר מדי, לא 'שירה יפה'.
 
"ידעתי מה אני רוצה לשמוע אבל לא הצלחתי לעשות את זה לבד, ואז מוטי הציע לי לנסות לעבוד עם פרסקי, מה שנשמע לי הזוי לחלוטין, כי מה לי ולפרסקי מוזיקלית, זה מאוד לא קרוב. ואז נפגשנו והוא אמר שהוא רוצה לנסות לעשות איתי כמה תרגילים אם אני פתוחה לזה, ובאמת היה קשה בהתחלה, אבל אחרי שלמדנו אחד את השפה של השני היה הרבה יותר קל. זה לשחק לפעמים עם שירה קצת מזויפת, קצת מלוכלכת, לא לגמרי הגוי כמו שצריך, ואז נוצר איזה דיאלוג פנימי שהייתי יותר שלמה איתו".
 
בואי נדבר על הצלחה מסחרית.
 
"כתב עליי איזה מבקר שבטח לא יעשו עליי יום שידורים בערוץ 24, ואני מסכימה עם זה לגמרי, ואני גם אומרת בשמחה שאין לי בעיה עם זה. החלטתי לעשות מה שאני אוהבת. גם הקמתי עכשיו לייבל בכדי לאסוף אמנים ומוזיקה שאני מאמינה בהם וליצור איזשהו בית של תרבות שאני עומדת מאחוריו, שאין לה כל כך מקום היום בשטח המסחרי. אז אני לגמרי השלמתי עם זה שאני לא מסחרית פר אקסלנס, אבל אני חושבת היום שזה כל כך שרירותי, הבחירה של גלגלצ איזה שירים לשים, איזה לא לשים. אני מזמן לא משחקת את המשחק הזה, ישימו ישימו, לא ישימו לא ישימו.
 
"מה שאני כן רואה זה שלאט לאט, אם אתה דבק במטרה ועושה מה שאתה אוהב, יש תמיד את האנשים שיביאו את האנשים האחרים, והקהל הולך וגדל. אני חושבת שאני נמנית על אלה שרצים למרחקים ארוכים, אף פעם לא הצטיינתי בריצות קצרות. לגבי אם זה יימכר או לא, אני יכולה להגיד שההדפסה הראשונה אזלה, מה שמשמח מאוד. מעבר לזה ייקח כמה שנים אולי, אבל זה גם בסדר. הצלחה מבחינתי זה באמת שאני אעשה מה שאני אוהבת ואצליח להמשיך לעשות. מעבר לזה קטונתי".
 
הופעות?
 
"זה הצד שאני הכי אוהבת. יש לי הרכב מקסים, טריו שכולל את קרן טפרפרג על תופים, גיל לואיס בגיטרות ובס וגם אני בגיטרה ובס. אנחנו מארחים כל פעם מישהו שבא לנו. אתמול למשל אירחנו את הטרומבוניירה, רביעיית טרומבונים, ואנחנו מופיעים בכל הארץ, וזאת השמחה האמיתית, לפגוש את הקהל פנים מול פנים. שם אני חושבת שאני מרגישה הכי בנוח".
 
ההופעות הקרובות של רונית רולנד יתקיימו בשבת, 22 במאי 2010, ב-22.00, "המעבדה", ירושלים; ובשבת, 5 ביוני, ב"פלוטו", תל-אביב, 21.00, הופעה מוקלטת ומצולמת.