הרמוניות עשירות של אקורדיונים
 
רקדן אחד נכנס לבמה מימין, עם כיסוי ראש אדום הגולש אל מעבר לכתפיו, בגד שחור מעוטר בזהב בחלק העליון של הגוף, ומכנסיים צמודים המתחברים למגפיים צמודים ושחורים. ומיד אחריו עוד אחד, באותו בגד ובאותה טפיפת רגליים מעודנת. ועוד אחד. ועוד אחד. 24 גברים שרוחשים, "זוחלים בהליכה", אל הבמה ויוצרים שורה מרשימה של תנועה רציפה ומסעירה. זהו אחד מרגעי השיא של מופע המחול של להקת סוחישווילי.
 
סוחישווילי הוא מותג בתרבות הקווקז, מושג בתרבות גיאורגיה. סוחישווילי הוא שם משפחתו של מייסד הלהקה, ליקוֹ סוחישווילי, שיסד, יחד עם הרקדנית נינוֹ רַמישווילי, את הלהקה לפני 65 שנה בטביליסי. כיום מנהלים את הלהקה הנכדים. נינו סוחשווילי היא המנהלת הראשית ואיליה סוחשווילי הוא המנהל האמנותי והכוריאוגרף הראשי.
 
בסיס הלהקה הוא טביליסי בירת גיאורגיה, אבל הלהקה "המשפחתית" הזו, המונה 200 רקדנים, יוצאת מדי שנה לשישה-שבעה מסעי הופעות בעולם, בחלקם מסעות שנמשכים חודש או שישה שבועות. ולעתים היא מתחלקת לקבוצות המופיעות במקביל בכמה מקומות. לישראל הגיעו הפעם 50 רקדנים ורקדניות.
 
הריקוד הגיאורגי, כחלק מתרבות הקווקז, כולל מוטיבים שהיו זה כבר לסמל, טפיפת הרגליים בצעדים קטנים, למעשה קטנטנים ומהירים מאוד של הקבוצה כולה, הנעה כטור בבגד אחיד. אצל הגברים עוד מבחינים בתנועת הרגל ה"נראית" כתנועה קלה. כאשר הרקדניות זורמות אל הבמה בשמלות המכסות את רגליהן לגמרי, נוצרת תחושה של מעין נהר אנושי מקסים ביופיו שמקור תנועתו נותר מסתורי ומרוחק.

 
להקת סוחישווילי. צילום: יח"צ
 
מבנה ההופעות של סוחישווילי כולל תמיד להקה של שמונה נגנים. בגב הבמה נגן פנדורי (כלי פריטה קטן, מיתרים קצרים, מנעד גבוה); כלי הנשיפה לידו הזוּרנה או הדוּדוּק, המתחלפים לעתים בחלילית קצרה או בגוּדַסטווירי, חמת החלילים הגיאורגית; שני אקורדיונים; כלי ההקשה המקומיים, הדוֹלי, הדיירָה הגדולים והדיפליפיטו (הקטן), ולידם מערכת תופים מודרנית ונגן הבס האחרון.
 
המוזיקה באורח טבעי היא בעיקר קצבית עם הרמוניות עשירות מאוד של האקורדיונים. כלי הנשיפה מובילים את החלק המלודי, ויש מקום רב לאלתור ולהפגנת שליטה בכלי. למרות שלמעשה כל שמונת הנגנים הם וירטואוזים, הרי שמה שמגיע מן הבמה הוא בעיקר קצב כשלמנגינה תפקיד משני. יש אתנחתות.
 
העידון המוזיקלי מגיע לידי ביטוי בריקוד ה"סמאליה", ריקוד המחווה למלכה תמר, המלכה הראשונה בתולדות גיאורגיה, שאיחדה חבלי ארץ והגדילה את הממלכה במאה ה-13. שלוש רקדניות עטופת בבגד שחור אפור, העתק של הבגד המלכותי, בגוונים של ירוק-טורקיז וכסף, כשהבד מעוטר בשורות של אבנים טובות, כדורי כסף נוצצים ועוד - כל זאת במעין פרפרזה על ציורי הקיר שבהם מופיעה המלכה תמר.

שלוש נשים בתנועות אציליות מאופקות מכניסות רגע של רוגע מן הסחף המאפיין את הערב כולו. את השלישייה מובילה בהרכב הנוכחי הרקדנית נינוֹ  יוֹחַאדזֶה. הריקוד השקט הזה שכולו הדרת כבוד מעצים את עוצמת המחולות שלפניו ואחריו.

 
להקת סוחישווילי. צילום: יח"צ
 
ערב שאינו מפסיק לנוע
 
דפוס אחר שחוזר ועולה במחולות הוא הבגד הבהיר, מעין טוניקה לבנה עם שרוולים ארוכים מן הידיים. אנו רואים את הרקדנים והרקדניות באותם בגדים שחורים, וכובעים שחורים גבוהים בריקוד ה"סימדי", שמוצאו מחבל אוּסֶטיָה (לי כל השמות האלה נשמעים כאזורי מריבה במלחמות הקווקז). אבל בריקוד היופי הוא בתנועה סימטרית ובניגוד שבין צבעי השחור והלבן, בעיקר ברגעים שכל הרקדנים מרימים את הידיים עטויות השרוולים הלבנים הארוכים.
 
הריקודים הסוחפים ביותר הם ריקודי העידוד לקרב, ריקודי גברים המוצאים את ביטוי השליטה במוטיבים תחרותיים, של מי מזנק לגובה ושוהה באוויר יותר זמן או מי נוחת על ברכיו וממצב בלתי אפשרי זה שוב מזנק לאוויר. כאן התחרותיות קיבלה את עיקר משמעותה בריקוד של שלישיית גברים וירטואוזית - דויד קלאנדאדזה, ג'ימי מונדאשווילי ורָמָז טסַאמַאלידזֶה, קלי תנועה, זריזים ומרשימים, מול ההרכב הגדול.
 
או במחול אחר, כשהגברים יוצרים שורה והאחרון שבהם מזנק מעל כולם ונוחת על הראשון. אלה ריקודים שכמובן סוחטים מחיאות כפיים, שריקות וצעקות התפעלות ועידוד מן הקהל, שברובו, אין צורך לומר, הוא קהל של יוצאי מדינות הקווקז לדורותיהם. בבגד הגברי הקלאסי יש מקום לאחסון כדורי רובים בחלק העליון ולאבנט שבתוכו יושבות סכינים וחרבות. באחד הריקודים המרשימים ביותר ננעצות הסכינים במקומות שונים על הבמה, והמחול מתנהל בין הסכינים ומשתנה בהתאם.
 
בין קרב לקרב יש מקום גם לחיזור הרומנטי, וזה מגיע לשיאו במחול ה"קָרטוּלי". הגבר נע כך שחלק גופו העליון נשאר יציב לאורך כל הריקוד. הוא ממקד את מבטו בבחירת ליבו בעוד היא אינה מרימה את עיניה ונעה באצילות ברבורית על הבמה. המחזר והמחוזרת אינם נוגעים זה בזה, שומרים על מרחק קבוע המרמז על הכבוד שרוחש הגבר לאישה. ה"קרטולי" נחשב לאחד המחולות הקשים לביצוע, וכאן בסיור זה הובילה אותו תמרה אֶליוֹזישווילי במלכותיות מרשימה.
 
המופע של הסוחישווילי מורכב ממחולות קלאסיים ומחולות שנוצרו עם השנים, המבוססים על תנועות עממיות של יישובים כפריים הרריים, ובהם "יוטה", הריקוד של הכפר המזוהה עם מבריחים בבגד אדום ובפאות שחורות קוצניות. או ה"אילורי", המחול שהוא דואט המצדיע למייסדי הלהקה על ידי שימור הריקוד שלהם מלפני 60 שנה. המחול הגיאורגי משלב מסורת עממית, יסודות איתנים של בלט קלאסי וכישורים ספורטיביים, ומי שיושב באולם תוהה באשר למספר שעות האימון היומיות שכל אחד מעשרות הרקדנים חייב להשקיע כדי לשמור על הכושר.
 
ההתפעלות שלנו, של מי שלא צמחו על המסורת הזאת, היא מן האיפוק, ההתלהבות, המשמעת הפנימית והעושר הצבעוני בערב שפשוט אינו מפסיק לנוע. והעצה, כבר בכותרת, היא לתת לעצמכם ללכת עם הקצב, התנועה, הצבעים והמוזיקה. את היתר כבר יעשו בהצלחה מרובה ה"סוחישווילים".

לרכישת כרטיסים