מסורות הפיוט של סארייבו, בולגריה וסלוניקי

"בֶּן אֲדָמָה יִזְכֹּר בְּמוֹלַדְתּוֹ/ כִּי לְעֵת קֵץ יָשׁוּב לְיוֹלַדְתּוֹ
 "קוּם וְהַצְלַח!" אִמְרוּ לְבֶן חָמֵשׁ/ בֵּין שְׁדֵי אֵם יִשְׁכַּב וְאַל יָמֵשׁ"   ("בן אדמה", ר' יהודה הלוי)
 
אם למישהו לא היה ברור עד כמה חדרה לחיים התרבותיים שלנו העשייה סביב נושא הפיוט, יכול פסטיבל הפיוט הנערך זו הפעם השלישית לסמן את עומקה של התופעה. החודש יתקיים הפסטיבל בין התאריכים 13-16 בספטמבר בבית אבי חי הירושלמי ובמקומות נוספים ברחבי העיר, ויכלול שמות מתבקשים כמו ליאור אלמליח, מורין נהדר ולהקת "המדרגות", לצד שמות מפתיעים יותר כמו זה של שם טוב לוי, שממש בימים אלה מוציא גם את אלבומו החדש, "בן אדמה".
 
את לוי תמצאו במופע "פיוטי הבלקן", מופע שהופק במיוחד לכבוד הפסטיבל ומאפשר ללוי לצאת למסע מוזיקלי אל שורשיה הבולגריים של משפחתו ואל הפיוטים ששמע בבית סבתו, ושאת הדיהם ניתן, אולי לשמוע, ביצירתו המקורית לאורך השנים.

לצדו על הבמה הזמרת רות יעקב, המתמחה במסורות של היהודים הספרדים מהבלקן, וסטפן סאבליץ, חזן קהילת בלגרד. ביחד יחשפו השלושה – בליווי האנסמבל של לוי - את הציבור למסורות הפיוט של יהדות סארייבו, בולגריה וסלוניקי, שרובה נכחדה בשואה, ולפיוטים המעטים שנשתמרו מאותה מסורת.

קבוצת אמנים לומדת פיוטים

"מַה תְּאִיצוּן מוּסָר לְבֶן עֶשֶׂר?/ עוֹד מְעַט קָט יִגְדַּל וְיִוָּסֵר
 מַה נְּעִימִים יָמִים לְבֶן עֶשְׂרִים/ קַל כְּעֹפֶר דּוֹלֵג עֲלֵי הָרִים/ בָּז לְמוּסָר, לוֹעֵג לְקוֹל מוֹרִים "
("בן אדמה", ר' יהודה הלוי)


                      "אנסמבל שם טוב לוי" (תמונת יח"צ)

"אני לא מבית דתי ולא מבית שמכיר פיוטים", מספר לוי על החיבור החדש יחסית בינו לבין עולם הרוח היהודי. "בית יהודי סטנדרטי, יום כיפור, חגים, לא מעבר לזה. פשוט, בשלוש השנים האחרונות אני עולה לירושלים, יש שם איזה קבוצה של אמנים ואנשי רוח שמתנתקים ליום שלם, מהבוקר עד הערב, לפעמים שישי-שבת, ולומדים. נמצאים באווירה של ספיגה של חומרים שקשורים בתרבות, בכתבים, בפילוסופיה יהודית, ובין היתר גם פיוטים. באים מרצים למחשבה יהודית ולוקחים כל מיני טקסטים ומנתחים וקוראים ומכירים מקרוב יותר, ובאים גם פייטנים שבמלמדים פיוטים מכל מיני תקופות".

מה בעצם גרם לך לרצות ולהצטרף לקבוצה מהסוג הזה?

"אני חושב שמיכה שטרית סיפר לי על זה ואמרתי, 'אני אבוא ואנסה פעם'. כנראה גיל שישים או משהו כזה... אני לא ממש יודע להסביר את זה. מה שמוביל אותי כל הזמן, כל החיים, וגם עכשיו, זה חיפוש אחרי יצירתיות ומחשבה ודברים שמרגשים אותי ואיזושהי רעננות, טקסטים מעניינים שעושים לך לחשוב או להתרגש. כל המילים האלה, 'התקרבות, התרחקות', אני לא כל כך מחובר לדברים האלה, אבל אני חושב שאתה יודע ככה יותר מי אתה, מאיפה באת, למה אתה שייך. אבא שלי נפטר לפני חצי שנה, אולי גם לזה יש השפעה".
 
"אולי זו גם המוגבלות שלי, שלא כל כך ניחנתי לצערי בכישרון כתיבה של משורר, ואם אני עכשיו ממש מודה פה במגבלות שלי, אז אני גם לא כל כך קורא ספרים. פה ושם איזה ספרון דק... ויותר נעים לי שמישהו אחר קורא או מלמד או מספר וגורם לי לחשוב, ואני מגיב אליו.

"בקבוצה הזו היו גם אנשים שמאוד דומים לי במובן שהם מחפשים והם חושבים והם לא מקבלים דברים כמובן מאליו. גם אלה שבאו והרצו שם, אנשים כמו דוקטור מאיר בוזגלו שאבא שלו, אגב, היה פייטן גדול ממרוקו עד לפני חמישים שנה, ועוד פייטנים כמו מיימון כהן שמתארח בדיסק החדש שלי, שיש בו את הפיוט 'בן אדמה'. למשל מילה אחת קטנה כזאת כמו 'בן אדמה' אפשר שם לדבר עליה שלוש שעות. 'בן אדמה', יש גם את הבנאדם בפנים וגם אדמה, כל מיני מילים קטנות כאלה... זה תהליך שגרם לי להתעמק יותר במשמעות ובתוכן של מילים שבתיכון, למשל, קיבלתי כמובן מאליו, וזה לא עשה לי כמעט כלום".

הפיוט של דליה רביקוביץ

"בֶּן שְׁלשִׁים נָפַל בְּיַד אֵשֶׁת/ קָם וְהִבִּיט – הִנּוֹ בְתוֹךְ רֶשֶׁת!
נָע וְנִכְנָע מַשִּׂיג לְאַרְבָּעִים/ שָׂשׂ בְּחֶלְקוֹ – אִם רַע וְאִם נָעִים/ רָץ לְדַרְכּוֹ וַיַּעֲזֹב רֵעִים"
("בן אדמה", ר' יהודה הלוי)
 
איך כל התהליך הלימודי הזה מוביל אותך למופע בפסטיבל הפיוט?

"כיוון שאני גם מוזיקאי וגם נולדתי למשפחה שבאה מאזור הבלקן יש לי איזושהי קרבה למוזיקה ולטונים שבאים מהאזור הזה, אז פנו אלי לנהל מוזיקלית את אחד מערבי הפסטיבל שמוקדש לפיוט שבא מארצות הבלקן, בולגריה, יוון, טורקיה, לדינו, האזור הזה. וגם כנראה שמעו שבעצמי קצת התחלתי לעשות ולהכיר פיוטים מקרוב - לאו דווקא פיוטים בלקניים.  

"הסכמתי בכיף, כי זו גם הזדמנות בשבילי להכיר קצת מקרוב עוד מוזיקה מהאזור, מוזיקה בלקנית. בכל מקום שהיו יהודים הם הושפעו מהמוזיקה של המקום שהם היו בו. נגיד במרוקו שמו מוזיקה מרוקאית בֶּרבֶּרית על טקסטים של יהודה הלוי, ובבולגריה או ביוגוסלביה מוזיקה בלקנית על טקסטים של פיוטים, אז לקחתי את זה בכיף".


"אנסמבל שם טוב לוי" (תמונת יח"צ)
 
ממה מורכב המופע מבחינת השילוב שלך ושל האורחים?
 
"אני אופיע שם עם האנסמבל שלי, כל הערב נהיה על הבמה, חלק מהערב נלווה ונשיר עם הפייטן הסרבי סטפן סאבליץ שישיר פיוטים מהבלקן, ועם רות יעקב ששרה לדינו. בחלק שלי ושל האנסמבל בערב נבצע שני פיוטים שיש בדיסק החדש שלנו – חשוב לי להדגיש שזה לא דיסק של פיוטים ברובו אבל יש שם שני פיוטים שהם לאו דווקא בלקניים אבל הם פיוטים מאוד טובים – וננגן גם כמה קטעים של מוזיקה בלקנית צוענית שבאופן טבעי, בלי קשר לערב הזה, אנחנו מנגנים ומופיעים איתם, והם נמצאים בדיסק הקודם שלנו, 'תחנות רוח'. יכול להיות שאני אשיר גם את 'שובי לביתך'. בעיניי זה פיוט לא רע בכלל, למרות שדליה רביקוביץ' לא הייתה בולגריה... בעיניי יש בו את הפיוט".

מוזיקה שמחה בדברים עצובים

"בֶּן חֲמִשִּׁים יִזְכֹּר יְמֵי הֶבֶל/ בָּז בְּעֵינָיו אֶת כָּל יְקָר תֵּבֵל
שַׁאֲלוּ: מֶה הָיָה לְבֶן שִׁשִּׁים?/ אֵין בְּעֵצָיו בַּדִּים וְשָׁרָשִׁים/ כִּי שְׂרִידָיו דַּלִּים וְנֶחְלָשִׁים" ("בן אדמה", ר' יהודה הלוי)
 
מה מאפיין את הפיוטים הבלקניים לעומת הפיוטים שהאוזן של כולנו שמעה לא מעט בשנים האחרונות?

"את הפיוטים הבלקניים לא מכירים כל כך טוב בעולם. בכלל מוזיקה בלקנית לא כל כך פרצה עוד לעולם הרחב. אני חושב על זה פתאום בקול רם, אז בואי נגיד שמוזיקה ברזילאית העולם מכיר, אנגלית בטח, אמריקאית, אפילו אפריקאית, אבל הדברים היחידים שיצאו מהבלקן זה בגלל הסרטים של אמיר קוסטוריצה שהצליחו בעולם. 'שעת הצוענים' זה סרט מספר אחד שמומלץ על ידי לכל אוהב תרבות כלשהי. המוזיקה שם היא בלקנית צוענית וככה זה התחיל להוציא את האף שלו מהשכונה, אבל בסך הכל לא מכירים הרבה, ויש שם המון מוזיקה. מכירים אולי קצת את המקהלות, 'מסתרי הקול הבולגרי', עם השירה הגרונית המיוחדת.

"מה שמאפיין את הפיוטים הבלקניים ואת המוזיקה הבלקנית, זה כל מיני קצבים לא מרובעים, נגיד שבע שמיניות, משהו לא מרובע במקצב וב-FEEL, וממה שאני מכיר עכשיו את העשרה, שנים עשר הפיוטים הבלקניים שאני מתעסק איתם, יש מודוסים ששייכים לאזור הזה. כלומר, כמו שיש מקאמים במוזיקה ערבית, יש מקאמים, במירכאות, שקשורים יותר לאזור הזה. כמו שסולם יפני הוא סולם של חמישה צלילים, פנטטוני, גם פה יש סולמות אחרים. הם גם יודעים להביע מוזיקה שמחה דווקא בדברים עצובים, שזה גם מאפיין את האזור בכלל".
 
"אתה עובר את כל החיים שלך בשיר"
 
"אִם שְׁנוֹתָיו נָגְעוּ אֱלֵי שִׁבְעִים/ אֵין דְּבָריו נִרְאִים וְנִשְׁמָעִים/ רַק לְמַשָּׂא יִהְיֶה עֲלֵי רֵעִים
 בֶּן שְׁמֹנִים טֹרַח עֲלֵי בָנָיו/ אֵין לְבָבוֹ עִמּוֹ וְלֹא עֵינָיו/ בוּז וְלַעַג לִבְנוֹ וְלִשְׁכֵנָיו" ("בן אדמה", ר' יהודה הלוי)
 
אתה רואה את העיסוק החדש יחסית שלך בפיוטים מוצא את עצמו גם כהשפעה על המוזיקה שתיצור בהמשך? 

"זאת שאלה שאני אף פעם לא יודע לענות עליה. זה שוקע, זה נספג, אבל אני לא יכול לדעת מה זה יעשה. אני יוצא עכשיו עם הדיסק החדש שלי, שנקרא 'בן אדמה', במקרה גם על שם הפיוט אבל גם כי זה התאים לי לשם של הדיסק בלי קשר לפיוטים. כולנו בני אדמה כאלה.

"מה שיש בדיסק הזה זה חומרים שהם החיים שלי בשלוש שנים האחרונות. נתקלתי במלחין ערבי שמשהו קסם לי במוזיקה שלו ושמתי בדיסק, והייתה איזו תקופה שהתארחתי וניגנתי עם קבוצה שמנגנת טנגו אז נכנסתי יותר לעומק לפיאצולה, המלחין הארגנטינאי, אז יש לנו בדיסק גם קטע של פיאצולה, אני כבר כמה שנים מתעסק בג'אז ומצאתי שני סטנדרטים של דיזי גילספי ומיילס דיוויס שיש בהם משהו חזק אז גם הם נמצאים בדיסק, ובגלל שאני לומד שלוש שנים יש שני פיוטים שמצאתי שהם מתאימים, ויש כמובן גם מוזיקה שלי, שאני ישראלי שגדל פה.

"אז בנוגע לשאלה שלך קודם, יכול להיות שזה יהיה וייעלם, ויכול להיות שמה שאני סופג עכשיו יצוץ בעוד כמה שנים, אי אפשר לדעת, זה החיים שלי, אני לא מתכנן. אני חי ונדלק ומסתקרן ומתרענן, ועובד עם הדברים שאני מרגיש שיש לי יכולת לעשות איתם משהו ולתת מהאישיות שלי ושל האנסמבל שלי, שזו קבוצה של אנשים מאוד מיוחדת עם כלים מאוד מיוחדים. יש שני נגני עוד, קונטרבס, חלילן, גיטריסט וכלי הקשה אתניים, כלומר זה לא ריתם סקשן רגיל. יש לנו איזה צבע. ויש גם סוג האנשים שמנגנים על הכלים האלה, ולכל אחד מהם יש וואחד צבע שאי אפשר לטעות בו.

"אז אני לוקח דברים שאיכשהו מתאימים לקבוצה הזאת שאני פחות או יותר מנהל אותה מוזיקלית, כל האנסמבל מנגן את זה, ויש סבירות מסוימת שמשהו מזה ייספג. אבל הרי גם בלי שנעשה כלום יש אצלי במוזיקה יסודות בלקניים שכל הזמן משתחלים פנימה, לפעמים במסתור, לפעמים יותר גלוי".

"אנסמבל שם טוב לוי" - עטיפת האלבום (יח"צ)

איפה הרגע הזה שאתה מוצא את עצמך מתרגש, כאדם, לא רק כמוזיקאי, מול
החומרים האלה של הפיוטים?
 
"תקראי את הטקסט הזה, 'בן אדמה', שמתאר אדם מהרגע שהוא נולד, ואז בן חמש, ובן עשר, כל בית מתאר איזה גיל מסוים, מה קורה לו שם, גיל ארבעים, חמישים, עד שהוא מגיע לגיל שמונים, אין ראייה, הכל מדלדל, לאף אחד כבר לא אכפת ממנו... זה נוגע. אתה מרגיש שאתה עובר את כל החיים שלך בשיר. וזה לא כתוב כמו שאני מדבר עכשיו, זה כתוב בצורה גאונית. וגם איכשהו, זה שמישהו מהעם שלי כתב את זה - לא שאני מזלזל, אני מאוד יודע להעריך תרבות מכל מקום, ומוזיקה טובה או תרבות טובה, מאיפה שהיא לא תבוא אני מקבל אותה בזרועות פתוחות ועם כושר הספיגה הכי גדול שאני יכול – אבל כנראה שהעניין של השייכות התעורר אצלי יותר, כי זה שזה שלנו, אני מרגיש שייך.

"גם זה שלמדתי את זה עם קבוצה יש בזה משהו מרגש. זה לא אתה שמתרגש לבד בחדר, וגם העבודה על זה עם האנסמבל, מנגנים ביחד, מתקשרים, יש קשר. הדברים האלה מרגשים אותי. תקשורת עם בני אדם שהם גם יצירתיים וגם מחפשים וגם טועים לפעמים, לא יושבים על זרי הדפנה וחצי מתים כאלה".

"אַחֲרֵי זֶה כַּמֵּת יְהִי נֶחְשָׁב/ אֵין בְּלִבּוֹ רַעְיוֹן וְלֹא מַחְשָׁב" ("בן אדמה", ר' יהודה הלוי)
 
שם טוב לוי והאנסמבל, "פיוטי הבלקן", יופיעו ביום שלישי, 14  בספטמבר, 20.00, בית אבי חי, ירושלים
שם טוב לוי, אלבום חדש, "בן אדמה"