50 דקות של פיוט בימתי
 
חמש שנים לפני שג'יימס קמרון בנה לתפארת את הטיטאניק כדי להטביע אותה על אלפי נוסעיה בסרטו עטור התהילה, עשתה זאת דניאלה מיכאלי בפסטיבל עכו 1992.

היא לא בנתה תפאורה של ספינת הענק, היא לא גייסה אלפי ניצבים, ואינני בטוח שהיא הייתה מודעת למה היא נכנסת כאשר מיקי גורביץ' שידך אז בינה לבין ניסן נתיב, ובינה לבין זאב שצקי שתרגם לטקסט ושירים את הרעיונות המופשטים שלה. זו הייתה הפעם הראשונה שהיא ביימה שם, ויעקב אגמון שהחל את כהונתו כמנהלו האמנותי של הפסטיבל מיהר להזמין את המופע כהצגה אורחת בפסטיבל הראשון תחת ניהולו.
 
אבל כדרכן של פניני תיאטרון גם זו, אחרי שהועלתה מספר פעמים בצוותא, שקעה במצולות עד שמנהל הסטודיו של ניסן נתיב, מיקי ורשביאק, אחד הבודדים שזכר את רושמה של ההצגה ודחק במיכאלי לשוב ולהעלותה עם תלמידי המחזור המסיים אתה את לימודיו בסטודיו. השחזור תבע בין השאר כמה שינויים, תוספות וגם עדכון מסוים למוזיקה והעיבוד הקולי המקוריים של רויטל מוניטה. דניאל סלומון, שבאותה הצגה מקורית היה מפעיל הטייפ התגייס לחידוש הוסיף משלו ועשה עיבודים חדשים.

האניה שוקעת, תצלום: יח"צ

עלילת החיזיון המיוחד הזה היא סיפורה של היהירות הגדולה שקרחון נודד הטביע אותה באוקיינוס האטלנטי ימים ספורים אחרי שיצאה לעבר ניו יורק במשט ראוותני של שמפניה, קוויאר, פרוות, אופנה עילית, והבדלי מעמדות של ימי האשליות שלפני מלחמת העולם הראשונה. ההישג הארכיטקטוני והטכנולוגי, המדעיות הבטיחותית וכל מה שנקשר בהישג של בניית הטיטאניק היו כלא היו.
 
אבל שלא כגורלה, וגם לא כגורל כהרבה הצגות מחודשות אחרי שנים רבות כל כך, ההצגה הזאת שמיכאלי העמידה עם התלמידים טרייה ורעננה ומרתקת ברעיונות השופעים שמרכיבים את סיפור הטביעה הקולוסלית. מיכאלי עושה זאת בתנועה מעוצבת לפרטי פרטים, בטקסטים ושירים מדודים היטב, עם תלבושות אותנטיות לתפארת שעיצבה מורין פרידמן, שגם עיצבה את חלל הבמה הכהה שבסיוע התאורה המיוחדת של חני ורדי הפכה לספינה, למסעדת פאר, לחדר מכונות וכמובן למצולות ים.
 
אך בעיקר, מיכאלי ידעה להפיק מכל אחד משלושה עשר המשתתפים עיצוב מדויק וחי מאוד של הדמויות הרבות שכל אחד מהם גילם במהלך 50 דקות של פיוט בימתי, שיודע להשתמש בהומור טוב כדי לספר סיפור השט על גלים של חדווה אל סופו הטרגי.
 
יש כמובן מרכיב של אירוניה דרמטית בדרך הסיפור הזאת (שלא לדבר על אמירה אקטואלית מאוד על כאן ועכשיו) ומיכאלי עושה זאת בקריצה טובה בתמונות כמו מרוץ הכלבים אחרי הארנבת המכנית, או סעודת המלכים, או התזמורת שלא חדלה לנגן עד הסוף המר. תפגשו את צמד הפועלים הסיניים, שני הנוסעים הסמויים, את המסיק סמבו-סם, את קברניט הספינה, את מהנדס הטיטאניק, את הכלה, המלצר ועוד דמויות מהמחלקה הראשונה ומהמחלקה השלישית.
 
אבל מכל התמונות והרעיונות, אני מודה, נדרכתי בתדהמה כאשר נשמע אפקט ההתנגשות של הקרחון בדופן הספינה. כדי כך הצליחו השותפים באירוע המתואר, ובדרך ביצועו, להשכיח ממני ולו רק לרגע את מה שהיה ידוע מראש, לי ולכל הצופים.
 
ההצגה המיוחדת הזאת עולה השבוע בסטודיו ובקרוב גם במסגרת פסטיבל "דור חדש בתאטרון" שבו יועלו הצגות נבחרות אחרות של התלמידים בתל אביב ובירושלים.