משהו פחות בומבסטי
 
אחד הדברים המענגים באלבום הסולו השני של גליה ירון, "אף מילה", הוא הקלות, אותה תחושה פופית בסיסית שקשה מאוד למצוא אותה בצורתה האותנטית באלבומים ישראליים שמזיעים לפעמים מהמאמץ להישמע קלים. נדמה שקולה הנעים של ירון, השירים וההפקה זורמים להם בנינוחות באוויר, באותה קלות שבה אתה נושם. פשוט נמצאים שם ומשתפים פעולה עם התנועה הכללית בלי להגזים את עצמם למוות.
 
את האלבום הראשון שלה, "חדרי המתנה", הוציאה ירון (35) בשנת  2006, שם נעזרה בהפקתו המוזיקלית של בן זוגה, דודוש קלמס מ"הדג נחש", איתם היא משתפת פעולה בפרויקטים שונים.
 
באלבום החדש היא משתפת פעולה עם המפיק המוזיקלי ג'וני הקטן (יונתן גולדשטיין), שיצר עבור ירון עטיפה מוזיקלית מוצלחת לעשרת השירים שכתבה היא עצמה לאלבום, לחנים אפקטיביים הטומנים בחובם טקסטים מדויקים ומיוחדים כאחד, ניסוח מוצלח לשאלות היומיום הנמצאות במרחב שבין מערכות היחסים הזוגיות למערכת היחסים שלך עם עצמך.
 
"את האלבום הראשון שלי הוצאתי אחרי כמה שנים של כתיבה, התבחבשות והתבשלות עצמית", מספרת ירון. "סיימתי את 'רימון', הופעתי קצת עם החומרים שלי, הכנסתי הרכבים על ימין ועל שמאל, עד שהתחלתי למצוא את הקול שלי בתוך הכתיבה ובשירה שלי. לקח לי המון שנים לקלוע לאיך שאני רוצה להישמע ולהבין מה אסור לי לעשות, מה לא טוב לי לעשות".
 
למשל?
 
"הבנתי למשל שאני נורא טובה בלדבר שקט, בין אם זה במילה ובין אם זה באיך שאני מגישה אותה. יש משהו שהוא על מי מנוחות בשירה שלי. פחות מתלהם, פחות בומבסטי".
 
והיה בעברך חיפוש במחוזות הבומבסטי?
 
"היה חיפוש כזה, כן. חשבתי שאולי אני יכולה להיות מחוספסת יותר, היו לי נסיונות מתוך החיפוש הזה. אני חושבת שלפני שהתחלתי לכתוב החיפוש היה יותר קשה. יש לך איזשהו כלי, הקול שלך, ואתה עדיין לא יודע מה לעשות איתו. ידעתי שאני לא רוצה לעשות בו שימוש סתמי, ובאמת כשהתחלתי לכתוב התחלתי למצוא גם את הקול האמיתי והכן שלי, בין אם בכתיבה ובין אם בשירה. אני חושבת שבגלל זה האלבום הראשון שלי יצא בגיל מאוחר יחסית. יכולתי לעשות דברים קודם, אבל ידעתי שאני לא אוכל לשמוע אותם בעוד כמה שנים מהיום. רציתי להיות נאמנה לעצמי ולאהוב את איך שאני נשמעת ואת מה שאני אומרת".

 
גליה ירון. צילום: יח"צ
 
ויתור מתוך השלמה
 
"זה יכול להיות הציר שלך, סובבת כמו אז/ יכול להיות שהנה מצאת ת'מרכז/ סוף עונת הנדודים שלך, מסלול נחיתה/ זה יכול להיות הרגע בו את מחליטה/ סוף העולם זה יכול להיות/ אושר מושלם זה יכול להיות/ תם ונשלם לא יכול להיות/ פשע מושלם זה יכול להיות" ("סוף העולם", מילים ולחן גליה ירון)
 
את האלבום הקודם עשית עם בן הזוג שלך, איש להקת "הדג נחש". מסקנות מהעבודה הזוגית, מה כן ומה לא, לאור העובדה שבאלבום החדש הפרדתם כוחות.
 
"המסקנות הן א. שאני אשמח לחזור לשם, וב. אני שמחה שעשיתי את ההפרדה הזו. העבודה ביני ובין דודוש הייתה עובדת בין אם היינו בני זוג ובין אם לא, רק מעצם היותו מוזיקאי מדהים. עשינו מוזיקה יחד לפני שהיינו בני זוג. נפגשנו ב'רימון', הוא ניגן איתי לכל אורך השנים, אז אני באמת חושבת שזה היה עובד גם אם הוא לא היה בן הזוג שלי. האמת היא שתכננו לעשות אלבום שני יחד ואפילו התחלנו להקליט סקיצות, ופתאום ג'וני נקרה בדרכי, די בעקיפין. הוא עשה לי טלפון יום אחד ואמר לי, 'בא לך לכתוב שירים ביחד? סתם נכתוב שירים, נראה מה ייצא מזה', וזה מה שעשינו.
 
"הוא היה שולח לי במייל ביטים, רעיונות, קטעים מוזיקליים, ואני הייתי מלבישה עליהם מילים ולחנים, ועשינו לנו מין בנק כזה של שירים שלא ממש ידענו מה לעשות איתם. חשבנו אולי לתת אותם. נורא נהנינו מהעשייה, וכל הזמן הזה לא נפגשנו. הכל היה במיילים, הוא שולח לי, אני שולחת לו. ואז הגיע 'סוף העולם', הסינגל הראשון שהוצאנו מהאלבום, ואז ידעתי שזה צריך להיות שיר שלי כי אנחנו לא ניתן אותו לאף אחד אחר. משהו בעשייה שלו נורא הלהיב את שנינו, ואז – ג'וני ואני נפגשנו... הלכתי לחברת תקליטים שלי, אמרתי שג'וני חייב להפיק לי את האלבום הבא ושזה יכול לקרות מהר וטוב כי אנחנו עובדים טוב ביחד, וזה מה שקרה". 
   
איך התקבלה בבית הפרדת הכוחות המוזיקלית?
 
"זה התקבל באהבה גדולה. דודוש גם עבד המון עם ג'וני. ג'וני קורא לו האבא המאמץ שלו. הוא היה מאוד מבסוט שאם מישהו אחר עושה את זה חוץ ממנו זה יהיה ג'וני. דודוש יעץ לנו, ניגן באלבום, הפיק שיר אחד, ועכשיו הוא מנגן בהרכב שלי, ואנחנו עובדים על הופעה".
 
את מופע הבכורה שלה תעשה ירון בתיאטרון תמונע בסוף יוני, כשלצידה הרכב הכולל בס, תופים, גיטרה וקלידים, והיא עצמה באקוסטית. "רוב בני הזוג שלי היו מוזיקאים", היא עונה על השאלה על שני אגואים בימתיים בבית, "אני לא מכירה משהו אחר. עם בני הזוג האחרים היה באמת חיכוך של אגואים, אבל עם דודוש לא, כי באמת האגו שלו לא משחק תפקיד, לא בחיים הזוגיים שלנו וגם לא בעבודה. הוא, בסופו של דבר, האיש שבחרתי לחיות איתו את חיי, אז די מובן מאליו ופועל יוצא מכך שהעבודה איתו תהיה מהנה. תענוג לי לעבוד איתו".
 
לקראת סיום הגיע הרגע בו ראוי לציין שלפני המוזיקה אני מכירה אותך בעצם כ"אמא של נינה" מהגן של ערן שבו בילו שתי בנותינו. היום, כשהקונפליקט של מקסימום אמא, מקסימום אשת קריירה ומקסימום בת זוג נמצא בשיאו, איפה את בתוך הסיטואציה הזו? על מה את מרגישה שאת צריכה ומוכנה לוותר בסופו של יום?
 
"האמת שאני חזק בקונפליקט הזה כי את שני האלבומים שלי הוצאתי תוך כדי שילדתי את הבנות שלי. האלבום הראשון יצא ממש אחרי שנינה נולדה, היא הייתה בת כמה חודשים, ובמהלך העשייה של האלבום הנוכחי גיליתי שאני שוב בהיריון, אז שמנו פול גז על העשייה שלו וסיימנו אותו, ובאמת הוצאתי אותו אחרי שאמי נולדה.
 
"אני מרגישה שאני לא מוותרת על שום דבר באימהות ואני כן מוותרת קצת על הצד השני, הקרייריסטי. מצד שני הוויתור הזה בא מתוך השלמה, השלמתי עם זה. סך הכל הדבר שהכי חשוב לך בחיים זה המשפחה שלך והבית שלך, וכל מה שמעבר לזה, זה מעבר לזה. חשובה לי מאוד המוזיקה, וכשאני צריכה ללכת לחזרה אני הולכת, אבל את רוב הזמן אני משקיעה בילדות. אני מוצאת את הזמן שלי לכתוב בלילות כשהן ישנות, ואיכשהו מחפשת ומוצאת את השביל ואת הדרך שלי לעשות את הדברים, אין ברירה.
 
"אבל מה שכן, הבטחתי לעצמי שבאלבום הבא אני עושה הפרדה. אני לא יולדת ומוציאה אלבום ביחד. באלבום השלישי זה לא יקרה יותר. הבטחתי את זה לעצמי גם באלבום הקודם אמנם, אבל הפעם, עד כאן...".
 
גליה ירון, "אף מילה". מופע הבכורה של ירון יתקיים ב-28 ביוני 2010 בשעה 22.00 בתיאטרון תמונע.