לכתוב שירה בסצינות
 
סוף שבוע פורה ורבתחומי מצפה לאמנית, הקולנוענית והמחזאית הצעירה דנה גולדברג. ביום חמישי יעלה במסגרת פסטיבל "צו קריאה" החמישי בתיאטרון צוותא בתל-אביב המחזה "אב, אם, זונה" פרי עטה, במתכונת קריאה מבוימת ובהשתתפות השחקנים אלברט אילוז, סלווה נקארה, אלכסיי גבריאלוב ואלי מנשה; בשבת בבוקר יוקרנו בתכנית מיוחדת כל סרטיה הקצרים במסגרת TLVfest – הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע קווירי בסינמטק תל-אביב.
 
גולדברג (31) החלה את הקריירה האמנותית שלה בבית הספר לאמנות "המדרשה" במכללת בית ברל, שם התמקדה בווידאו ארט, צילום ופיסול, ובמקביל כתבה שירה שהתפרסמה בכתבי עת שונים. מאוחר יותר החלה לעסוק בכתיבת תסריטים ובימוי סרטים קצרים שהשתתפו בפסטיבלים ישראליים ובינלאומיים ועוסקים בעיקר במערכות יחסים אפלות וכוחניות.
 
המחזה "אב, אם, זונה" שיעלה בפסטיבל צו קריאה הוא התנסותה הראשונה של גולדברג בכתיבת מחזה לתיאטרון, ונבחר יחד עם חמישה מחזות אחרים מתוך 60 שהוגשו לוועדה הממיינת.
 
הקריירה האמנותית שלך כוללת מעברים די חדים, לא?
 
"אפשר להגיד. תמיד ריתקו אותי אמנות חזותית מכאן ומילים מכאן. למדתי בבית הספר לאמנות 'המדרשה', מכללת בית ברל, והתמקדתי בעיקר בווידאו ארט ובצילום. באותה תקופה גם כתבתי ופרסמתי שירה, ושימשתי כעורכת שותפה בכתב העת המקוון לשירה 'דג אנונימי?'. לקראת סיום הלימודים נחשפתי לראשונה לקולנוע כאמנות, וישר הבנתי שבכל מה שיצרתי עד אז היו תמיד סצינות, דמויות ומערכות יחסים, אבל אף פעם לא היה ביטוי לפוטנציאל הדרמטי שלהן.
 
"הבנתי שיש לי בראש כמה סצינות מכוננות, שיוכלו להגיע למיצוי רק אם אכתוב ואביים אותן. כשסיימתי את הלימודים עברתי לגור מול הסינמטק והתחלתי ללמוד קולנוע באופן עצמאי. צפייה, קריאה וכתיבה אינטנסיבית, ומשוב ממספר יוצרים שאליהם פניתי, הובילו בסוף אותה שנה לתסריט ראשון, שלמרבה השמחה קיבל תמיכה מקרן יהושע רבינוביץ'.
 
"מאז שסיימתי את הלימודים ב-2003 כתבתי וביימתי חמישה סרטים קצרים שכולם עוסקים בצורות שונות של אלימות חמקמקה, שלרוב אינה פיזית - יחסי שליטה, ניצול או תלות על רקע של פערי גיל, מגדר או סטטוס.
 
"חקרתי המון זמן את האזורים האפלים האלה, ובמקביל את שפת הקולנוע. מסרט לסרט למדתי המון, צברתי ניסיון בתסריטאות ובבימוי וגיבשתי את השפה שלי. לאורך השנים מלווים אותי כמה חברים-עמיתים יקרים, שהתחילו יחד איתי כסטודנטים והיום עובדים בתעשייה".

 
"אב, אם, זונה". צילום: יעל מאירי
 
צעד ראשון בתיאטרון
 
ואיך הגעת לתיאטרון?
 
"לפני שלוש שנים הזמינו אותי לביים קריאה של התסריט 'אלפא' באירוע 'שוקולטורה 7'. באותה תקופה חיכיתי לתשובה מקרנות קולנוע לגבי מענק הפקה, והתרגשתי גם מההזדמנות להתחיל לעבוד עם השחקניות רוזינה קמבוס ותמרה קליינגון, וגם מהרעיון לביים סצינה שתעלה בשלמות, בלי עריכה, בביצוע חי מול קהל.
 
"החוויה הזאת הייתה מכוננת בשבילי, ועוררה בי תשוקה לחקור וללמוד עוד בכיוון הזה. מאז התחלתי ללכת המון לתיאטרון, מנקודת מבט של תלמידה. התחלתי לקרוא מחזות ולנסות לכתוב מחזה. כמה פעמים עמדתי בפני הרשמה למסגרות לימוד שונות, אבל תסריטים חדשים שקיבלו תקציב דחו כל הזמן את ההתחייבות לתיאטרון".
 
ספרי על המחזה שיעלה ב"צו קריאה"
 
"באמצע 2008 התחלתי לעבוד עם הדרמטורגית ורדה פיש על המחזה, ובאפריל השנה התבשרתי שהמחזה התקבל לפסטיבל 'צו קריאה' החמישי בתיאטרון צוותא. זאת הפעם הראשונה שמחזה שלי מתקבל למסגרת מקצועית. זה הצעד הראשון שלי בתיאטרון והזדמנות להתנסות בעבודת בימוי מעשית. מטעם הפסטיבל עבדה איתי כדרמטורגית הבמאית שיר גולדברג.
 
"'אב, אם, זונה' מביא את הסיפור של אסי וגדעון - זוג נשוי בסביבות גיל 50 - שמגיעים לבית מלון בתקווה למצוא מפלט רגעי מן היומיום. הבן היחיד שלהם מאושפז כבר שנה בבית חולים, וזו הפעם הראשונה מאז האשפוז שהם יוצאים מהעיר ומקדישים זמן לקשר ביניהם. אך היומיום פולש לחדר הזר, ואיתו דמויות ותחושות לא מוכרות, המערערות את יסודות עולמם.
 
"בקריאה משתתפים השחקנים סלווה נקארה, אלברט אילוז, אלכסיי גבריאלוב ואלי מנשה, כולם שחקני תיאטרון. סלווה ואלברט שחקנים מן השורה הראשונה. ידעתי שמה שאני הכי צריכה זה שיתנו בי אמון, שיתנו לי גב, שיתנו לי לחפש יחד איתם כדי שיחד נמצא. העבודה עם שחקנים מנוסים כל כך הייתה מרתקת. כל חזרה הייתה בשבילי שיעור, שהכתיב הכנות לשיעור הבא.
 
"הטקסט שכתבתי פשט ולבש צורה עד שאפילו התקציר שפורסם בתכניית הפסטיבל איבד מתוקפו בעיניי. ערכתי לעצמי רשימה מפורטת ומיפיתי את ההבדלים המיידיים בין קולנוע לתיאטרון. מתוך העבודה עם השחקנים ניסיתי לזקק ולנסח לעצמי את המהות, את הפעולה הבסיסית ביותר שעליה מושתת המדיום".

 
"אב, אם, זונה", הפוסטר. דימוי: רוני יפה, עיצוב: אנה לוקשבסקי
 
המילה הכתובה כנקודת מוצא
 
מה באמת ההבדלים?
 
"על הבמה אין קאט, אין עוד טייק, אין חלוקה לשוטים – צילום בנפרד של כל משפט, מילה, מחווה, וצירופם זה לזה בשלב יותר מאוחר. על הבמה הכל קורה מההתחלה ועד הסוף, בעבודת צוות מתוזמרת בזמן אמת, עד לפרט האחרון. אין קלוז אפ על שפתיים, עיניים, תנועת יד. לא שומעים לחישה באוזן, פעימת לב או נשימה. יש חלל אחד גדול, שהעיניים של הצופה חופשיות לשוטט בו, וצריך להתגבר בקול אנושי על המרחק עד לצופה בשורה האחרונה. 

"היצירה הקולנועית היא אמנות מסך דו ממדית הנעה בזמן. תיאטרון נע בזמן ובמרחב. קפיצות זמן או מקום דורשות שינויים פיזיים בחלל, והחלל, לעומת זאת, מאפשר תנועה במספר עולמות במקביל. אבל האלמנט הכי בסיסי שמבדיל את התיאטרון מהקולנוע הוא כמובן הדיאלוג ההדדי בין קהל חי, נושם, משתעל ומלחשש, צוחק או לא, מוחא כף או לא, לבין השחקן שלא יכול שלא לשמוע או לחוש בזה.
 
"היצירה הקולנועית עשויה מדימויים, ממראית, מתמונה ויזואלית דו ממדית שהאור מטביע בצלולואיד. בתוך ההמולה שעל סט הצילומים יש לשחקן כך וכך הזדמנויות להגיע לביצוע מדויק, ומספיק שיבצע אותו פעם אחת ויחידה. הדימוי המקובע על סרט הצילום ישוכפל ויוקרן אינספור פעמים, והנסיונות הכושלים ייגנזו.
 
"המשימה של במאי הקולנוע היא לכוון את השחקן אל אותו טייק יחיד. יש מי שתובע חזרות מפרכות, יש מי שמעדיף אלתור חי, שחקנים מנוסים או שחקנים לא מקצועיים, שיחות עומק או התנסות בשטח, כל במאי והדרך שלו, אבל בשורה התחתונה – לסרט ייבחר בסופו של דבר רק טייק אחד מכל שוט. אם לסכם במילה אחת, הפעולה שבבסיס אמנות הקולנוע היא ההטבעה. הקיבוע. 
 
"בתיאטרון הפעולה היא הפוכה. נקודת המוצא היא המילה הכתובה. המילה הכתובה, המוטבעת, היא מקור בלתי נדלה לפרשנות בכל אספקט, וגם בסיום החזרות השחקן ימשיך לחקור אותה ולהפוך בה שוב ושוב, וכל פעם יפיח בה חיים מחדש ויחולל משהו שונה בקרב מי שמשחק לצידו, וגם הוא יגיב בגוון ובעוצמה משתנים. הדמות ממשיכה להיבנות ולהשתנות, פנימה והחוצה, עד ההצגה האחרונה".
 
ומה הלאה? יש תכניות לעתיד?
 
"בימים אלה אני עובדת במקביל על שלושה פרויקטים חדשים. הראשון, תסריט לסרט באורך מלא בשם 'אליס', שכתבתי לסירוגין במשך שש שנים. התסריט מביא את סיפורה של אליס, אישה בת  35, נשואה לגבר מבוגר ממנה שהפסיקה לאהוב, ואם לילד בעייתי שאינה מתקשרת איתו.
 
"בלילות אליס עובדת כאחראית לילה בפנימייה שיקומית לנערות, שם היא מנהלת רומן עם יואל, רווק בן גילה, שאיתו היא מוצאת מפלט ממציאות חייה וטועמת חום ותשוקה. כשהיא מנסה להפוך את הפנטזיה למציאות חדשה, עולמה מתחיל לקרוס. קרן יהושע רבינוביץ' תמכה בפיתוח התסריט, ועכשיו אני מחכה לתשובה בנוגע לתקציב הפקה.
 
"פרויקט נוסף שאני עובדת עליו הוא תסריט בשם 'אם החיילים', שאני מפתחת יחד עם סלווה נקארה, שגם תשחק בתפקיד הראשי. הסרט משרטט מפגש אנושי בין אישה פלסטינית שנחלצה מניסיון רצח לבין אישה יהודייה קשת יום המנהלת מסעדת דרכים לחיילים. כרגע אני מנסה להשיג תקציב פיתוח עבור התסריט הזה.
 
"השאיפה הגדולה שלי היא ליצור ולהתפתח גם בתחום התיאטרון. למצוא תיאטרון שיפיק את 'אב, אם, זונה' באופן שיאפשר לי לקחת חלק פעיל בהפקה, או אולי אפילו להעלות אותו כהפקה עצמאית".

פסטיבל "צו קריאה" מתקיים ב-26-24 ביוני 2010; "אב, אם, זונה" עולה ביום חמישי, 24 ביוני, ב-21:30 בתיאטרון צוותא בתל-אביב. כרטיס: 35 ש"ח. להזמנות: 03-6950156/7.