כבוד למזרח
 
"כל עלמות אהבוך/ כי שמך תורק שמן/ אותי תישא בחיקך/ כאשר ישא האומן" ("כל עלמות אהבוך" – ר' ישראל נג'ארה, צפת, המאה ה-16, לחן עממי).
 
אפילו על רקע התקופה הנוכחית, המאופיינת בשילובים ובחיבורים בין סגנונות מוזיקליים שונים, מביא "ב", האלבום החדש והשני של ההרכב אנדרלמוסיה, צבעים אחרים וייחודיים המייצגים את השילוב שבו בחרו הם: דאב, רוק ולחנים עתיקים, בשילוב כלי נשיפה ופיוטים יהודיים מסורתיים.
 
הדגש פה הוא דווקא על הצד המזרחי שבו משתמשים חברי אנדרלמוסיה כמרכיב עיקרי ולא כתבלין, בניגוד, אולי, למרבית השילובים אליהם אנחנו נחשפים באלבומי פיוז'ן אחרים המאפיינים את התקופה. האלבום, אינסטרומנטלי ברובו, מתבסס על מקצבים, כלים, לחנים, שכולם נותנים כבוד לצד המזרחי הקדום של המפה, כשביניהם משורטט קו שעובר מהבלקן ועד הג'אז, מהכלייזמר ועד שיר עם פלסטיני, ולתוצאה אפשר לקרוא אלבום כנעני.
 
גם ההרכב הכלי והאנושי מייצג את אותה גישה. הגרעין הקשה של אנדרלמוסיה כולל את איתי בן נון (כלי נשיפה, בגלמה, שירה, הפקה וניהול מוזיקלי), משה נורי (כלי הקשה), ויקטור אזוס (בס חשמלי) ואוריאל סוורדין (תופים וקאחון). אליהם מצטרפים באלבום ויטלי פודולקסקי, לשעבר להקת "השמחות" (אקורדיון), עופר מזרחי (גיטרה וחצוצרה) ודניאל הופמן (כינור).
 
תמר אייזנמן מתארחת באלבום בשירה ומאפשרת לנו להתוודע לפנים נוספות בהבעה הקולית שלה. ועוד מתארחים: ניזאר רוחנה (עוד), אמין סאייג (כינור), ארז נטף (עוד), עידן רווה (חצוצרה) ואליאב אובל-נאמן (גיטרה קלאסית).
 
"ההרכב נולד כהמשך לפרויקט תיאטרון שחלקנו השתתפנו בו", מספר איתי בן נון (37), מקים ההרכב ומפיקו המוזיקלי, "מופע שנקרא 'המשתה', ועסק בסיפור שאול ודוד מנקודת מבט אקטואלית. חיפשנו את ההשקות הפוליטיות והחברתיות בין הסיפור התנ"כי למציאות הפוליטית של לפני 15 שנה, כשעלה המופע. זה היה מופע בז'אנר של הפנינג, בלי במה, השחקנים בתוך הקהל, שגם הוא משתתף. אינטראקטיבי, אקטואלי, אוכל, יין, חגיגה תנ"כית מגניבה כזאת עם גיל קופטש כדוד המלך.
 
"במופע הזה היה הרכב של שישה נגנים, ביניהם אני, שהייתי מנהל מוזיקלי וכתבתי חלק מההצגה. לפני שהייתי נגן הייתי מספר ושחקן ועשיתי כל מיני דברים על במה חוץ מלנגן, ורק בעשר השנים האחרונות אני ממוקד בנגינה. מתוך ההרכב הזה המשיכו איתי גם אוריאל סוורדין וויקטור אזוס, לאנדרלמוסיה".

 
אנדרלמוסיה. צילום: טל יזרעאל
 
מסורות מירושלים
 
כשמה בעצם עמד רעיונית מאחורי הקמת ההרכב?
 
"בעצם הרעיון דומה למקום שבאנו ממנו: לקחת חומרים מסורתיים ולמצוא את האקטואלי שבהם, מה בהם רלוונטי גם היום, איך אפשר להפוך אותם לעכשוויים. מתוך אהבה וכבוד למסורת יש איזה רצון קצת לעדכן אותה".
 
מאיפה ההכרות העמוקה עם אותה מסורת?
 
"מירושלים. רובנו ירושלמים".
 
מה זה אומר? אם הייתי ירושלמית הייתי גם אני מכירה את המסורת כל כך לעומק?
 
"אם היית ירושלמית והיה מעניין אותך מסורת היה לך קל מאוד להתעמק בה, כי זה באמת נמצא פה בכל פינה. אני, לפחות, מרגיש שאני נושם את זה באוויר. אני מדבר על מסורת ברבים, מסורות. לא רק מסורת יהודית, ואם יהודית אז לא רק אשכנזית ולא רק ספרדית ולא רק מרוקאית. ירושלים היא איזושהי נקודת מפגש של הרבה מסורות, שזה גם משהו שאנחנו מכניסים למוזיקה שלנו, והיא גם עיר מודרנית, שחיים בה, ויש בה פקקים ומועדוני לילה וניידות משטרה".
 
עדיין? לפני כמה שנים הייתי בערב מוזיקלי ירושלמי ונחשפתי על מאה מטר מרובע ל-16 חוויות מוזיקליות שונות, אבל אני חייבת להודות שבפעמיים האחרונות שביקרתי בה נראה היה שהיא, אכן, הפכה לעיר רפאים, כפי שטוענים רבים.
 
"עיר רפאים? לא. בפעם הבאה תשאלי אותי ואני אגיד לך לאן ללכת. יש המון דברים טובים בירושלים. אם מדברים מוזיקלית זה מטורף מה שקורה פה. אני שומע כל שבוע בערך על הרכב חדש וטוב. העיר מבעבעת. אני לא חושב שיש ערב שאין בו משהו מעניין לשמוע. תגידי להם את זה שם למטה...".
 
לא חשבנו קונספט
 
ובכל זאת, מסורות זאת כותרת גדולה. מה הוביל אתכם לתמהיל הספציפי שמאפיין את המוזיקה של אנדרלמוסיה?
 
"שוב אנחנו מגיעים לירושלים... כי זה בעצם סוג של סך כל ההשפעות והדברים שספגנו. לא מצאנו את עצמנו יושבים ואומרים מראש, 'בואו נעשה פרויקט שמשלב בין מוזיקה ערבית, יהודית, פלמנקו, מוזיקה צוענית וקצת דאב', לא חשבנו על זה ככה. כשהקלטנו את האלבום השני ועיבדנו את החומרים שלו, התייחסנו בעיקר ליצירות, לניגונים, אם זה יצירות מקוריות שאני כתבתי או ניגונים עממיים שאספתי והבאתי לחבר'ה. התייחסנו אליהם נקודתית מוזיקלית.
 
"כל מה שדיברתי קודם על הקונספט ועל שילוב תרבויות וכל אלה, אם זה לא עובד מוזיקלית זה לא שווה כלום. אם הקטע המוקלט או הקטע בהופעה לא מרגש אנשים או מזיז אנשים או משמח אותם או מעציב אותם – משהו הוא צריך לעשות – ואם זה לא, אז את כל הקונספט צריך ישר לקחת ולזרוק לפח. לא חשבנו קונספט, חשבנו מוזיקה. ובגלל שכל אחד מאיתנו בא ממטען שונה מוזיקלית, כל אחד מצא את המקום שלו ואיך הוא יכול להתבטא במקסימום".
 
יש אורחים שונים בתקליט, וכמו שמאוד טבעי לראות שאתם מארחים נגן עוד או כנר, כתר האירוח המפתיע שייך לחיבור שלכם עם תמר אייזנמן.
 
"בדיסק הקודם אירחנו את ג'קי לוי ששר פיוט, וזה באמת קצת יותר מתבקש מתמר. הפיוט הזה שתמר שרה, כל העיבוד שלו נעשה עם חשיבה בכיוון של שיר ערש, והיה לי ברור די מההתחלה שאת שיר הערש הזה צריכה לשיר אישה. אחד הקולות הנשיים שאני הכי אוהב כרגע פה בסביבה זה תמר, שאני מכיר אותה כבר הרבה שנים, וגם יצא לנו להופיע פעם ביחד לפני כמה שנים.
 
"מאוד אהבתי את הקול שלה והייתה לי איזו תחושה שאם היא לא תפחד להביא את עצמה לדבר הזה ייצא משהו מאוד מעניין. אם היא לא תנסה לשיר פיוט כמו ששרים פיוט, שלא תסלסל, שתשיר היא. אז באמת יצא בעיניי משהו שהוא קודם כל מאוד שונה ממה שתמר עושה בחיי היומיום שלה, גם מבחינת השירה, ובטח מבחינת החומר והשפה, ויצא משהו מאוד קסום, ואני באמת הרגשתי שתמר באה להתנסות במשהו חדש, וזו תמיד נקודת פתיחה טובה".
 
גם מסיבה, גם קונצרט
 
איפה טמון עיקר ההבדל בין האלבום החדש שלכם לקודמו?
 
"ההבדל בין האלבומים זה הלהקה. באלבום הראשון הלהקה נוסדה וגובשה תוך כדי הקלטה, ומאז עברו ארבע או חמש שנים והופענו והופענו והופענו, והלהקה התגבשה והצליל התגבש, ועכשיו כשבאנו להקליט את השני זה היה לגמרי עבודת אנסמבל. העיבוד משותף לכולם. אני הבאתי את החומרים העממיים וכתבתי את המקוריים וניגנתי את הכלים שלי ועשיתי את ההפקה המוזיקלית, אבל לא את העיבוד. לא אמרתי לאף אחד מה לנגן.
 
"במשך החמש שנים שאנחנו מופיעים ביחד, כל אחד מצא את המקום שלו, והתגבש איזה סאונד מאוד ספציפי ומאוד שלנו, סאונד וגישה וצורת נגינה, וזה בעיניי ההבדל בין שני האלבומים. על האלבום הראשון אפשר להגיד שזה בעצם אלבום שלי עם הלהקה. אלבום 'ב' הוא לחלוטין עבודה של להקה".
 
את אנדרלמוסיה, שביצעו כבר כמה הופעות באירופה והופעה בפסטיבל ישראל, תוכלו לראות ולשמוע ביום שלישי הקרוב במועדון לבונטין 7 בתל-אביב, ובהופעה נוספת באוגוסט במועדון הצוללת הצהובה בירושלים.
 
"בהופעה יהיה הגרעין הבסיסי של ההרכב", אומר בן נון, "חמישייה של בס, גיטרה, תופים, כלי הקשה ואני. יצטרף אלינו ויטלי פודולסקי האקורדיוניסט, ובינתיים נראה שזה מה שזה יהיה, שישייה. יש איזושהי גמישות בהרכב שהיא די מודעת, זה עניין של החלטה. כמעט בכל פעם ההרכב בהופעה טיפה שונה. יש איזשהו גרעין קבוע, אבל תמיד יש אורחים, תמיד יש תוספות, תמיד יש ניסויים חדשים, שזה מבחינתי הדרך להשאיר את החומר טרי".
 
גם בהופעות שלכם יש את הגורם האינטראקטיבי? כלומר, מדובר במסיבה או בקונצרט?
 
"הרבה פעמים זה גם וגם. יש אנשים שלוקחים את זה כקונצרט, עוצמים עיניים, מתרווחים על הכיסא ומרגישים את המוזיקה, ושני מטר מהם מישהו קופץ כמו משוגע. אני חושב שגם בהופעה אנחנו מביאים מגוון מאוד גדול של אווירות ושל צלילים. אמנם בדיסק יש כל כך הרבה אורחים, ויש גם קצת טריקים של אולפן, הכפלות וכאלה, על זה אנחנו מפצים בהופעה באנרגיות".
 
אנדרלמוסיה, "ב". ההופעות הקרובות יתקיימו ביום שלישי, 27 ביולי 2010, בשעה 20:00 במועדון לבונטין 7 בתל-אביב, וביום שלישי, 10 באוגוסט, ב-22:00 במועדון הצוללת הצהובה בירושלים.