טל גורדון ובתה נהנו וגילו שהן מכירות את רוב שיריה של דתיה בן דור בהצגה המוזיקלית אולם מוזיאון תל-אביב מפוצץ בילדים והוריהם המצפים ל"מחסן השטוזים של דתיה", הצגה מוזיקלית המבוססת על שיריה של דתיה בן דור, אחת הכותבות בעלות השם הפרטי הייחודי ביותר בארץ. לאור הביקוש הוסיפו במוזיאון הצגה נוספת באותו יום, ושלושת השטוזונים הלבושים כליצנים שמחים וצבעוניים נכנסים לבמה על רקע מחיאות הכפיים הסוערות של הילדים, המצפים לשירים המוכרים להם.
על הבמה ממתינים משחקי ילדים, מגלצ'ה, קוביות גדולות ועליהן שמות השירים הידועים, שולחן, מתלה תלבושות, מפתח סול גדול, כולם מעוטרים באותה צבעוניות שמחה המאפיינת את ההצגה ואת שיריה של בן דור.
"מחסן השטוזים של דתיה" הוא מחסן של שירים, מנגינות ושטוזים – שטויות בחרוזים ("פעם דלת קיבלה נזלת", "גמבה רקדה סמבה") שמרבית הילדים מכירים בעל פה על פי הקריאות הבוקעות מפיהם במהלך ההצגה. שלושה שטוזונים במחסן מקבלים את פניו של שליח הפיצה שהזמינה הגברת בן דור למחסן, ומפגישים אותו עם סבתא מינה מבנימינה, עם הילדה עם המטרייה, עם הצבעים שהתבלבלו, השובבים שבמיטה, ושאר השירים המשמשים כבסיס לסיפורים הנשזרים בין הביצועים המוזיקליים המוצלחים.
למען הגילוי הנאות אודה שבגלל העובדה שאני עצמי שייכת לדור שגדל על שיריה של מרים ילן שטקליס, ואולי סתם מחוסר תשומת לב, אצלנו בבית לא נכחה יצירתה של בן דור - אחת מיוצרות הילדים המוכרות בארץ - נוכחות מסיבית, מה שעורר אצלי חשש קל לגבי ההתלהבות שתביע הקטנה מול השירים שאינם מוכרים לה.
את השיר הראשון ("מה מה מה, מה אוכלים היום") מכירה הקטנה מהגן, מה שמעורר אותה מיידית לתגובה, ואת השירים האחרים, ראה זה פלא, מסתבר שגם אני מכירה היטב, בלי לדעת שהאחראית עליהם היא בן דור.
"השיר הלא גמור" ("אבל אני תמיד נשאר אני"), "ארץ ישראל שלי" ("יפה וגם פורחת"), "מי שטוב לו ושמח" ("כף ימחא"), "כך נולד הצבע" ("התגלגלו לולולולו, התבלבלו לולולולו, השתוללו לולולולו כל היום") ושירים רבים נוספים, בעיבודים מלאי אנרגיה, כל אחד מהשירים מאופיין בצבע מוזיקלי משלו, מאקורדיון ועד סקסופון, איכויות קוליות מצוינות של משתתפי ההצגה – מיכל ברנד, אבישי סנדנר, הילה זערור ודניאל סבג – המקבלים, כרגיל במקרה של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, טיפול איכותי ומקצועי לחומרים השמחים האלה שנראה שנכתבו בידי אישה מלאה שמחת חיים העוברת תדיר בין מילותיה ולחניה ("תפקחו את העיניים, תסתכלו על העולם, העולם מלא ביופי, והיופי – חינם. מי שלא מביט מפסיד").
גם את מעט השירים שבכל זאת לא הכרנו קיבלה הקטנה בהנאה, ואחרי הטריק הזה שסוף סוף הבנתי של שטויות בחרוזים, גם אני יודעת עכשיו איך להחזיר לבתי תשובה מדויקת על פי הקוד הזה שחלחל לדיבור שלה בשנה האחרונה בלי שידעתי בכלל מה מקורו.
"מחסן השטוזים של דתיה", הצגה מוזיקלית, תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער. בימוי: יקי מחרז, ניהול והפקה מוזיקלית: אלדד ירון, משתתפים: מיכל ברנד, אבישי סנדנר, הילה זערור, דניאל סבג. לילדי גן עד כיתה ב'.
28/06/2010
:תאריך יצירה
|