הרבה דרמה והרבה פייר בולז  
 
הרבה המולה מאפיינת את הימים האחרונים לפני שהצלילים הראשונים של הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית  ירושלים יישמעו. התכניות הארוכות מן המקובל, ההתרוצצות בין חדרי החזרות, ההמתנה לאורחים שבאים מחו"ל ומצטרפים. הכל נותן את אותותיו בכולם.
 
בין השיחות השונות שניהלתי השבוע נחשפתי במקרה לחיפושים קדחתניים אחר כלי נשיפה בשם קונטרבסון (כלי שמנעד צליליו נמוך מן הבסון - י"ש) ולדילמות בנוגע לעיתוי החזרה כללית על הבמה היחידה של הפסטיבל, אולם ימקא, כאשר לוח המופעים הוא כל כך צפוף.
 
בתכנית הפסטיבל שלוש יצירות של פייר בולז המלחין והמנצח הצרפתי, המציין השנה מלאת לו שמונים וחמש. בולז ביקר בעבר בישראל, השתתף כאן בדיונים בפורומים בינלאומיים, אבל לפסטיבל הפעם הוא לא יגיע. הסיבה הרשמית: הוא פשוט עסוק. אולי בן גילו, נשיא המדינה, צריך היה ליזום הזמנה.
 
דניאל ברנבוים, אחד הידידים הקרובים של בולז, מבצע יצירות שלו לאורך שנים, ביניהן גם את  Drive II היצירה עליה ינצח ביומו האחרון של הפסטיבל. עומר ולבר, הישראלי המשמש מנצח בית באופרה הממלכתית ברלין, ינצח על "פטיש ללא בעלים" של פייר בולז -  מחזור שירים מורכב שיושר על ידי נועה פרנקל.
 
בכורה אחרת תהיה לדוד גרוסמן שמחזור שירים שלו "צפוף בזוג" הולחן על ידי תמר מושכל, מלחינה ישראלית שחיה בניו יורק, שיצירה אחרת שלה לטקסטים מתוך "הזמן הצהוב" של גרוסמן, הביאה אותה למועמדות לזכייה בפרס פוליצר הנחשב. "צפוף בזוג" הושמעה כבר בארצות הברית אבל בישראל זה יהיה ביצוע בכורה. גרוסמן ואיתו דליה שימקו יקראו ויציגו את הטקסטים ויעלה אביטל תשיר.
 
בתכניות האחרות של הפסטיבל נארגו תכנים מרתקים ובהם הרבה מוזיקה של ברהמס ולצד זאת מוזיקה של מלחינים שהושפעו בדרך זו או אחרת מיצירותיו, הרבה מאוד שירים של הוגו וולף עם דורותיאה רשמן ורוברט הל המוכרים מהופעותיהם כאן בשנים קודמות, יצירות של אלבן ברג, ארנולד שנברג, אלכסנד זמלינסקי ( מלחין חשוב שאינו מושמע מספיק בישראל) וסטרווינסקי וכמובן שאי אפשר בלי שומן שכל העולם מציין את יום הולדתו המאתיים.
 
הפסטיבל נהנה לא רק ממוזיקאים מצוינים ותכנון נועז אלא גם מהרבה מזל. יש לו קהל שבוי. הניהול המוזיקלי של אלנה בשקירובה, אשתו של דניאל ברנבוים, והיו"ר המכהן יחזקאל בייניש, בעלה של דורית בייניש, נשיאת בית המשפט העליון, מביא מדי שנה חבורה קבועה שאוהבת מוזיקה ועם זאת חשוב לה מאוד להיות נוכחת.
 
ברור למאזינים ולמארגנים שאם כל היצירות החדשניות היו משולבות בלוח העבודה של תזמורת ישראלית אחרת או סדרת קונצרטים קאמריים,  קהל מצומצם ביותר היה מגיע לאולמות. הנה סיבה טובה לברך על הקירבה של שני שמות שמאפשרת לפרוש מניפה שעל רקעה פורחות יצירות חדישות.
 
אנסמבל גרופיוס מעבד את ג'ורג' אורוול
 
החיבור הפוליטי-משפטני-מוזיקלי מאפיין את אחת היצירות ישראליות החדשות שיושמעו בפסטיבל, כבר בערבו הראשון - "לירות בפיל" שהלחין מתן פורת על פי סיפור קצר  של ג'ורג' אורוול.
 
המנצח דניאל כהן, המלחין מתן פורת והשחקן איתי טיראן, החברים כולם באנסמבל "גרופיוס"  יעלו  בערב הראשון של הפסטיבל את העיבוד שלהם לסיפורו הקצר של אוֹרוול (ותיקים שבינינו זוכרים את הסיפור שהיה ממקראה ללימודי אנגלית בכיתות ט' באמצע המאה הקודמת).
 
לדברי כהן, 26, מצעירי המנצחים הפועלים כיום: "זהו חלק שני מטרילוגיה שכוללת יצירה על  פי 'דו"ח לאקדמיה' של קפקא שבו מדווח קוף לחברי האקדמיה על מצבו האנושי ויצירה שטרם נכתבה על פי  'מריו והקוסם' לפי סיפור של תומס מאן.
 
"הסיפורים שבחרנו בהם למדיה הדרמטית-מוזיקלית מציגים שלושה פנים של חירות. הקוף אצל  קפקא מדבר על  חירות בתוך חברה אנושית, נראה לי שזה הסיפור היחיד של קפקא שיש בו סוף טוב והחופש שם מושג באמצעות אבדן הזהות. 'לירות בפיל' היא יצירה הרבה יותר פוליטית, ובהתאם גם החופש הוא חופש פוליטי. גיבורו של אורוול הוא שוטר, המייצג את האימפריה הבריטית בבורמה, שעל מנת לשלוט באחר הוא עוטה מסכה על פניו. הוא יוצא אל ההתקהלות של הבורמזים עם רובה ביד כאשר הדבר האחרון שהוא רוצה בו הוא להרוג פיל. המסכה שלו היא הכלי שבאמצעותו הוא מסוגל לעמוד איתן מול הבורמזים.
 
עוד מוסיף  כהן כי "החומר הכתוב של אורוול נוטה אל המנשר הפוליטי, אל שפת הכרוזים, שפת ה'פַּמפלֶט'. פמפלט אינו עובד על במה," אומר כהן,  "ולכן עשינו כאן מעשה..."
 
כלומר?
 
"בתרגום לצורך המופע הורדנו את השפה לשפה יותר מדוברת. רצינו שתיווצר כאן אפיזודה דרמטית. בחרנו שלא לתת את מוסר ההשכל של אורוול, אלא לתרגם אותו לשפה דרמטית מוזיקלית. מוסר ההשכל הוא שעל מנת לשלוט בזולת עליך להעלות על עצמך מסיכה. מה ששומעים בסופו של דבר (לאחר העיבוד) הוא וידוי של שוטר, ברצף עלילתי המקביל לעשייה".

במה שונה העבודה שלכם מן העבודה על הסיפור של קפקא?
 
"השוני המרכזי הוא שהמלחין מתן פורת, איתי טיראן ואני מעורבים באותה מידה בבחירת הטקסט, ביצירת הליברית, בבחירת הגוון הנכון של השפה מול המוזיקה, מה שמכתיב את קצב הדיבור.
 
"גם בנגינה כל אחד מן המנגנים מנגן על יותר מכלי אחד. נגן הטרומבון הוא גם נגן גיטרה חשמלית, נגן הקונטרבס יחזיק גם בגיטרה בס, איתי פורט על מנדולינה. נגן הקונטרבסון (הכלי הבעייתי שהוזכר בתחילת הכתבה) הוא גם נגן בסון וגם נגן אקורדיון. עבדנו יחד על שינויים בטקסט ועל ההתאמה למגוון הכלים וגם על עצם ניהול כל הכלים החדשים (מי מנגן על איזה כלי ומתי). חוץ מזה לנגנים יש גם טקסט משלהם. המצאנו 'בורמזית', מעין ניב זר ומעצבן שאמור להמאיס את הילידים על הקהל, מעין הכפלה של התחושה שחולפת בראשו של המספר, השוטר האנגלי".

 מימין: איתי טיראן, משמאל: שירית לי וייס (צילומים: יח"צ)

הליצן העצוב בכיכר העיר
 
יצירה נוספת שינצח עליה דניאל כהן בפסטיבל  היא "פיירו הסהרורי", יצירתו של ארנולד שנברג לאנסמבל כלי ולקול. הקול יהיה בפסטיבל הקרוב קולה של זמרת הסופרן, הילה בג'יו. היצירה היא למעשה מחזור של 21 שירים של המשורר הבלגי אלברט ז'ירו שתרגם לגרמנית אוטו אריך הרטלבן. כהן מכיר את היצירה מתקופת האקדמיה שלו, (הוא החל ללמוד באקדמיה בגיל 14) אז העלתה שירית לי וייס את היצירה, שרה וביימה את עצמה.
 
לי וייס תביים את היצירה גם הפעם. "מה שמשך אותי כבר אז ליצירה הזאת," מספרת שירית, "היא הדמות ההזויה של פיירו, דמות שאינה גבר ואינה אישה, השילוב בדמות של פיירו בנויה מצד אחד על מסורת הקומדיה דל-ארטה ומצד שני על האקספרסיוניזם.
 
"היצירה כתובה לטכניקה שנקראת sprechgesang, דיבור-שירה, (סיבה שככל הנראה בגללה הקליטו את היצירה לא רק זמרות מן העולם הקלאסי אלא גם זמרות כמו קליאו ליין ואפילו ביורק, י.ש.) ובהגדרה היא מלודרמה הכתובה לאנסמבל קאמרי ולקול אנושי ויש בה נטייה למופע קברטי. יש לי כזמרת וכבמאית הרבה מרחב להחלטה, מה יודגש איפה".
 
עוד מספרת שירית כי על פי תפיסת הבימוי שלה זו "יצירה קאמרית המופיעה בתוך קונצרט, למרות שיש תלבושות ויש תאורת הצגה, הקהל יוכל כמונו לחוות את התהליך שעובר פיירו לאורך השירים. מסלול שנע מאהבה, דרך אהבה נכזבת, חולי, אלימות ולבסוף חזרה הביתה.
 
עוד היא מוסיפה כי "יש ביצירה שילוב של סנטימנטים לפנטומימה הצרפתית, הרבה מחוות גופניות, הטכניקה המיוחדת של דיבור-שירה ואפקטים של פיירו בשחור ולבן. בשבילי היצירה עשירה מאוד ומאפשרת כיוונים שונים, היצירה פתוחה לעיבודים, לקהל יש כאן המון מידע שצריך לקלוט - הרבה טקסט, 21 שירים ברציפות, מוזיקה נגישה ונגיעה בערכי היסוד של כולנו, אהבה, כבוד, חיבה. טכנית עבדנו קודם על הצד התיאטרלי ובשלב שני על המוזיקה - חוויה  מרתקת", היא מסכמת. 
 
לא כל הקהל מגיב ליצירה היטב, אני אומר לדניאל כהן. כשהוצגה בפסטיבל האביב ( גילוי נאות: אני הייתי באותו זמן מנהלו האמנותי של הפסטיבל -  י.ש.) עם דגש על הצד המוזיקלי, הקהל נשאר די קר.       
 
 "זוהי יצירה חמקמקה, צריך להודות," אומר דניאל כהן, "למרות העושר, הצבעים, ההעזה, האלימות, היופי, הארוטיקה שכולם ישנם בה, חשוב לזכור שיש כאן משהו סהרורי, חולמני. צריך להתבונן ולהקשיב לרצף חלומי שבו הכל קורה.
 
"לי היה חשוב לשמור על פיירו בתוך ההקשר המובהק של הליצן העצוב, המסורת הצרפתית-איטלקית, למצוא את נקודת המוצא ומשם לצאת למסע ההזוי. התחושה שאני מנסה להגיע אליה, יחד עם שירית היא של תיאטרון עממי, בסיסי, הצגה שמתרחשת בכיכר העיר. באשר לקהל – הפעם, ובאופן ראשוני וחדש בפסטיבל, שירית ואני נקיים מעין קדם קונצרט ונכניס את הקהל לאווירה לפני המופע עצמו".
 
הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית ירושלים יתקיים בין התאריכים 31 באוגוסט – 8 בספטמבר 2010 באולם הקונצרטים ימק"א בירושלים. כרטיס: 150 ₪ לקונצרט (הנחות למכירה מרוכזת לחבילות, לידידי הפסטיבל ולגמלאים). לפרטים ולהזמנות: 02-6250444.