איזה יופי!

גם מתקפת יחסי הציבור לא יכלה להכין אותי לעומס שנצפה על קופות המחזמר "שרק", הסתערות שכמוה זכורה לי רק מהתקופה שבה לקח אותי אבי לאחת מההופעות של עפרה חזה בתקופת הילדים שלה.

העומס הגדול על הקופות גרם לכך שנאלצנו להפסיד את הדקות הראשונות של המחזמר, כך שלא ממש הבנתי מה עשו על הבמה שלגיה, פיטר פן, הארנב הלבן ופינוקיו, אבל כל זה לא באמת שינה מול הבמה הבאמת מדהימה שציפתה לנו. ספקטקל. גם בלי להכיר את הנפשות הפועלות ובלי לדעת שחברת DREAMWORKS, החברה האמריקאית העומדת מאחורי הסרט, היא זו שפיקחה על כל פרט בהפקה הישראלית, אפשר היה להבין בקלות שמולנו הפקה בסדר גודל אחר ומליגה אחרת.

מהמכורים לסדרת הסרטים שמעתי קיטורים על חוסר היכולת של המחזמר לייצר בפרמטר העלילתי את הרגש לו הם ציפו, אבל מאחר שאני כנראה האדם האחרון על פני כדור הארץ שלא ראה אף אחד מסרטי "שרק" (כשל אישיותי, אני יודעת), למחזמר הישראלי הגעתי מצד אחד עם חיסרון אי ידיעת העלילה, ומצד שני עם היתרון של היכולת להתייחס נטו למה שאני רואה על הבמה.

מסכי ווידאו דיגיטליים שמייצרים תמונות בימתיות יפהפיות, תפאורות שצצות מתחתית הבמה ועושות היטב את העבודה, תלבושות יפהפיות, ריקודים מוצלחים ונאמברים מוזיקליים מהוקצעים שיוצרים ביחד את התחושה שסרט 5 כוכבים מתעורר לחיים, ושיוצריו שפכו ים כסף על אמנים ועל יוצרי הבמה הטובים בתחום, ונתנו להם להתענג עד הסוף, ממתק אמיתי לעיניים.


"שרק" (צילום: אייל לנדסמן)

עומס האינפורמציה הוויזואלית והשמיעתית גרמה לכך שלא הצלחתי לגמרי לעקוב, כאמור, אחרי העלילה, אבל בכל זאת הצלחתי להבין ששרק – דביר בנדק - העוג הירוק המסמל את "האחר" שמפניו אנחנו נרתעים, נשלח על ידי לורד פארקווד המרושע אך הפחדן - בגילומו המוצלח ביותר של עידן אלתרמן - להציל את הנסיכה פיונה – עוד ליהוק מוצלח של דנה פרידר המקסימה שהמתיקות הגדולה שיש בה מייצרת מתח נפלא מול התכונות הפסיכיות האחרות שיש בדמותה של פיונה, תכונות שבאו לשיא בדואט הגרפסים וההפלצות שלה ושל בנדק.

שרק נעזר בדונקי החמור, אותו מגלם יעקב כהן, שהאיזון בין עולם הילדים המתקתק לבין האנרגיות המוטרפות המוכרות לנו מעבודתו מוסיף אנרגיה חדשה ומקסימה בהקשר שלו, ותוך כדי פעולת ההצלה מתאהבים השניים, עוג ופיונה, כשברקע קללה שגורמת לכך שבלילה הופכת הנסיכה הקסומה לעוגית ירקרקה בפני עצמה.


"שרק" (צילום: אייל לנדסמן)

כמעט בכל הדמויות המתוקות יש את הטוויסט הקטן שהופך את "שרק" למשהו האחר הזה שגרם, כנראה, לכל כך הרבה אנשים להתמכר לסדרת הסרטים הזו, וגם אם לא ממש הצלחתי לעקוב אחרי השתלשלות העלילה המדויקת,  שעתיים של מופע החזיקו אותי בעניין דרך אותו כוח ויזואלי שאיפשר לעיניים שלי להתענג בכל פעם מחדש, ולפלוט "איזה יופי!" לא רצוני כל כמה דקות.

גם העובדה שהמופעים מוצגים ב"היכל התרבות" משאירה את הצופה  קרוב להתרחשות ומאפשרת התפעמות גדולה יותר. הבמה, בדומה לבמות תצוגות אופנה, גולשת לתוך הקהל, כך שפינוקיו, שלגיה, פיטר פן, הארנב הלבן ועוד דמויות דיסני ידועות שאלוהים, כאמור, יודע מה עשו שם, הגיעו קרוב קרוב לילדים וסיפקו להם את הריגוש שקשה להשיג בהיכלי ענק כדוגמת "נוקיה". מה שבטוח זה שעכשיו אנחנו הולכות לראות את הסרטים.