אותו תפקיד בשתי הפקות
 
זמרת הסופרן מירֶלָה גְרַדינָרוּ, תככב, מהערב, בשלוש הופעות - שתיים באודיטוריום ואחת בתיאטרון הצפון בקרית חיים - בהפקת "לה טרוויאטה" עם תזמורת חיפה בניצוח נעם שריף.
 
שלושה שבועות בלבד אחרי ששרה את התפקיד עם תזמורת ירושלים בניצוח ישי שטקלר ועשרה חדשים לפני שתשוב לתפקיד עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון-לציון בהפקה של האופרה הישראלית, בניצוח עומר ולבר. למתעניינים, הכרטיסים להערב, למרות משחק הגמר בגביע העולם בכדורגל, למחר וליום שלישי נמכרו כמעט כולם.  
 
 "זה בהחלט כייף בלתי רגיל לשיר פעמיים במשך אותו חודש את התפקיד, בייחוד את התפקיד הזה עם שני מנצחים שונים, עם פרטנרים שונים על הבמה, עם תזמורות שונות", אומרת מירלה גרָדינרוּ, ששרה את ויולטה, התפקיד הראשי ב"לה  טרוויאטה". "בכל פעם יוצא משהו מעט שונה, כל אחד מנסה להיות קרוב לוורדי, אבל מי באמת מצליח?! את התשובה לשאלה הזאת ככל הנראה רק ורדי בעצמו יודע....".
 
על מה אנחנו מדברים?
 
"אנחנו מדברים על 'קונספט'. מה אתה מביא לתפקיד. כל מפגש עם צוות חדש מרענן את ה'קונספט' הבסיסי שאיתו כל אחד מגיע להפקה. כל אחד בונה את ה'קונספט' שלו. אני מאמינה שאת ה'קונספט' שלי אני מביאה מניסיון החיים מחוויית החיים שלי. לכאורה בכל פעם מתחילים בניסיון מחדש, אבל התפקיד נוצר במהלך המגע עם השותפים. המפגש עם מנצח, עם במאי וכל אחד חושב על הדרך הטובה ביותר שבאמצעותה הוא ירגש את הקהל, זה הרי העיקר, לרגש את הקהל, לא??.!"
 
מכל הוויולטות ששרת עד עכשיו, אם מדברים על רגש, מה היה המרגש ביותר?
 
"מבחינתי הסיפור האופראי המרגש ביותר היה 'לה טרוויאטה' ששרנו בפארק הירקון, (עומר ולבר ניצח, י"ש). עמדנו על במה שרנו ומולנו קהל של שבעים אלף איש. אפשר היה להרגיש את האנרגיה באוויר".
 
את ממש ראית בעיניים את הרבבות?
 
"היה רגע אחד שנסינו לסדר משהו על הבמה והאירו את הקהל ולרגע הבנתי את הגודל. את זה היה סוריאליסטי. אחר כך, כשההופעה נגמרה וירדתי מן הבמה ונתקלתי בזרם של האלפים שפונים לדרכם....הכל הצטבר למימדים כל כך שונים. אותם רגעים שהם התחושה הופכת לממשות, למציאות עוד הגבירו את ההתרגשות הגדולה".
 
עכשיו את ערב ההפקה החדשה עם תזמורת חיפה, והמנצח נעם שריף, נעם ידוע כמי שאוהב לשוחח עם האמנים, זמרים, נגנים...
 
"נכון, וזה היה מצוין כי שמעתי ממנו על הקונספט שלו. בשיחות הוא מנסה להכניס למודעות של הזמר/שחקן שגם כאן באירוע מוזיקלי גדול, העלילה היא המרכיב החשוב ביותר. חשוב שהמוזיקה תצא  מתוך הסיפור, מתוך העלילה, ויותר מכך מתוך הסיפור האמיתי. זה שכל אחד מביא איתו אל הבמה. אני מאד קרובה לאותה תחושה וכמובן שהיה מאד מחמיא שאדם כמו נעם שריף עם ניסיון עצום כמנצח וכיוצר, חש וחושב באותה דרך שאני מאמינה בה".

מירלה גרדינרו, מקור: אתר האופרה הישראלית

חייזרית מוזיקלית במשפחה
 
מתי ידעת שזמרה תהיה המקצוע שלך?
 
"לא ידעתי. מורה בבית הספר דחפה אותי לכיוון הזה. אני בכלל לא רציתי לשיר. בבית הספר התיכון הכיוון שלי היה מדעי, המקצועות שבהם הייתי חזקה היו ביולוגיה, כימיה, פיזיקה...וכאן אולי זה לא מקובל, אבל שם היו גם במקצועות אלו תחרויות ארציות והשתתפתי בהן. גם במשפחה לא היו מוזיקאים. מורה אחת התעקשה שאני מתאימה ושכנעה אותי להתכונן למבחן קבלה לבית הספר התיכון לאמנויות, כן זה היה בבוקרשט".
 
מה הייתה התגובה הראשונה שלך ללחץ של המורה?
 
"ראשית כל הפתעה מוחלטת. ההפתעה גדלה עוד יותר כאשר התקבלתי לבית הספר לאמנויות. כשכבר הייתי תלמידה שם ידעתי שעל כל מקום בבית הספר הזה יש עשרות מועמדים לא רק מבוקרשט, אלא מכל המדינה. התחושה השנייה הייתה צער של אולי זה לא זה. אולי זה לא העניין בחיים שלי, אבל מצד שני התקבלתי. זה היה הזמן להחליט. ילדה בת ארבע עשרה מחליטה לתת לחוויה המוזיקלית שנתיים. אם ילך - טוב, אם לא אני חוזרת ללימודי המדעים וממשיכה לרפואה".
 
ד"ר גרָדינָרוּ?
 
"כן. זאת הייתה המטרה. אבל צריך להמשיך ונסות להצליח גם בקו החדש. בינתיים התבסס בבית מעמדי כמוזיקאית יחידה. חייזרית יחידה".
 
החייזרית הייתה למעשה ללא בסיס מוזיקלי
 
"נכון, וזו הייתה התמודדות חדשה, קצת פסנתר ברקע אבל בעיקרון הייתי צריכה להשלים השכלה מוזיקלית מי שעזרה לי הייתה המורה בתיכון לאמנויות, ג'ורגֶטָה סטוֹלריוּ, היא הייתה בהמשך גם המורה שלי באקדמיה".
 
מתי עלית לבמה בפעם הראשונה?
 
"רגע, לפני הבמה, היו השנתיים שנתתי לעצמי, הן חלפו ובסיומן הבנתי שאני בכל זאת במקום הנכון. שנה וחצי אחר כך נוצרה ההזדמנות הראשונה להופעה. המורה שלי הייתה בסיור בחו"ל ואני צורפתי למופע מרכזי וחשוב באולם המרכזי בעיר, ה"אָטֶנֵאוּם רוֹמֵן", שרתי שירים של המשורר הרומנטי הגדול, אמינֶסקוּ. חוויה ענקית. לידי על הבמה היו כוכבי הבמה שעד לאותו רגע הכרתי רק מן הטלוויזיה. פעם ראשונה אני בין האלילים הגדולים של המוזיקה...".
 
ההופעה הראשונה אם כן הייתה שירי "לידר" לא אופרה..
 
"כן, המורה שלי הייתה מומחית ל"לידר" (שיר אמנותי). ואחרי ההופעות האלה עוד כתלמידה בבית הספר יצאתי להופעות גם מחוץ לרומניה הגעתי לאוסטריה, לגרמניה ולאיטליה. באופרות שרתי את פמינה ב"חליל הקסם" וגרטל ב"הנזל וגרטל". כבר אז בשתי שפות. מחוץ לרומניה בשפה המקורית וברומניה לעתים בתרגום לרומנית. אחרי ההופעות האלה הזמין אותי דווקא תיאטרון האופרטה ושם החלה הקריירה המקצועית שלי".
 
"הבלונד עשה את העבודה"
 
מתי הגעת לארץ?
 
"ב-1998. למעשה הסיבה לבואי לישראל הייתה עניין משפחתי, הייתי כבר נשואה עם ילדה. היה הסכם ביני לבין בן הזוג שלי, הוא אמר שבשלוש השנים הראשונות לקריירה הלכנו לפי הרצונות שלי ועכשיו בשלוש השנים הבאות נלך לפי הרצון שלו. הוא רצה להגיע לישראל ומאז אנחנו פה.. ".
 
ובישראל מקבלים את הזמרת מיד לעבודה?
 
” הייתה בעיה... אני בתוך ה'מאפיה' של הזמרים ברומניה הייתי די מפונקת," אומרת מירלה ומוסיפה הערה צדדית "אז עוד לא הייתי בלונדינית".
 
הבלונד הוא חלק מההתבגרות המקצועית?
 
"כן, ככה זה היה אצלי לפחות. אבל בחודשים הראשונים בישראל הדברים לא היו פשוטים. המפונקת מבוקרשט הייתה צריכה למצוא פסנתרן לעבודה. זה ארך כמעט חצי שנה. הקשר הראשון שלי היה עם הפסנתרנית בלה שטיינבוק. התחנה הבאה כאן הייתה סדנת האופרה. שם גיליתי, או אולי זה היה הפוך, את טריש (פטרישיה) מקאפרי, ואיתה החלה ההתקדמות בארץ. לא רק הבלונד החדש עשה את העבודה, העובדה שהייתי יחידה ממוצא אחר בין חבורות של זמרים רוסיים, גם היא תרמה להתקדמות שלי. המזל התבטא בכך שכמעט לכל מקום שהגעתי להופעה אחת מייד רצו אותי להופעות נוספות".
 
מתי הגעת לאופרה כאן?
 
"הוזמנתי להפקת 'ארמיד' של גלוק. הפקה שביימו ענבל פינטו ואבשלום פולק. הגעתי לבמה בפעם הראשונה ו...פרצתי בבכי....חתמו אתי על חוזה להופעה כזמרת וכשהגענו לבמה ראיתי שאני גם בקרקס. אני וגבהים לא חברים טובים. הייתה התגייסות גדולה, תמיכה גדולה ונשארתי".
 
מקצוע לא נורמלי
 
מה המשמעות להיות זמרת אופרה?
 
"יש כמה היבטים למקצוע הזה וכבר אני אומרת אופרה זה לא מקצוע. אופרה היא דרך חיים! תחום שאינו נכנס לקטגוריה של מקצוע. יש כמה דרכים או שאתה חי בתוך זה , או חי עם זה או שאתה נשרף ודי מהר. מי שלא מבין שהאופרה היא חלק מהחיים יתקשה מאוד להסתדר. אם אתה מבין שהאופרה היא החיים שלך אתה לומד להתמודד עם הכל. כולל הערות של הסביבה הקרובה והרחוקה. הערות בסגנון 'זה לא נורמלי': 'מקצוע לא נורמלי', 'לא נורמלי שאת משאירה בבית ילדה קטנה והולכת לעבוד'; 'לא נורמלי שאת מגיעה הביתה בשתיים בלילה'; 'לא נורמלי שאת נוסעת להופעות בחו"ל ומשאירה את המשפחה כאן'...
 
"אחרי כל ה'לא נורמלי', אני מסתכלת סביב ורואה שיש עוד הרבה מקצועות שהם לא נורמליים. פעם זו אימא שנעדרת ופעם זה אבא שנעדר. מה ההבדל? כאשר הסביבה הקרובה תומכת העניינים נעשים נורמליים לגמרי. אני למדתי לאהוב את הדברים שאני עושה ולהשלים עם תופעות נורמליות או לא נורמליות. הכי חשוב שאני אוהבת ונהנית ממה שאני עושה".
 
התחלנו את השיחה באתגר הזה שבעבודה על אותה האופרה בכל פעם עם שותפים שונים, עם מנצחים שונים או במאים שונים. בכל זאת ייתכן שיש אנטגוניזם, ראייה שונה של המטרה...
 
"לא בהכרח. במפגש עם מנצחים חדשים למשל, אני מחפשת את ה'קליק' האנושי. הרי גם האמן הזה רוצה להצליח, לא פחות ממני. גם אם הדרך עשויה להיראות לא הגיונית. כאשר יש כיבוד הדדי של השותפים בהפקה, ואני מדברת על המישור האנושי, ולא כל דבר אחר – בסופו של דבר הדברים מסתדרים ביתר קלות. כשישנה הערכה הדדית וכשהבסיס הוא אמיתי גם התעקשות שלי לעשות משהו בדרך זו או אחרת תתקבל". 
  
בבית עם ורדי
 
מכלל הרפרטואר האופראי איפה את הכי בבית?
 
"קודם כל ורדי. שם אני מרגישה בבית. אבל שוב, בית הספר שלי לימד אותי להתמודד עם חומרים קונצרטיים. כך שרתי לפני שנה את הסימפוניה השנייה של מאהלר עם תזמורת ירושלים, או לידר כאמור. בסך הכל אני יכולה לומר שלא אמצא את עצמי אומרת 'זה לא הקטע שלי'".
 
כיום את מכינה חומרים חדשים רק לפי הזמנה של הפקה או הופעה?
 
"לא רק. כמו כל זמר, אני עובדת עם מאמן, 'קואצ''. המאמן שלי הוא אלכסנדר איוונוב, מפסנתרני הבית של האופרה הישראלית. לפעמים אני נתקלת בקטע שמדבר אלי במיוחד ואני פשוט לומדת אותו ועובדת עליו גם אם אין הזמנה להופעה. לאחרונה התלהבתי מאריה של מדלנה, דמות באופרה 'אנדריאה שֶניֶיה' (של האיטלקי אומברטו ג'ורדנו). הסתכלתי בתווים, כנראה שנוצר קליק מיידי עם הטקסט. כשנפגשתי עם סשה ושרתי לו הוא אמר לי: 'מתי הספקת ללמוד, הרי לא עבדנו על זה. מה שאת עושה לבד זה מצוין לא צריך להוסיף דבר'. זו דוגמה לתשוקה, לאותו passion שמתעורר, שאני צריכה כדי להיכנס לתפקיד".
 
העובדה שבישראל לא העלו אף פעם אופרות של מלחינים רומניים חשובים מפריעה לך?
 
"אנחנו מדברים בעצם על ז'ורז' אנסקו ועל 'אדיפוס', האופרה הנודעת ביותר שלו. לדעתי צריך להכין את הקהל שיכיר את המוזיקה האחרת שלו. היצירות הסימפוניות הן יותר קומוניקטיביות. האופרה לא פשוטה. יהיה טוב אם נראה אותה כאן אבל צריך מסגרת מיוחדת וזה ייקח זמן.. אני לא מאמינה שזה יקרה בקרוב, להגיד לך שלא אשמח שזה כן יקרה... בוודאי!"...       

מירלה גרדינרו תופיע עם התזמורת הסימפונית חיפה, המקהל הקאמרית טבעון וסולנים נוספים בקונצרט שיתקיים היום ומחר, 11, 12 ביולי 2010 ב-20:30 באולם רפופורט בחיפה וביום רביעי, 14 ביולי ב-20:30 בתיאטרון הצפון.