טעם משובח

קולו היפה של אושיק לוי בוקע מהרמקולים, שר את "איש בלי נצח" של מיכה שטרית וארקדי דוכין ("עדיין מוצא חן בעיני האל, וטוב שכך, כן, כן"), שיר ששמו מגדיר בצורה הפוכה את מצבו של לוי, שמצליח, בקולו ובטעמו המשובחים, להישאר רלוונטי לאורך העידנים והתקופות המוזיקליות השונות.

ברזומה העשיר שלו תמצאו – למי שזקוק לתזכורת לאותו טעם משובח – שירים כמו "חוזה לך ברח", "בלדה לשוטר", "זה מכבר", "אגדת דשא", "יונתן סע הביתה", "איפה טעינו", "זכרון יעקב", "כמו בסרט" ושירים נוספים שכתבו לו מיטב היוצרים.

"איש בלי נצח" מוביל אותנו ל"שלמונזה" של יובל בנאי, "חור בלבנה" של "רוקפור", "שקט" של "נקמת הטרקטור", "סיכוי קלוש" של שרון הולצמן, "כל קיץ" שהלחינה ושרה מיקה קרני, "עצוב בלעדייך" של אביב גפן וקאברים נוספים, כולם זוכים לפרשנות אישית ומינורית של לוי, ולהפקה שמשאירה אותו קרוב קרוב אל האוזן, ומשרתת את אותן איכויות שיש היום לפרשנות שלו להציע.
 
פרט לאינטרפרטציות שנתן לשירים של אחרים, תמצאו ב"קול וחומר" גם את "לישון לישון", שירו היפהפה של לוי מסוף שנות השישים שכתבו מאיר אריאל ז"ל ושלום חנוך, אשר זכה לרמיקס של לני בן בשט וגיא שמי, והמפגש איתו באלבום מזכיר את המקום התמים והנקי ממנו התחיל גרונו של לוי, ומדגיש את הבשלות והחספוס שהוסיף הזמן לקולו, צבעים שאני, אישית, נהנית מהם במיוחד. 

התחלנו מהטקסטים
  
את "קול וחומר" יצר לוי בתהליך יוצא דופן שהתבסס על עבודתו עם המפיק המוזיקלי והמנהל האמנותי של האלבום זיו ריינר.
 
"זה התחיל מהטקסט ורק אחר כך שמעתי את המנגינה והביצוע", מספר לוי על דרך בחירת השירים והעיסוק בהם. "זיו ואני היינו נפגשים פעמיים בשבוע והוא היה מביא לי טקסטים של שירים ואחר כך משמיע לי את המנגינה והביצוע המקורי של השיר. לא את כל השירים הכרתי קודם, ואם תשימי לב רובם הם מה שנקרא 'בי סיידס', כלומר לא שירים שהיו להיטים או שלאגרים, אלא פשוט שירים שהם יפים בעיניי. בחרנו מכמות גדולה מאוד של שירים, ועברנו תהליך של כשלוש שנים כדי להבין מאיפה אנחנו לוקחים את השיר, לאן אני רוצה להוביל אותו ומה זיו עושה איתו בהפקה המוזיקלית".


אושיק לוי (צילום: מיכה קירשנר)

מאיפה החיבור לזיו ריינר?

"את זיו הכרתי דרך עילי בוטנר שהיה צריך לנגן איתי ושלח את זיו יום אחד להחליף אותו. זיו אמר שהוא רוצה שנעשה משהו ביחד, וכל הקרדיט מגיע לו. זו יוזמה של זיו ששאב אותי להרפתקה המיוחדת הזאת, דרך ניסיונות לחפש כיוונים שונים ממה שעשיתי עד היום, ולעבוד בצורה שונה ובסאונד אחר. לכן זה לקח שלוש וחצי שנים כמעט. פעם לנסות אולי ככה, פעם אולי אחרת, אולי בסולם הזה השיר יקבל את הביצוע ואת הגישה שאנחנו מחפשים, שזה אגב הפלוס שאתה יכול להרשות לעצמך באולפן ביתי.

"זיו פה אתי במלוא השותפות, והרבה קרדיט מגיע לו על הסבלנות והחיפושים וההפקה המוזיקלית שהיא אחרת ושונה, ועל הנגנים שהוא הביא שאת רובם אני לא מכיר, חוץ משלומי שבן שגם הוא משתתף בפרויקט. שלומי שמע על הפרויקט, הזמנו אותו לנגן והוא בא בשמחה לתרום את חלקו כפסנתרן עילוי בכמה שירים, פשוט פסנתרן בחסד עליון. ואם אפשר לפרגן עוד קצת אז יש גם את אורי ברק ומרקו גורקן מאולפני קיצ'ה שעשו עם הסאונד עבודה בלתי רגילה".

אתה יכול לשים את האצבע על הדבר האחר הזה שכיוונתם לשים עליו את הדגש?

"הדוגמה הקלאסית זה 'לישון', שיר שהקלטתי במקור בסביבות שנת 69, 70, פעם, כששרתי בצורה אחרת, והוא התמצית של הדברים שכל התקליט - שהוא קונספט שלם של גישה שונה ואחרת לדברים - עוסק בו, בגילי, עם כל מה שעברתי, עם כל הניסיון להביא משהו אחר.

"אני מאוד אוהב להתנסות בכל מיני חוויות, מכל מיני סוגים, כמו התקליט הספרדי שעשיתי, שירי הילדים,  שלושה מופעים במרכז ענב שבהם הזמנתי חברים ואמנים לשיר איתי את השירים שלי, או שלושה תקליטים שעשיתי עם נפתלי אלטר, שירים שכתב לי זאב טנא. כך שלכל אורך הדרך אני אוהב להתעסק בכל מיני חוויות שמעניינות אותי, וזה תמיד מתחיל מטקסטים שהם לדעתי טובים ומעניינים. גם מבחינה מוזיקלית, אבל קודם כל מטקסטים".

מעניין שאדם ששם דגש כל כך גדול על טקסטים לא שולח ידו בעט

"אני כן כותב, רק שאני לא חושב שאני מספיק טוב בזה עדיין, וכל אחד צריך לדעתי לעשות את מה שהוא הכי טוב בו, אבל הרבה מהרעיונות של השירים שכתבו לי הם רעיונות שלי או קטעים שכתבתי ונתתי לכותבים לטפל בהם. נתתי לאנשים שיגידו את מה שרציתי להגיד, בעיקר אנשים כמו זאביק טנא שהיה איתו שיתוף פעולה באמת אדיר, או אהוד מנור, שלא היה צריך בכלל להגיד והוא היה כותב בדיוק את מה שרציתי על הנושא שביקשתי. אם הייתי יכול הייתי כותב ככה, כמו אהוד מנור".

בהתאמה לשם האלבום, "קול וחומר", הקול שלך, והחספוס שהתווסף אליו עם השנים, הוא אחד הדברים הבולטים שמעוררים דיון בהקשר של האלבום הזה. (ועל זה מעזה לשאול מי שמאמינה שסיגריות הן הוצאה מוכרת כאחד מכלי פיתוח הקול שלנו כזמרים...). ובכל זאת, זה עניין של שינוי גישה, שינוי גיל, סיגריות?

"ודאי שגם לסיגריות יש משקל אבל כולם מעשנים. אריק איינשטיין לא מעשן? כשהתחלתי למדתי פיתוח קול וכולנו 'שרנו יפה' מה שנקרא, משם באתי, ואני לא נגד כאלה שיש להם קול והם שרים יפה, אבל הגישה השתנתה במשך השנים, וההגשה חשובה בעיניי יותר מאשר צבע קול כזה או אחר. יש כאלה שאני לא אנקוב בשמותיהם שמאוננים על הקול שלהם במקום לשיר, שזה בעצם העניין, ובעיני זה כלי שדרכו אתה צריך להעביר את מה שאתה רוצה להעביר".

אב גאה

שיר חדש יחיד באלבום הוא "ילדה שלי" שכתבה נועה לוי, בתו. השיחה על הצד המשפחתי בחייו מוציאה מלוי את כל הלהט והחום שהוא מצליח לאפק בחלקיה האחרים. "אני תמיד אומר לילדים, 'אני תמיד אהיה לפניכם, מאחוריכם, מצדכם, אם תרצו או לא תרצו, לאורך כל ימי חיי'".
 
"אני אב גאה ומאושר לבתי הבכורה דנה שהיא אדריכלית ומעצבת פנים עם שתי הנכדות שלי עלמה וטליה שעושות ממני סמרטוט בכל צורה שהיא, איך אני מחוק עליהן", הוא מתמוגג, "ולבן שלי המקסים אריאל שמתעסק בעסקים אבל לבו במוזיקה ובווידאו, והוא עשה לי את העריכה של הטריילר והקליפים שהיו בטלוויזיה, ולנועה שהייתה סטודנטית מצטיינת לקולנוע והתחתנה לי באפריל והיא עכשיו בירח דבש. איה היא הקטנה שלי, נראית כמו פצצה ברזילאית, לומדת בסמינר הקיבוצים חינוך מיוחד, עובדת ומבלה, וחוטפת את החיים בשתי ידיים".
 
בהקשר לשיר של נועה הוא מספר - " היא כתבה טקסט מאחורי גבי, יחד עם זיו ריינר וארי גורלי שכתבו את הלחן, והביאה לי את זה ליום הולדת – בלי לנקוב במספרים כרגע – ובארוחה במסעדה שלפה את הדיסק והשמיעה, ונצצו עיניי, התרגשתי עד מאוד. כמובן שזה נכנס לאלבום וזה השיר החדש היחידי שנמצא באלבום". 
  
 
אושיק לוי ישיק את "קול וחומר" ביום חמישי , 4 בנובמבר ב-21:00 במרכז ענב בתל-אביב. על הבמה:  זיו ריינר בגיטרות, מיקי שביב בבס וגיטרה, שחר חזיזה על התופים ונועה עיליי בצ'לו.