אנסמבל של סולנים
אחד החידושים המסקרנים שמחדיר אנסמבל סולני תל אביב למערכת השיווק שלו הוא האפשרות לקחת את הקונצרט הביתה. " אנחנו מקליטים כל קונצרט", מסביר ברק טל, המנצח והמנהל המוזיקלי, "מי שירצה לשוב ולשמוע את הקונצרט בבית. יוכל לרכוש את הדיסק ולקבל אותו לביתו, ימים ספורים לאחר הקונצרט".
מי שמכיר את מאזיניו הקבועים של האנסמבל, יוכל לשער שהרעיון השיווקי החדש יקנה לו אוהדים. אנסמבל סולני תל-אביב המציין מלאות לו עשור, (הקונצרט החגיגי יתקיים בתחילת העונה הבאה, בסתיו 2011), מציע למאזיניו מבחר חידושים שאינם רק על בסיס שיווקי תדמיתי, אלא גם דרך חדשה בתפיסת מושג הקונצרט או חווית הקונצרט ככלל.
"ראשית כל האנסמבל שלנו מוגבל מכמה טעמים. הטעם הראשון מבחר היצירות שעומד לרשותו. כי למעשה ההרכב הוא הרכב של כלי מיתר שמדי פעם מצטרפים אליו שני צמדי כלי נשיפה כך שלמעשה כל הספרות התזמורתית של התקופה הרומנטית, במאה התשע-עשרה, לא מיועדת לאנסמבל, כי הצליל התזמורתי הגדול שלט בכיפה. האנסמבל דומה לתזמורת המפורסמת שהייתה למלחין יוזף היידן בארמונו של הנסיך אסתרהזי במאה השמונה עשרה, ולא שהתזמורת סבלה ממחסור ביצירות. כשאנחנו בוחרים תכנית אנחנו נעים בין הרפרטואר ההיידני וגם כשאנחנו מזמינים יצירה חדשה כמו זו של דני עקיבא שתנוגן בקונצרט פתיחת העונה, היצירה צריכה כמובן להיות כתובה מראש להרכב הייחודי הזה".
הקהל שיושב באולם לא ער לשתי העובדות האלה ראשית למוגבלות הרפרטוארית ולעובדה שאתם אנסמבל סולנים?
"הקהל רואה אותנו מן המושבים באולמות כתזמורת קאמרית לכל דבר. אבל במהות ובדרך העבודה שלנו אנחנו שונים. נתחיל מן הדבר היסודי ביותר, לוח העבודה. נגן בתזמורת - כל תזמורת, שבה נגן מקבל משכורת חודשית קבועה – הוא מקבל בתחילת כל חודש לוח עבודה שבו מצוינים ימי החזרות, ימי ההופעות וכו'. אצלנו הסיפור הוא שונה כי מדובר באנסמבל המורכב ממוזיקאים שיש להם עיסוקים נוספים, הרבה עיסוקים סולניים והרבה עבודה בהרכבים קאמריים. ולכן התכנון חייב להיות מוקדם הרבה יותר מאשר בכל תזמורת".
אין אתה מבטיח שהנאמנות של הנגנים תהיה קודם כל לאנסמבל ולא שהעבודה כאן תהיה שנייה או שלישית בסדרי העדיפויות של המוזיקאי?
"הדרך להתמודד עם המורכבות הזו היא במעמד מיוחד לגרעין של הנגנים שהם בעלי מעמד של 'חבר אנסמבל'. מעמד זה מקנה לא רק סוג של קשר אמיץ יותר, אלא חבר בתהליך הדיונים ובסופו של דבר גם בהחלטות. גרעין חברי האנסמבל קובע יחד אתי את התכנית, את היצירות החדשות. הם מקבלים את התווים לעיונם, לפני החלטה אם נבצע יצירה או לא. בתזמורת רגילה אחראי להחלטה המנצח ולפעמים גם מלחין הבית ובמקרים נדירים יותר נציג או שניים מתוך הנגנים.
"ישנו עוד עניין והוא טכני לחלוטין, אני כמנהל, חייב "לסגור" תאריכים ביומנים של כל המוזיקאים הרבה לפני כל עיסוק אחר שלהם, כך שכבר בתחילת ינואר 2011 לדוגמה, הנגנים יודעים את לוח העבודה שלהם לעונת 2011-2012. כל דרכי העבודה האלה מצדיקות את השם "אנסמבל" במשמעויותיו הקיבוציות, אם תרצה".
ברק טל (תמונת יח"צ)
זרעים של קהל עתידי
איך משמרים רעננות צלילית של אנסמבל?
"הקהל רוצה לקבל כמובן בכל שנה מחדש, ומבחינתו בצדק רב, את הרעננות הצלילית שאפיינה את סולני תל אביב, כאשר הם פרצו לבמת המוזיקה בישראל לפני כתשע שנים. בשמירה על האיכות הסולנית של כל נגן אנחנו משתדלים לשמר את הרוח הזאת.
"כשצעיר נכנס לאקדמיה, הוא עובר מבחנים, הוא חושב על עצמו כנגן סולן. כשהחיים מעמידים אותו במקום אחר והוא לא סולן אלא חבר תזמורת, הוא נמצא במצב שהוא מנגן לעתים את אותה יצירה עשרות ומאות פעמים, ויכולת השליטה שלו על הנגינה מוגבלת. יש מנהל, המנצח, שמחליט החלטות וקובע.
"אצלנו כל אחד אחראי באותה מידה לא רק על יפי הצליל שלו אלא על הצליל האנסמבלי כולו ואת האחריות הזאת אנחנו מעצימים ברעיונות חדשים. השנה למשל, בכל קונצרט, אחת היצירות תנוגן ללא מנצח, הכנר הראשי, או מישהו אחר, יוביל את התזמורת ממקום מושבו. בתכנית הראשונה מתן דגן, הכנר הראשי 'ינצח' ממקום מושבו על הקונצ'רטו לפסנתר השני של בטהובן".
זה די מסובך, כנר שמנצח על יצירה שבה הוא גם הסולן, או פסנתרן שהוא גם המנצח, אלו דברים שמקובלים. אבל כנר שיושב מאחורי הפסנתרן, צריך קשר עין איתו וצריך להיות אחראי על כל הביצוע זה עניין מאוד מורכב
"נכון, והמשמעות היא יותר חזרות ושליטה של כל חבר אנסמבל וכל נגן לא רק בתפקיד שלו, אלא גם במה שעושים כל האחרים על הבמה. זהו אחד השינויים במהות העשייה המוזיקלית שעליה אני מדבר. אבל המורכבות אינה נגמרת כאן.
"השנה אנחנו מנהיגים שיחה של קדם קונצרט, אבל גם כאן חשבנו על דרך חדשה ומעמיקה יותר. לא אדם אחד נמצא על במה ריקה ומדבר על הקונצרט, אלא ההרכב כולו יושב ולוקח חלק בשיחה המקדימה כולל הדגמות. ובתוך ההדגמות, לא נסתפק בהסברים על היצירות ובהשמעות של קטעים מתוכן, אלא גם נדגים יצירות אחרות שיש להן קשר לתכנית המנוגנת. כלומר אנחנו מטילים על הנגנים שלנו עוד הכנות של יצירות אחרות. בסך הכל עבודה נוספת, על כל המשתמע".
אני נשאר עם שאלת הקהל, כי לדעתי זו אחת השאלות המורכבות, כיום באולם הקונצרטים. קהל יחסית מבוגר ובעיה של דור חדש...
"לנו יש מראש קהל מעט שונה מקהל התזמורות הסימפוניות. אנחנו משובצים באולמות שבהם מנוגנות תכניות קאמריות. ולכן בדרך כלל הקהל שלנו אמון על הקשבה לניואנסים יותר דקים בנגינה. אבל זה בהחלט לא מספק אותנו, אנחנו מבקשים להגיע לקהלים נוספים, בעיקר לקהל צעיר. אחת הדרכים שלנו להתמודד עם השאלה של הגיל היא בשילוב צעירים ממש, ילדים בעבודה.
"לצד עבודתי כמנצח ומנהל האנסמבל. אני מנצח על תזמורת קונסרבטוריון גבעתיים, הרכב מצוין (מעיד הנחתום על עיסתו) הילדים בני 16-12 מנגנים בקונצרטים גם כאן וגם בחו"ל. באחד הקונצרטים הצעירים יצטרפו אל אנסמבל סולני תל אביב בנגינת כל הסדרה. השתתפות צעירים בנגינה על הבמה, מביאה איתה הרבה יותר צעירים בקהל וכך אנחנו מקווים לשתול את הזרעים של הקהל העתידי".
קונצרט פתיחת העונה של אנסמבל סולני תל-אביב יתקיים ביום חמישי, 28 באוקטובר ב-19:45 בהיכל התרבות אור עקיבא, במוצאי שבת, 30 באוקטובר ב-19:30 אודיטוריום רפופורט בחיפה ביום ראשון, 31 באוקטובר ב19:30 במרכז ענב לתרבות בתל-אביב וביום שני, 1 בנובמבר באולם הנרי קראון בירושלים ב-17:00 במסגרת קונצרט "אתנחתא" (ובשידור חי בקול המוזיקה).