מוזיקה - 20 שנה לפוליאנה פרנק

אחד ההרכבים החתרנים והבועטים שפעלו פה מציין 20 שנה לאלבום "אין לבחור". שיחה עם אליוט

הדאחקה שהפכה ללהיט

"לי זה לא אכפת/ אם שמך הוא מעוות/ או אם הוא נשמע/ כמו שם של מחלה/ את עושה לי די בסדר/ וזה מה שקובע/ והחזה שלך/ הוא משהו" ("זיוה", "פוליאנה פרנק", מילים ולחן: עמי לוי)

באופן פרדוקסלי, כשחושבים על אליוט (שרון בן עזר) מ"פוליאנה פרנק", נדמה שהאסוציאציה הראשונה שקופצת לראש היא "זיוה", שיר שהתחיל כדאחקה פנימית, ו"כמו כל הבדיחות זה מה שהופך להיות הלהיט", אומרת אליוט.

ב-1989 יצאה הקסטה (!) "חיה ומתה בארון", שנה לאחר מכן יצא האלבום "אין לבחור", ואלה הפכו את "פוליאנה פרנק" להרכב שנחשב חתרני לתקופתו, עם שירים בעלי אמירות פוליטיות ברורות כמו "הנצורים והצודקים" ו"גיבור צבא ההגנה" שנאסר להשמעה בגלי צה"ל, וכמובן, "זיוה", השיר שכתב עמי לוי, גיטריסט הלהקה ושרה אליוט, שהוסיף נופך מסתורי להרכב שיודעי דבר החלו להמתיק את שמו על שפתותיהם.

בשנים שחלפו מאז מיעטה הלהקה בהופעות, חברי ההרכב המשיכו והוציאו אלבומים על פני מספר יבשות, גם כמוזיקאים וגם כמפיקים, וב-12 באוגוסט יתאחדו חברי ההרכב המקורי, שרון (אליוט) בן עזר, אחיה, הקלידן והמפיק רזי בן עזר, הגיטריסט עמי לוי והבסיסט שבי עוזיאל – שאף פעם לא ממש התפרק, רק שינה חברים - למופע אחד בבארבי בו יציינו 20 שנה לצאת "אין לבחור", בשיתוף אורחים מיוחדים.

יומיים לאחר מכן יופיעו במסגרת הסדרה "סיפורים במונו" בתיאטרון תמונע, שם יתנו מופע אקוסטי לשירי הקסטה והאלבום, במופע שיכלול גם סשן שאלות ותשובות עם הקהל.

"'פוליאנה פרנק' בעצם לא התפרקו אף פעם", מאשרת אליוט. "לא גרתי בארץ, בכל אלבום באתי לחודש או לשבועיים, עשינו כמה חזרות, הופעה, או כמה הופעות, כמה ריאיונות ונסעתי חזרה. לא גרתי פה הרבה לפני שהוצאנו את האלבום הראשון, וכבר הייתי בלהקה בלונדון, ובכלל הכל קרה במקרה".

"להגיד שהכל היום קל ונחמד זו ממש הגזמה פרועה"

מה הוביל אתכם להחלטה לחגוג עשרים שנה ל"אין לבחור"?

"במשך שנים אנחנו שומעים מאנשים כמה האלבום הזה השפיע עליהם, כמה הוא היה חשוב בחיים שלהם, בהתבגרות שלהם, הרבה מאוד סיפורים שקשורים גם לצבא, ולא מזמן מישהו שלח לי צילום של כרטיס שלו להופעה שעשינו באלנבי 58 לפני עשרים שנה. הייתה הופעה מאוד מיוחדת, וכל כך התרגשתי מזה שהוא שלח לי את הכרטיס, והוא ממש זכר את היום, הוא אמר, 'בוקר טוב, זה היום לפני עשרים שנה', שהתחלתי להרגיש בפנים שאנחנו צריכים לעשות כבוד לאלבום הזה ולציין אותו באיזושהי דרך.

"בבארבי נעשה ממש הופעה. בין החומרים של שני האלבומים, מפרידה שנה והם מאוד מעורבבים זה בזה. בהופעה השנייה, 'סיפורים במונו', נעשה ביצועים אקוסטיים ושאלות מהקהל. זאת סדרה שאנחנו כבר האמן ה-15 שעושה אותה. הקודמת הייתה נורית גלרון ולפני זה היה אסף אמדורסקי. הביצועים הם אקוסטיים, והקהל שואל שאלות ויש אינטראקציה מאוד יפה עם הקהל שיכול לשאול את היוצרים איך בדיוק כתבתם את זה ומה השפיע עליכם".

נדמה שסיכום כזה הוא הזדמנות לגלות כמה הרבה השתנה פה בעשרים השנה האחרונות. שיר כמו "זיוה" שבו את שרה כאשה לאשה עורר בזמנו תגובות שלא היו מתעוררות היום, מן הסתם, לא?

"אני לא יודעת כמה השתנינו. את צריכה להבין ש'זיוה' הוא שיר שעמי הגיטריסט שלנו כתב כשהוא היה בצבא ואני עוד הייתי תיכוניסטית, וזה היה מין שיר דאחקה כזה שהוא היה שר לנו, כי הייתה לנו להקת נעורים שאני הייתי המתופפת שלה, ועמי היה שר לנו את השיר הזה יחד עם עוד עשרות קטעים מצחיקים שהוא היה שר, וכשבאנו להקליט את האלבום השני אמרתי, 'אולי נעשה את 'זיוה' אבל אני אשיר אותה?', ונורא צחקנו, ובסוף עשינו את זה, וכמו כל הבדיחות, זה מה שהופך להיות הלהיט. היה באמת קטע של אהבת מוזיקה וסאטירה והומור. אני חושבת שהשיר, מעבר לכל, מאוד תפס כשיר כי הוא שיר פופ נהדר".

איזה תגובות קיבלת עליו בזמן אמת?

"בעיקר הרבה מחיאות כפיים".

אני שואלת כי נדמה היה לי שאנחנו חיים היום בתקופה הרבה יותר פשוטה בכל מה שנוגע לבחורה ששרה שיר על בחורה

"שום דבר היום לא פשוט, מה פשוט? מי עושה את זה לדעתך?"

רונה קינן, יעל דקלבאום, שורטי, מהצד השני עברי לידר, יש לא מעט.

"הן שרות הרבה יותר במרומז. אני לא משווה. אני חושבת שזה אחרת. בואי נגיד כזה דבר: נכון, יש היום הרבה יותר זמרות שלא צריכות להתעסק עם הנושא הזה בכלל ויכולות לשיר עליו אם בא להן או לא, אבל להגיד שהכל היום קל ונחמד זה ממש הגזמה פרועה. אני חושבת שהמצב הרבה יותר קשה בפוליטיקה שבינינו לבין הפלסטינים. שם המצב החמיר, מאוד, בעשרים השנה האלה".

את מרגישה ששילמת מחיר על האומץ שלך להביא לפני עשרים שנה אמירות מאוד ברורות?

"בוודאי ששילמתי מחיר. אני אף פעם לא חתרתי להיות זמרת קונצנזוס, אבל היה גם ברור שאני לא אהפוך לכזאת, בגלל הדעות שלי".

"אני לא אישה נוסטלגית"

"לחרוש בג'יפים לעבור את הגיבוש/ לעשן נובלס לחזק את השיזוף/ לזיין מהר לגמור תמיד ראשון/ לזרוק אחרי שבועיים לשלם את החשבון/ כן גם אני רוצה להיות גיבור מצבא ההגנה/ וגם לי תהיה אישה נורא יפה שתחכה לי במיטה"("גיבור צבא ההגנה", "פוליאנה פרנק", מילים ולחן שרון (אליוט) בן עזר)

אחרי שנים שבהן היית בחו"ל, מה החזיר אותך לארץ סופית ב-2002?

"מאוד התאהבתי שוב בתל-אביב. מאוד בחרתי להיות כאן שוב".

כל הזמן הזה חברי ההרכב המקורי של "פוליאנה" נשארו בקשר? יש מצב לאלבום חדש של אותו הרכב?

"כל הזמן אנחנו בקשר. אנחנו חברים עוד מלפני 'פוליאנה'. יכול להיות שזה יתגלגל לשם, אין לי מושג. כרגע אנחנו לא מתעסקים בזה בכלל, אבל מטבע היחסים בינינו זה תמיד נמצא. אנחנו ארבעה אנשים יוצרים, אוהבים לעבוד ביחד, ואנחנו חברים, זה יכול לקרות. אבל אנחנו פזורים על פני שלוש יבשות, זה לא פשוט. אני כותבת המון מוזיקה לסרטים ולטלוויזיה (בין היתר ל'פיצה באושוויץ', 'הזמן הוורוד' ו'איפה האוכל' של אייל שני – ט.ג.), ואני די.ג'יי., אני עובדת עכשיו על אלבום סולו שלי שייצא בחורף הבא, אז עם כל הדברים ביחד, צריך להתכוון לכזה פרויקט, או לפנות לו מקום".

זה נחמד שאת מאוד מתעקשת לא להשתפך על זה. נראה לי שאני יותר מתרגשת ממך מהמפגש הזה...

"אני מאוד מאוד מתרגשת, אבל אני לא אישה נוסטלגית. כשאנחנו מבצעים עכשיו את החומר של לפני עשרים שנה, אני מאוד רואה אותו בראייה של מה אנחנו יכולים לעשות מהשירים האלה עכשיו".

הכוונה היא לתת להם צבעים מוזיקליים חדשים או לשחזר?

"חלק ככה וחלק ככה. אנחנו לוקחים שיר שיר ומתחילים לנגן אותו ורואים אם הביצוע המקורי מתאים לנו, אם אנחנו חושבים שעשינו חסד עם השיר, אולי צריך למהר, להאט, להוסיף כלי אחר. בסך הכל ביצענו את 'אין לבחור' אולי חמש פעמים על הבמה, אז זה לא שהתקבע פה איזה נוסח מסורתי לשנים. משהו מאוד מגוון מבחינה מוזיקלית, אפשר לקחת אותו להרבה מקומות".

"פוליאנה פרנק" – 20 שנים לאלבום "אין לבחור": מופע בהרכב המקורי עם אורחים מיוחדים יתקיים ביום חמישי, 12 באוגוסט 2010 ב-22:00 בבארבי תל-אביב. "סיפורים במונו" עם "פוליאנה פרנק" - מפגש אישי עם הסיפורים מאחורי השירים,יתקיים במוצאי שבת, 14 באוגוסט ב-22:30 בתיאטרון תמונע בתל-אביב.