מוזיקה - השם נשאר, החברים מתחלפים

רק אחת מהמייסדים המקוריים של הרביעייה האמריקנית בת ה-30 חברה בהרכב עד היום. שיחה לרגל הופעות ההרכב במוזיאון תל-אביב ובי.מ.ק.א. בירושלים

השם נשאר, החברים מתחלפים

הם הכירו כסטודנטים בג'וליארד בניו יורק והקימו רביעייה לפני 35 שנים. בשנה ההיא, 1976, האמריקנים ציינו את יום ההולדת המאתיים וזה היה מקור השראה לשם רביעיית המיתרים האמריקנית. "היום," מודה הכנר הראשון פיטר וינוגרד, "השם לא תמיד נוח. יש ארצות שלא מקבלים את המושג או המותג אמריקה בקלות".

אבל שם ובעיקר מוניטין שנרכשים במשך עשרות שנים אין מחליפים בקלות. מי שכן מתחלפים הם חברים ברביעייה, הכנרת לורי קרני היא הוותיקה בחבורה, חברה ברביעייה מיום הקמתה. היום מחמיאים לה שבמקצוע המכובד הזה של כנרת ברביעייה, בכל רביעיית כלי קשת שהיא בעולם, היא הוותיקה ולכן הנכבדה יותר.

שלושת החברים המקוריים פרשו כל אחד בזמן אחר ומסיבות אחרות. היום כוללת רביעיית המיתרים האמריקנית גם את הכנר פיטר וינוגרד שכבר הוזכר והוא הדובר העיקרי בשיחה, את הוויולן דניאל אבשלומוב ואת הצ'לן וולפרם קסל. קסל, רק חמש שנים בהרכב, מדבר בהיגוי גרמני כבד, למרות שנולד במדיסון, ויסקונסין, וחי רוב ימיו בארצות הברית וממהר להעביר את רשות הדיבור לפיטר שמנגן בהרכב עשרים שנה.

"אנחנו לא מרגישים חובה מיוחדת לייצג את המוזיקה הנכתבת בארצות הברית משום שאנחנו נקראים הרביעייה האמריקנית. זה לא אומר שאנחנו לא מזמינים יצירות חדשות מדי פעם ומשלבים יצירות אלה באלה הכל לפי התחושה.

"לא מזמן הוצאנו דיסק חדש שנקרא 'צלו של שוברט'. בדיסק מופיעים זה לצד זה רביעייה של שוברט, האחרונה שחיבר, רביעייה של ברג וחמשה קטעים של ווברן. מי שאוהב את שוברט ישאל מה פתאום הוא מתחבר למלחינים מתחילת המאה העשרים, אנשים שיצרו 80 שנה אחריו ומרחק תחושתי של דורות אחריו. לעומתו, מי שחביבה עליו המוזיקה של האסכולה הווינאית השנייה (שנברג, ווברן וברג) ישאל למה שוברט?".

לחברי הרביעייה אין כל ספק שהחיבור הזה עובד. הם משוכנעים שיצירותיו האחרונות של שוברט, הן, אבני היסוד שמתוכן נולדו היצירות של קבוצת המלחינים הווינאית המאוחרת ומזמינים אותנו להקשיב.

הרבעייה-האמריקנית-Peter-Sch.jpg

"הרביעייה האמריקנית" (תמונת יח"צ)

לא רבים חמש שנים

דור האינטרנט עושה משהו לאמנים כמעט כל שאלות הפתיחה אל שלושה מתוך ארבעת חברי הרביעייה, נענות ראשית בתשובה "את זה אפשר למצוא באתר" כן "וגם את זה אפשר למצוא באתר". ואז אין ברירה ניגשים ישר לשאלה המטרידה כל מי שרואה חבורה של ארבעה אנשים שמתנהלים ביחד כבר עשרות שנים.

כמה אתם רבים לפני כל יצירה חדשה שעובדים עליה? לאחר כמה שניות של שקט אני חוזר ושואל, אתם יודעים יש הרכבים שמנגנים יחד אבל לא מדברים זה עם זה. איך זה אצלכם?

"היום כבר לא רבים. היום דיונים מתנהלים ביישוב הדעת, יש שיחות אי הסכמות אבל מריבות כבר לא".

כמה שנים כבר לא רבים?

"חמש".

מאז שהצ'לן קסל הצטרף?

"זה יצא באותו זמן, אבל זה ענין של התבגרות. אני יכול לומר, שרבנו פעם. צעירים יותר ככל הנראה מתעקשים יותר והתוצאה היא חיכוכים. אבל אנחנו די מסמפטים זה את זה, ותוכל למצוא אותנו הרבה פעמים מבלים ביחד לפני ובעיקר אחרי קונצרטים. לא רצים מייד איש לביתו".

מה קורה כשאתם מנגנים למשל חמישייה, ואז מצטרף צ'לן נוסף, ויולן, פסנתרן, קלרניתן כמו שרון קם שמנגנת אתכם בסיור הנוכחי בישראל?

"זה שוב סיפור התנהגותי אחר. תלוי באיזה כלי מנגן האורח, החמישי. אם זה קלרניתן (ועם שרון קם הופענו עשרות פעמים בסיורים באירופה, נזרקת הערת אגב) הרי מדובר באישיות מוזיקלית בעלת משנה סדורה משלה. אישיות שבאה עם תפיסה מסוימת. כך בחמישיות הפסנתר של שומן, ברהמס או בחמישיות הקלרנית של מוצרט וברהמס, לכלי האורח יש מעמד סולני ואנחנו, ארבעתנו, נלך איתו, או איתה בקו שלה.

"היו לנו הרבה מאוד כאלה פסנתרנים כמו עידו בר שי הצעיר יחסית או יפים ברונפמן או מאריי פרחיה עתירי הנסיון ובעלי הדעות הנחרצות. או למשל שרון שאנחנו מאוד אוהבים את הקו המוזיקלי שהיא מציעה בכל יצירה שאנחנו מנגנים יחד ולכן גם קל לנו. אבל לעומת זאת כאשר אנחנו מנגנים חמישייה של מוצרט עם ויולה נוספת או חמישייה של שוברט עם צ'לו נוסף, הרי שהרביעייה תתן את הטון. ובמרבית המקרים לא נגיע לכל עימות, כי נבחר מראש מישהו שברור לנו שיש לנו הרבה מן המשותף".

לא חסר קהל

מה על הקהל. היום מאוד אופנתי בכל העולם להתבכיין על נסיגה משמעותית של קהל מאולמי הקונצרטים, מדובר בעיקר על אולמות התזמורות, מה בחזית שלכם?

"עם כל הכבוד לדעה הרווחת בעניין זה, אני חייב לומר שאנחנו בעיקר ניזונים משמועות. באולמות שלנו בינתיים הכל נראה טוב. אנשים באים להקשיב. גם כאן בישראל, גם בעיר הבית שלנו, ניו יורק ובכלל".

נתעכב עוד רגע על הקהל, דיברתם על הדיסק האחרון שבו דרים בכפיפה אחת שוברט, ווברן וברג. אמרתם שאתם מאוד אוהבים את החיבור הזה. הקהל אוהב את הכיוון הזה? עוד דעה רווחת הייתה שקהל מאוד אוהב לקבל סדרות של "כל כתבי", כלומר כל הרביעיות של מוצרט בסדרה, "כל" הרביעיות של שומן, ברהמס וכמובן בטהובן. בדרישות מעין אלה אתם חשים?

"אנחנו כמובן לא באים לכפות את עצמנו על קהל. שיטת השיווק של הקונצרטים שלנו, שעליה מופקד האמרגן היא כזו שאנחנו מופיעים כרביעייה בקרוב לכשישים קונצרטים בכל שנה. ביתר הזמן אנחנו מלמדים או שכל אחד מטפח קריירה אישית, אם כי מוגבלת. לשישים הקונצרטים האלה אנחנו מציעים בתחילת כל שנה ארבע או חמש תכניות שונות. מתוך הנחה שקהל באולם א', בעיר ב' או בארץ ג' ימצא בהיצע הזה את מה שהוא מבקש. עם זאת אנחנו מספיק שנים בתחום כדי להגמיש את עצמנו. זאת כמובן שכולנו נצא מרוצים, הקהל ואנחנו".

אתם רביעיית הבית של "בית הספר למוזיקה מנהטן", אחד מבתי הספר הנחשבים למוזיקה במערב, משמעות התפקיד שבנוסף להופעות באולם הבית של בית הספר אתם גם מלמדים הרכבים. אתם לבטח רואים הרבה סטודנטים ממוצא אסיאתי, בעיקר מיפן, קוריאה, סין. כמה מהם לומדים מוזיקה קאמרית?

"יכולתי לומר מייד שלא, אבל זו תהיה תשובה פשוטה מדי. הנה עובדה שיכולה להאיר את המצב. אשתי מנגנת בתזמורת האופרה מטרופוליטן בעיר. היא מדווחת לי שכל משרה שמתפנה בתזמורת מתמלאת במוזיקאי מאותן ארצות. ההכשרה של רובם הגדול של יוצאי אסיה, או מי שבאים ללמוד וחוזרים הביתה, היא הניסיון להיות סולן בכלי ואם לא סולן אז בכיר בתזמורת הסימפונית. אבל אני משוכנע שזו אינה שאלה של יכולת, של רצון או של מוזיקליות, זו רק שאלה של זמן".

הרביעייה האמריקנית תופיע ביום שלישי, 12 באוקטובר ב-20:30 בסדרה הקאמרית במוזיאון תל-אביב לאמנות וביום חמישי, 14 באוקטובר במסגרת "ימקאמרי" באולם י.מ.ק.א בירושלים