קול חצוף, קוצני, מחוספס

"אני רוצה לשכב עם החברה החדשה שלך/ אני רוצה שהיא תלך ותספר לך/ שאני סקס מדהים.// אם שכחת/ אז היא תזכיר" ("אני רוצה לשכב עם החברה החדשה שלך", מילים ולחן: איה זהבי פייגלין)

לפני לא מעט חודשים, באייטם חגיגי כלשהו שבו ביקש גיא פינס מאמני השנה הקודמת לסמן את הבטחות אמני השנה הבאה, נתקלתי, בזכות נינט טייב, באחד הקולות היותר מרעננים ומסקרנים שנשמעו ונראו על אותו מסך. קול חצוף, קוצני, מחוספס ומשונן ששייך לאיה זהבי פייגלין, סולנית ההרכב "כל החתיכים אצלי", שמצא כל כך חן בעיני נינט באותה תקופה.

מצוידת בריתם סקשן שכולל את גלעד מאיר (גיטרות), נמרוד לביד (בס) והוד שריד (תופים), השתלחה זהבי פייגלין על הבמה בצלילים ובמקצבים עטויי דיסטורשנים תוך שהיא יוצקת לתמונה המוכרת, אולי, לכל מי שחווה את הרוק הישראלי של שנות התשעים בזמן אמת, את האיכויות של הדור הבא.

רוק פאנק, פאנק רוק, רוק קברט וסתם רוק בשביל הכיף, כולל ביצוע מכוסח ל"למה לי לקחת ללב" של איינשטיין וחנוך, מאכלסים את אלבום הבכורה של "כל החתיכים אצלי".

האלבום יוצא עכשיו לחנויות אחרי מהלך שהובילה הלהקה בחודשיים האחרונים, כשהוציאה את כל שירי האלבום כסינגלים לרדיו, כדי לאפשר לתקשורת להיחשף לכל האלבום ולא רק לשניים שלושה סינגלים שיוצאים לרדיו וסותמים, לרוב, את הגולל על האלבום המלא. במקביל הוציא ההרכב את השירים כולם גם להורדה חינמית ברשת לקהל הרחב, שמוזמן כעת לבחור אם לרכוש את האלבום או להוריד אותו למחשב.

"כל החתיכים אצלי", צילום: תמר מושינסקי ונועה מגר

"גיליתי שאני אוהבת לכתוב שירים"

"בא לי להיות כלבה ולזרוק אותך בסמס/ אבל בא לי טוב גם להיות נחמדה רק מתוך/ אינטרס [...] אני פולנייה/ וזה נושא טעון-/ פולנייה שאוכלת כל מה שהיא רוצה/ אחר כך שבועיים היא אוכלת ייסורי מצפון" ("פולנייה", מילים ולחן: איה זהבי פייגלין)

איה זהבי פייגלין, בת 23, חדרתית במקור שחיה כעת בהרצליה, התחילה לכתוב ולשיר רק בגיל 19. בתיכון למדה גיטרה קלאסית, בגיל 19 נרשמה לבית ספר "רימון" כדי להתמקצע בנגינת ג'אז בגיטרה שלה, ובטעות התגלגלה לשיעור הלחנת שירים של יהודה עדר, שפתח בפניה עולם חדש.

"פתאום הייתה לי אפשרות לגלות שקיים בי צורך לעשות משהו שלא ידעתי בכלל שקיים", היא מספרת. "עד אז לא כתבתי בכלל, וממש כמה שבועות אחרי שהתחלתי את הקורס של יהודה הלהקה התחילה פחות או יותר להתגבש.

"את הגיטריסט הכרתי בשיעור של יהודה, גם את הבסיסט הכרתי בבית הספר, הגיטריסט אמר 'אני אביא מתופף' והביא חבר ילדות שלו מהקיבוץ, וישר היה ברור שזה הולך לרוק, לא היה על מה לדבר בכלל. אז פחות או יותר מתחילת הלימודים ב'רימון' אנחנו להקה. באתי לשם, גיליתי שאני אוהבת לכתוב שירים, הקמתי להקה, וביי".

עד כמה אתם להקה, לעומת זמרת עם נגנים? מי למשל אחראי על כתיבת השירים?

"אני כותבת ומלחינה את השירים. מהתחלה הייתה דינמיקה מאוד ברורה של מה מקומו של כל אחד ואנחנו פשוט מנסים לשמר את זה ולשפר את זה מאז. סוס מנצח לא מחליפים. זה מה שעובד לנו, זה מה שאנחנו אוהבים וזה מה שכל אחד מרגיש בטוח במקום שלו. ברור שבגלל שאני כותבת ומלחינה את השירים ואני הסולנית של הדבר הזה אז באיזשהו מקום אני מובילה. בשאלה האם זו תהיה יותר להקה או יותר דבר שלי, ההחלטה שלי מהתחלה הייתה שאני רוצה שהדבר הזה יהיה להקה, וכמה שיותר להקה. ואם אני מסתכלת אחורה, אנחנו עובדים כבר איזה שלוש שנים ביחד, זה רק הולך ונהיה יותר להקה כל הזמן".

גיבשתם צליל משלכם

"כן, וגם, שזה בכלל דבר מדהים בעיני, העומק של החיבור שלהם לשירים האלה. כאילו כל אחד הוציא את זה מהבטן שלו, מהמקום שלו, מהכלי שלו, באיזה התחברות אמיתית, טוטאלית לדבר הזה, וזה משהו שמורגש כשאתה שומע שיר, ובטח כשאתה רואה הופעה. מורגש שהשורשים של האנשים שם".

השפעות: מדונה והנטאשות

"אף אחת לא תעשה לך טוב/ כמו שאני.// אם היית מכיר אותי/ היית מסכים איתי.// שאף אחת לא תעשה לך טוב/ כמו שאני.// אתה עוד לא מבין שאתה עצוב/ אני אגלה לך.// אם רק היית יודע/ כמה זמן מתבזבז/ בינתיים/ בלא להיות איתי.// אף אחת לא תעשה לך טוב/ כמו שאני." ("אף אחת לא", מילים ולחן: איה זהבי פייגלין)

בטח שמעת לא פעם את ההשוואה בין המוזיקה שאת עושה לתקופת פריחת הרוק פה בשנות התשעים. אלה דברים שאת מכירה מהבית, השפעות?

"אני מכירה דברים, אולי לא בזמן אמת, אבל להקה שממש גדלתי עליה שהיא מפה – ואני לא יודעת אם זה נכנס לך לקטגוריה הזאת של רוק של שנות התשעים – היא 'החברים של נטאשה'. דברים אחרים מאותה תקופה הכרתי יותר מאוחר, אבל את 'החברים של נטאשה' אני  ממש זוכרת מהילדות".

אז מה את כן יכולה לסמן כהשפעות מוזיקליות מבחינתך? איזה דברים הבאת מהמדף בבית לעבודה עם הלהקה?

"אין לי מושג אף פעם איך לענות על השאלה הזאת. הכי נדוש להגיד אבל אני נשבעת לך שאני אוהבת דברים כל כך לא קשורים אחד לשני. הכי קל לי להגיד לך פי.ג'יי. הארווי, סבבה? אבל האמת היא שהכרתי אותה בכלל רק אחרי שהייתה הלהקה, ותמיד היו אומרים לי, בטח את מה זה אוהבת אותה. ואם אני אגיד שמדונה היא השפעה שלי זה יישמע לך הגיוני?"

והיא השפיעה באמת?

"ברור".

טוב, אז בואי נחדד את זה: אם את נכנסת לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים, איזה אלבום את לוקחת איתך?

"וואו, אני לא מאמינה, אני חייבת לחשוב על זה שנייה, כי זה דבר... יואו, שאני לא אתחרט, אני יודעת שאני אתחרט על זה רגע אחר כך, חכי. אוקיי, הכי לא קשור נראה לי, אבל מה שמרגיש לי אינטואיטיבית שהייתי לוקחת זה איזשהו אוסף של אדית פיאף או של בילי הולידיי. ודווקא לא כי זה המוזיקה שאני הכי שומעת, אבל משהו אינטואיטיבית מרגיש לי שזה מה שהייתי לוקחת. אני עדיין לא יודעת למה".

את רואה שטוב ששאלתי אותך את השאלה הזאת? זה רק הוסיף עוד פן מבחינתי להיכרות איתך. מעבר חד לנינט, שדרכה שמעתי עליך לראשונה. איך בעצם נוצר הקשר ביניכן? יש בכלל קשר כזה גם מעבר לאותו אייטם?

"היא ראתה אותנו כשהיינו ברימון. הלהקה בעצם הוקמה כי ברימון יש פעם בשנה 'רוק-רימון', תחרות של חומר מקורי, בעיקר של להקות או רוקנרול, אז בשביל זה בכלל הוקמה הלהקה, בקטע של  'בוא ננסה את מזלי'. מפה לשם זכינו בתחרות, שזה היה הכי מפתיע באמת, כי זו פעם ראשונה שאני שרה בחיים שלי ועולה על במה בקטע של לשיר, והבנים אמרו, יאללה, נזרום, בקטע של בדיחה, ומה שקרה זה שאנחנו פתאום מבינים שאנחנו זוכים בתחרות ושאולי יש פה דבר ששווה להתלבש עליו מבחינת כולנו.

"ה"שידור של 'רוק-רימון' צולם לערוץ 24,  פעם, כשעוד הייתה גם מוזיקה בערוץ הזה, ונינט ראתה את זה בטעות כי הטלוויזיה הייתה פתוחה או משהו כזה. אני לא יודעת מה היא הצליחה להבין ממה שהיא ראתה, אבל היא הגיעה ליהודה, שאלה אותו מה זה הדבר הזה, ביקשה את המספר שלי, התקשרה אלי, ומאז אנחנו בקשר. ואז היא באה להופעות וכאלה, היא הכי חמודה".

הקשר הזה הפך גם לקשר של עבודה? את כותבת לה שירים? יש לך דעה על מה שהיא עושה מוזיקלית?

"לא נראה לי שיש מישהו במדינה הזאת שאין לו דעה על כל סנטימטר שהבחורה הזאת עושה בחיים, אז ברור שיש לי דעה, והדעה שלי זה שיש לה אומץ מטורף לבוא מהמקום שהיא נמצאת בו ולעשות את מה שהיא עושה. אני לא יודעת איך עושים את זה. מאיפה יש לך את האומץ? קשר של עבודה אין בינינו, זה משהו שלא דוסקס מעולם וזה לא מעניין אותי, לא כי זאת נינט או לא נינט, אלא כי אני כותבת לעצמי וזהו".

להשפיע מתוך כוכב נולד
 
אם כבר נינט, אחד הדברים שהפתיעו אותי לגלות היה שהשתתפת בעונה השביעית של "כוכב נולד". אחרי כל החספוס והאותנטיות והחוצפה שאת מקרינה, מה בכלל חיפשת שם בעצם?

"באתי לשם להגיד 'שלום, אני סולנית של הלהקה הזאת, תראו את הלהקה הזאת, בואו להופעות שלה, ויאללה ביי', ומה שנהיה זה שזה בדיוק מה שקרה. היה ברור לכולם מהתחלה שאין קשר ביני לבין הקונספט, התקבלתי כי בכל אופן הם מחפשים צבע מעניין. ייאמר לזכות ההפקה שהיא פותחת את הדלתות לדברים מעניינים ואחרים. מעניין אותם שיהיו עוד גוונים, מעניין אותם לצאת כאילו מהסטיגמה של עצמם, ונורא חשוב להם גם להביא סינגר-סונג-רייטרים. מה שהקהל מצביע אחר כך בבית זה לא בשליטתם".

ולא הביך אותך להיות במקום שכל כך לא קשור למה שאת עושה ומייצגת?

"לא. איפשהו להפך. כי כאילו אמרתי, אם אני נמצאת בתוך המסגרת הזאת, אני רק איראה עוד יותר לא קשורה, וגם חשוב לי באופן אישי שאם יש כזאת פלטפורמה מטורפת ברמת האופציה להיחשף לאנשים, אז שתהיה באמת האפשרות להציג שם דברים שהם לא מה שאנחנו רואים שם שוב ושוב ושוב.

"למה שלא תהיה תכנית כזאת שיהיו בה דברים מגניבים, גם אם הם לא קשורים למוזיקה שאני אוהבת או לדברים שאני עושה, פשוט להכיר דברים שקורים בארץ, למה לא? ואם אתה רוצה שמשהו ישתנה אתה יכול להשפיע במה שאתה עושה, גם אם זה גרגר, או לשבת בחוץ ולהגיד 'איחסה, זה מגעיל' ולהשתין על זה, הכל בסדר. אבל הלוואי שמשהו שם יאפשר לעונה אחר כך להיות עוד יותר פתוחה".

לא מחכה שדברים יקרו

"שבעים איש עומדים בתור/ ללקק לך בכוס/ זה לא עושה לך טוב/ טוב נו, אולי קצת, בכל זאת-/ שבעים איש עומדים בתור/ ללקק לך בכוס/ וזה עושה לך רע/ כי פתאום נהיה כל כך בולט/ שהוא לא בא." ("שבעים איש", מילים ולחן איה זהבי פייגלין)

בדרך כלל כשמצמידים את התארים "חצוף" ו"מחוספס" לאמנים בארץ יש לזה יותר קשר לדימוי שלהם מאשר ליצירה עצמה, מה שמגביר את התענוג לגלות בטקסטים של זהבי פייגלין את אותה חוצפה משמחת ובוטה, ומצד שני למצוא בקול שלה גם את אותן איכויות רגשיות שיפתחו בפניה אפשרויות עתידיות לבטא גוונים נוספים באישיות המרתקת שלה.

הוצאתם את כל האלבום כסינגלים לרדיו וכשירים להורדה חינמית. יש פה אמירה

"אנחנו רוצים שהמוזיקה שלנו תגיע לכמה שיותר אנשים, לכל מי שעשוי לחבב את זה, ובארץ יש מקום קטן מאוד במדיות הגדולות, לדברים מאוד ספציפיים. אין מגוון. במילא לא קונים דיסקים היום, אינטרנט זו המדיה הכי חזקה ובלתי אמצעית. אני יכולה להגיד שם כל מה שאני רוצה ולפרסם שם מה שבא לי, 'זאת המוזיקה שלנו, קחו את זה, תשמעו את זה, ובואו להופעות', ולא לחכות שהשדרן ישמיע את זה או שהמבקר יכתוב על זה. לא לחכות שהדברים יקרו".

הם באמת חתיכים, "כל החתיכים"? מאיפה בא השם של הלהקה?

"ברור שהם חתיכים. השם, זה כאילו אמרתי, 'טוב, אני לא יודעת לשיר, אני לא יודעת לכתוב שירים, אני לא יודעת לנגן, בחיים שלי לא עשיתי דבר כזה, אבל לפחות כל החתיכים אצלי, ימות העולם'..."

ממה זה בא, מזה שראית אותם וקלטת שהם חתיכים?

"נראה לי שהבנתי שזה הקטע עוד לפני שהם היו בכלל... סתם, אני לא זוכרת במאה אחוז, אבל יש מצב. היה כבר קונספט בראש, ואז היה רק ברור שכל אחד מהם יהיה יותר יפה מהשני. לא היה מצב בעולם שזה יהיה אחרת".

ב-מוצאי שבת, 7 באוגוסט תערוך הלהקה את מופע השקת אלבום הבכורה, בבארבי התל אביבי, בשעה 21.30, אורחים: חמי רודנר, אלי לולאי ויהודה עדר.