חפש את המטמון בין בתי כנסת

החוויה המוצעת בבית התפוצות בעקבות סיפוריה של רינת הופר, סופרת ומאיירת האחראית על ספרים כמו "איילת מטיילת", "חנן הגנן", "ארון הבגדים של שירה", "מפלצת סגולה" , "הצב בצבוץ" ו"מי ראה את איילת", מורכבת מחלקים שונים, שלא כולם קשורים זה בזה. מכיוון שאנחנו עברנו בסופו של דבר יום גדוש אך מבולבל, ננסה לעשות לכם סדר בבלגן כדי שתוכלו להחליט מה מהדברים מעניינים אתכם בבואכם לתערוכה.

בכניסה לבית התפוצות אנו נתקלים בעמדה ובה מחכה לנו "איילת" (אולי זה באמת שמה, אני כבר התבלבלתי קצת ממוטיב "איילת" החוזר על עצמו) מאחורי שולחן ועליו מעטפות, עפרונות, מדבקות וניירות.

לבני הארבע -   בני הגיל הצעיר ביותר היכולים להשתתף במשימות - היא מחלקת דף ובו שלוש משימות, לגדולים יותר משימות מאתגרות יותר, והנה אנחנו נשלחים בעקבות איילת לחפש את האוצר בעזרת חבריה שיחכו לנו בקומות השונות של בית התפוצות. מודה, לזה לא התכוננתי. ללא התראה מוקדמת מצאנו את עצמנו בוחנות בתי כנסת יהודיים עתיקים בקומה השנייה של המקום, צופות בחיי היהודים בפולין בקומה השלישית, והולכות בעקבות רמזים מסורתיים שיובילו אותנו בסיכומו של דבר לאוצר (הצנוע מאוד, יש לציין...).

הרעיון, "חפש את המטמון", יפה לכשעצמו. הביצוע לוקה קצת בחסר ולא מספיק מסודר. הצורך של "חבריה של איילת" להסביר כל פעם מחדש בבלגן של ילדים שמגיעים בשלבים שונים של המשימות, מוביל למצב מייגע שבו בני הארבע מאבדים עניין מהר מאוד, ואנחנו ההורים הופכים שותפי גורל לצורך שלנו להשיג עבור ילדינו את האוצר למרות שאלה כבר מזמן מחפשים עיסוק אחר ורוצים לסיים כבר את השלב הזה של היום.

מה שכן, זו בהחלט הייתה הזדמנות מפתיעה להסתובב עם הקטנה במרחבי בית התפוצות ולתת לה לספוג רעיונות ומושגים שלא הייתה שום דרך אחרת שייכנסו לתמונה בשלב זה של חייה. כמעט שעה חלפה עד שהבנתי שהמסלול שעברנו זה עתה שייך לתצוגת הקבע של המקום ולא בהכרח קשור לספריה של רינת הופר (לזה התכוונתי כשדיברתי על הבלבול שלי ממוטיב "איילת" החוזר על עצמו), מה שמעביר אותנו לחלק ב' של היום.

סדנאות יצירה נדיבות

ציור קיר ענקי ויפהפה של המפלצת הסגולה של הופר מכניס אותנו למין לובי תצוגה המוקדש לספרים. הציור מעורר אצל הילדים תגובה גדולה בהרבה מזו שעוררה בהם משימת המטמון. לצדו מוצגים איוריה היפים ומלאי ההומור של הופר בשלבים שונים של התהליך שבסופו יהפכו לספרים שאנו מכירים, עם הסברים של הופר עצמה המספרת על הציורים המוסיפים פרטים שלא מופיעים בסיפור עצמו ועל הדרך שבה היא בוחרת להעצים תחושות אבסורד ופנטזיה באמצעות הציור. חייבים להודות שהחלק המוקדש נטו ליצירתה של הופר היה דל משהו, והוביל אותנו די מהר למרכז הכובד האמיתי של האירוע: סדנאות היצירה.

אולם סדנאות היצירה המרשים כולל שולחנות עמוסי כל טוב של אמצעי יצירה. לא סתם ניירות וצבעים ויאללה אודרוב אלא קלמרי ג'ינס, דבק חם, בדים להדבקה ולקישוט הקלמרים, מכונת למינציה שתניילן את התיקיות שתיצרו ופלסטלינות קשות ההופכות למגנטים. עוד תמצאו שם דפי צביעה ועליהם ציוריה של הופר המחכים להתמלא בצבעים.

לצד פינות היצירה השונות והמגוונות עוד פינה גדולה מלאה בפופים ובכריות ענק שהופכות פתאום את בית התפוצות לסוג של דיאדה עמוס בתינוקות ובאימהות המחתלות את פעוטיהן. בין הפופים והכריות תמצאו את ספריה של הופר אותם ניתן להקריא לילדים תוך כדי שכיבה על הפופים הנוחים.

מאולם היצירה עברנו לאודיטוריום שמול קפה "ארומה", שם מוצגת פעמיים ביום, בשעות 12:00 ו-13:00, שעת סיפור.  שימו לב שמספר המקומות באודיטוריום מוגבל כך שכדאי לרכוש כרטיסים על פי השעה המתאימה לכם. באודיטוריום הוצגה "איילת ובצבוץ ביער השטויות", 40 דקות של משהו שבין הצגה לבין שעת סיפור, המסכמים יפה את כל האלמנטים הקשורים בהופר שנתקלנו בהם היום.

בסופו של דבר יצאנו מהמקום בתחושות מעורבות. מצד אחד, תחושה מסוימת של החמצה במה שקשור לחלק המוקדש לרינת הופר נטו. נדמה כאילו איש לא חשב על דרך שתכניס אותנו לתוך החוויה עצמה הקשורה באיוריה ובתהליכי עבודתה של הופר והשאיר את הדברים בצד השטחי והדי יחצני שלהם.

מצד שני, העובדה היא שלאחר כמה שעות בבית התפוצות קנינו מבחר מספריה, ופתאום הבנתי את הטריק המקסים שמאפיין את יצירתה של הופר, סופרת ומאיירת שמכריחה אותך לבחון טוב טוב את האיורים של סיפוריה שמשלימים את התמונה ומוסיפים מידע שהופך את הסיפור למה שהוא באמת.
 
"החברים של איילת" וצג בבית התפוצות עד ה- 31 באוגוסט 2010. המוזיאון פועל בימי ראשון, שני, שלישי וחמישי ב-16:00-10:00 וברביעי ב-17:00-10:00. כרטיס כולל פעילויות: 35 ₪. פעילות ומופע: 70 ש"ח. להזמנות: 03-7457901.