טשטוש בין מבוגר וילדותי

על הבמה הקטנה של מוזיאון רמת גן מונח כסא, מאחוריו מעין וילון שחור שעליו מוטלים בגדי השחקנים הממתינים להצגה העומדת להתרחש. בובו, פועל הבמה, נכנס עם המטאטא, ומשתעשע  בחלומו להיות שחקן. בעקבותיו נכנסת לוסינדה, שחקנית מתוסכלת שהעבודה היחידה שהצליחה להשיג בתיאטרון היא כמנקה.

חלקה הראשון של ההצגה "המופע של בובו ולוסינדה" – בו מלינים השניים על מר גורלם כמי שנתקעו מאחורי הקלעים ולא זוכים לתשואות הקהל ולאורות הזרקורים – כולל דיאלוגים של מאחורי הקלעים שלא לגמרי ברורים לילדים. ופליקות כמו "ההצגה חייבת להימשך" שלא מוטמעים עדיין בזיכרון הקולקטיבי הילדי, ולא סוחטות את התגובה המתבקשת, כך שגם ילדים בני 4 – הרף התחתון של הגילאים להם מיועדת ההצגה - זקוקים להסברים על המתרחש על הבמה.

נדמה כי המינונים של ההצגה במרחב שבין מבוגר וילדותי עדיין לא לגמרי ברורים בחלק זה של ההצגה, מה שמקשה קצת להיכנס לפנטזיה ולשמור על ריכוז מוחלט.

מהשליש השני של ההצגה, כשמנהל התיאטרון מודיע לבובו ולוסינדה שייאלצו להחליף ללא התראה מוקדמת את שני השחקנים הראשיים שנטשו את התיאטרון רגע לפני שעולה ההצגה ועברו לתיאטרון אחר, מתחילה בעצם ההצגה האמיתית, ברורה יותר, ממוקדת יותר וזורמת נכון, והילדים, בהתאם, נסחפים, מכירים את הציטוטים ואת הדימויים, ונהנים מכל רגע.

בובו ולוסינדה (תמונת יח"צ)

חילופי תפקידים מגדריים

מכאן ואילך זורמת ההצגה על כמה צירים ברורים: השניים מעלים הצגה שבה הם מערבבים פרטים ידועים מאגדות ילדות מוכרות, מכיפה אדומה, דרך הצפרדע שהופך בנשיקה לנסיך ועד התפוח המורעל של שלגיה, כשבובו מנסה כל הזמן לברוח מהפרונט ולוסינדה מעמידה אותו במקום, תוך שהשניים מחליפים כל הזמן תפקידים בקוד מקסים שנותן ללוסינדה את תפקידי הבנים (הנסיך הלוחם על חרבו, הצפרדע, הזאב הרע) ולבובו את תפקידה של כיפה אדומה.

יש משהו מקסים גם בבחירה למקם את בובו – ככיפה אדומה - כדמות הקבועה והיציבה אליה נקשרים רגשית, בעוד לוסינדה מחליפה כל פעם דמויות באסרטיביות פחות אופיינית לתפקידי הבנות בהצגות הילדים, מה שמתאים לי במיוחד עכשיו, כשהקטנה בתקופה שבה היא "שונאת בנים" ולא מוכנה אף פעם להיות בתפקיד הבן באף אחד מהמשחקים בגן. איכשהו, כשהיא רואה על הבמה את חילופי התפקידים הלגיטימיים הללו, זה הופך לגיטימי גם בעבורה.

כשבובו, בשלב מסוים, עומד על כך שהשניים יחזרו לתפקידיהם המגדריים המקובלים, ומחזיר את לוסינדה לתפקיד כיפה אדומה בעוד הוא הופך להיות הנסיך, מתעקשת כיפה אדומה, לשמחתי, להצטרף לנסיך למרדף אחר הזאב במקום לחכות בשקט שהנסיך יחזור כמנצח.

כשהוא מבקש ממנה להינשא לו, אני מוצאת את עצמי מקווה שילכו עם אותו קו עד הסוף כך שכיפה אדומה תסרב להצעה ותסביר לנסיך שיש לה דברים יותר חשובים לעשות כרגע מאשר להינשא ולסגור את הבסטה, אבל כנראה שהפעם הגזמתי קצת, כי ההצגה מסתיימת, בכל זאת, בריקוד החתונה של השניים.

בעבורנו זהו מפגש ראשון עם תיאטרון התיבה שעושה רושם של תיאטרון קטן ומשפחתי. גל אביב קלדרון ויניב קלדרון הקימו את התיאטרון, גל כתבה את ההצגה ומשחקת בתפקיד לוסינדה, ויניב הוא בובו, השובה את לב הילדים בהבעות וג'סטות גופניות גדולות המזכירות במשהו את השחקן ליאור כלפון, איש התיאטרון השחור.

השניים, בוגרי "הסטודיו למשחק של ניסן נתיב" הקימו את התיאטרון בשנת 2000 כדי ליצור תיאטרון עכשווי, יצירתי ומשפיע, וב"בובו ולוסינדה" הם מביאים אל הבמה אמצעים וגישה תיאטרונית קברטית משהו, לפחות בכל הנוגע לחילופי המינים, לפס הקול המוזיקלי שבחרו ולמינימליזם בימתי מקסים.

"המופע של בובו ולוסינדה", לגילאי 8-4. יוצרת: גל אביב קלדרון, שחקנים: יניב קלדרון וגל אביב קלדרון .