מפרט טכני:
אחת הכניסות הפחות אופייניות למדור הזה שייכת לאמיר צוקרמן, שמוציא את אלבומו הראשון בעברית -"המרקם" – בגיל 35 אחרי לא מעט פרויקטים מוזיקליים, ביניהם הוצאת שני אלבומים קודמים, אחד שמוגדר כצ'יל אאוטי והשני כקלאברי, ושתי מהדורות של שבעה דיסקים שונים שיצר בסגנונות שונים, כולם פרויקטים שנשארו חבויים, ללא פעולות של שיווק ויחסי ציבור שיתנו להם את הרוח הגבית.
עכשיו, כאמור, מוציא צוקרמן –נשוי ואב לתאומות – את אלבומו הראשון בעברית, "המרקם". הרצועה הראשונה באלבומו נשמעת כמו יצאה ממטבחו של איש רוק שמשתמש בקורט תבלין ספייסי של צ'יל אאוט קליל, רק כדי להרגיש מעודכן. זה בא לידי ביטוי בטקסט, בלחן, בגיטרות ובשירה, שם הוא אפילו מזכיר לרגעים את דני ליטני. שום דבר שירמז על הבאות.
מרצועה לרצועה הולך החלק הצ'יל אאוטי ומתגבר, פראזות וסאונדים ערביים נכנסים לתמונה, והמינונים בין שירה, טקסט וצלילים הולכים ומשתנים עד שהם מגיעים בחלק מהרצועות לתחושת מסיבה שבטית, רחוקה מאוד מנקודת הפתיחה שהתחילה את "המרקם".
התיאור הזה של האלבום הולם מאוד גם את הדרך המוזיקלית שעושה צוקרמן, מוזיקאי כבר 12 שנים, שנגע בתחומים שונים, מתקליטנות ועד מעגל המתופפים הראשון, זה שהמציא את הז'אנר של מעגלי המתופפים, וצוקרמן היה חלק ממנו. לפני הכל הוא נגן גיטרה, כהגדרתו, שעשה את הופעותיו הראשונות בבארבי הישן, כשזה שכן עוד ברחוב יונה הנביא, בסוף שנות התשעים. היום הוא מגדיר את עצמו כמי שיש לו עיסוק עם מוזיקה אלקטרונית, נטייה לריקודים ודי. ג'יי. ולצדם מוזיקת עולם, תופים, וגם רוק ובלוז שבאים לידי ביטוי בנגינת הגיטרה שלו.
אמיר צוקרמן (צילום: אושרית אברג'ל)
בטקסטים שלו תמצאו ערבוב של הארי קרישנה עם יהדות ("הארי ירושלים"), להט ("בכוח"), רוחניות גופנית ("תפילת הגוף") ונגיעות של התבוננות חברתית, ערבוב שמייצג, מן הסתם, את התחנות השונות בחייו של צוקרמן, שהחל בכלל את הקריירה המקצועית שלו ככדורסלן, עד שמצא את הדרך לאהבתו המקצועית האמיתית.
"אני אוונגרדיסט בנשמה שלי", הוא מסביר מדוע לקח כל כך הרבה זמן עד שהוציא אלבום ראשון בעברית. "תמיד אהבתי את המקום הזה בשוליים. לא שאפתי להיות במיינסטרים, מין זמר שכולם יכירו אותו וישיר להיטים, אייל גולן כזה. דווקא אהבתי את העיסוק המחתרתי, והעיכוב הגדול בהוצאת האלבום הזה היה הניסיון שלי להיות המפיק המוזיקלי של עצמי.
"את השירים שיש בדיסק כתבתי מאמצע שנות התשעים ואילך, כלומר המוזיקה הייתה קיימת, אבל האובססיה שלי הייתה לצלול לעולמות של ההפקה. כל הזמן השבחתי את הציודים שלי ולמדתי. חלק מההתעקשות שלי הייתה גם לא להיות מושכל מדי. האידיאל ששאפתי אליו היה המשפט שקשור טיפה גם למה שעשינו במעגל המתופפים, שאומר שכל אחד יכול לנגן ולהגיע למוזיקה שקיימת אצלו בפנים. על אותו דבר התעקשתי עם המוזיקה שלי. להגיע להכל לבד, בלי ללכת יותר מדי לבתי ספר למוזיקה, ולערבב את כל האלמנטים של המוזיקה שלי, כולל הידע שלי בבלוז ובהרמוניות ובתווים קצת".
בינתיים הוציא צוקרמן לרדיו סינגל ראשון ובימים אלה הוא מתכנן להוציא סינגל נוסף המלווה בקליפ.
ציטוט נבחר:
"אין בי דם עוד נגמר אין לי דמעות עבר LAMOUR לומר אין לי מה עוד לומר LAMOUR לומר"
השאלון:
נקודות ציון בדרך לאלבום הראשון?
"לפני כיתה א' כבר למדתי פסנתר, בגיל 13 התחלתי ללמוד גיטרה, בגיל 19 התחלתי לתופף על כלי הקשה והעיסוק בתוכנות התחיל בגיל 21. מגיל 21 עד עכשיו עסקתי במעגל המתופפים, הוצאתי שני אלבומים, אחד מהם- הדיסק הראשון שהוצאתי באופן רשמי - הוא אלבום צ'יל אאוט, והשני הוא אלבום יותר קלאבי, מוזיקת פרוגרסיב כזאת עם שירה באנגלית.
"במהלך כל השנים האלה החלום הגדול שלי היה להוציא פרויקט של שבעה דיסקים ביחד, והוצאתי. עשיתי כבר שתי מהדורות של שבעה דיסקים שונים, כל אחד בסגנון אחר של מוזיקה אלקטרונית, את הכל כתבתי והפקתי, בכל דיסק 11 קטעים. אף פעם לא הגעתי למצב של לנסות לשווק את זה. פשוט עשיתי וידעתי שאם יום אחד אני צריך לפרוץ לתודעה זה פשוט יקרה, אבל אני פשוט מכור לעשייה של מוזיקה. אני יכול כל היום לשבת באולפן ולייצר עוד מוזיקה, עד היום".
מה הרגע הזה שבו הבנת שמעוד בחור שכותב שירים אתה הופך את זה למקצוע ולדרך החיים שלך?
"עד גיל עשרים הייתי כדורסלן. הייתי קרוב מאוד להיות מקצועי ואז ברגע אחד פשוט עזבתי את העיסוק בספורט וחזרתי למוזיקה. העיסוק בספורט נורא ריאלי. יש ניצחון, יש נקודה, זה אבסולוטי. ניצחת, הפסדת. ואני דווקא אהבתי את העיסוק במוזיקה שהוא יותר ערטילאי, מלא דמיון. עברתי למוזיקה ברגע שהחלטתי להפעיל את 'הגוף החולם', בואי נגיד, יותר מאשר את הרגליים על הקרקע. ברגע שלקחתי את השליטה לידיים, התחלתי לעבוד במחשב וליצור מוזיקה לבד, הבנתי שזה הולך להיות המקצוע שלי".
שאלה שמוזיקאים שונאים, אבל אם בא אורח מאוסטרליה ושואל אותך "איזה מוזיקה אתה עושה?" איך אתה מגדיר אותה?
"המילה המפחידה הזאת 'אקלקטית'. אבל אפשר להגיד שאני עושה מוזיקת עולם מודרנית מבחינתי".
השפעות ומודלים?
"פינק פלויד, תום ווייטס, דיויד ביירן, בריאן אינו ואהוד בנאי".
מה הדבר שאתה הכי אוהב באלבום שלך?
"את הקול האישי. אני חושב שיצא שם קול אישי של מוזיקה ייחודית. הצלחתי לעשות באמת מוזיקה טיפה שונה מהמיינסטרים".
איזו שורה אתה הכי אוהב מכל השירים באלבום?
"'אלו הדברים הקטנים בחיים', מתוך 'אלו הדברים', השיר השני באלבום".
מה הטריגר שלך לכתיבת שיר: בבוקר, בלילה, כשטוב לך, כשרע לך..?
"אני כותב ברגעים של מוזה בלבד, ממש אין לזה תזמון, זה יכול להיות בכל זמן, בכל שעה, בדרך כלל זה מגיע אצלי מהרהורים על החיים, פחות מהרהורי נפש, יותר דברים חברתיים כאלה".
עם אקדח לרקה, אם היית חייב לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכול לוותר?
"על המנגינות".
אנקדוטה ביזארית/משעשעת/בלתי צפויה/מוזרה קרתה לי בדרך אל המוזיקה
"לא ציפיתי להתאכזב כל כך הרבה פעמים. ההתאכזבות הכי קשה והכי נפוצה אצל אמן יוצר כמוני זה לעשות מיקס בבית באולפן שלך שנשמע פנטסטי ואז לשמוע אותו במקום אחר ופתאום הבס מחרחר, למשל. כל הדרך הזאת של הלימוד, בעצם לדעת להעביר את מה שיש לך בראש ואחרי זה באולפן, החוצה, זה הקושי הכי גדול שהיה לי".
מה אתה אוהב במוזיקה הישראלית, משמות ועד מגמות?
"אני אוהב את החיבור שיש בין מזרח למערב".
ומה אתה לא אוהב במוזיקה ישראלית?
"את המיינסטרים. אנחנו מדברים על מוזיקה ישראלית אבל זה כאילו משהו כללי לגבי המוזיקה. לדעתי זה בעצם גורמים כלכלים שמכתיבים את האמנות, שזה מה שקורה בשנים האחרונות יותר ויותר, ובעצם המוזיקה הפכה להיות כלי שרת בידי המפיקים ולא בידי היוצרים".
ההופעה האחרונה שראית?
"אתמול, ג'טרו טול עם שלמה גרוניך. הם היו אתמול בירושלים, ושלמה גרוניך התארח. היה מרתק לראות את גרוניך עומד ליד האלילים שלו וכולו מרוגש, הזדהיתי איתו."
התקליט הראשון שקנית בחיים?
"'וולווט אנדרגראונד' הבננה, עד היום זה הפייבוריט שלי, לדעתי התקליט הגדול מכולם".
הדיסק האחרון שקנית?
"מוזיקת עולם רומנית. האמת שאני עדיין קונה תקליטים, אני כמעט ולא קונה דיסקים. עכשיו אני אוסף הרבה מוזיקות עולם ומחפש דברים כמה שיותר הזויים. אני אוהב מוזיקות פרימיטיביות. היום כמעט אין דברים כאלה אבל פעם היו המון מוזיקות כאלה של איזה אמן מרומניה או מפרגוואי או מאיזו עיירה בארה"ב, כל מיני כאלה, ואולי הדיסק שלי הוא גם קצת כזה".
ואיזה אלבום תיקח איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים?
"קודם כל אני מעוניין לנסוע לכזה אי כי לדעתי אייפוד זה בעצם מחסן לסחורות גנובות. אבל התקליט שאני אקח... תלוי. אני נוסע לבד? אז אם לבד, אני קצת אפתיע פה, ואקח את הפסקול של הסרט tall, זה דיסק שהופך עולמות, משהו מדהים".
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, ובאיזו שעה זה קורה?
"אני קם בסביבות שמונה ואו מטפל בילדות או הולך לאולפן".
ממה אתה מתפרנס?
"מאירועים וסדנאות שאני עושה. אני מפיק הרכבים של מוזיקת עולם, יש לי הרכב אתני, הרכב לטיני, והרכב שנקרא The dreamtech ועיקר העבודה היא באירועים. אנחנו מנגנים גם מוזיקה אקוסטית, וגם דברים יותר מודרניים".
יש באמתחתך עבודות עבר מעניינות שהיית רוצה לשתף אותנו בהן?
"עשיתי פרויקט תיעודי על מעגל המתופפים שיצא כדיסק תיעודי וכקליפ קצר שאני גאה בהם מבחינת ההישג הדוקומנטרי שיש שם, שתיעדתי את התקופה הזאת".
מה אתה אוהב לעשות חוץ ממוזיקה?
"חברים, בריכה, בילויים, כיף.. אני אוהב, האמת, לראות קולנוע".
מה רצית להיות כשהיית קטן?
"קודם כל רציתי להיות מוזיקאי כי למדתי פסנתר עוד לפני כיתה א'".
מה מפחיד אותך?
"אנשים רעים. כל יום אני נתקל בכאלה".
מה מצחיק אותך?
"חוסר מודעות".
מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?
"להחליט להתחתן עם אהובתי".
ומה אתה מאחל לעצמך?
"להיות בריא".
אמיר צוקרמן, "המרקם", פנטזיקו.