תרבות הבלוגים והפטפטת

ירונה כספי היא מהאמנים שמתבשלים לך מול העיניים על אש קטנה עד שהם מגיעים לאותה להבה שמייצגת את קולם בצורה מדויקת כמו שנדמה שקורה לה מאלבום לאלבום.

באלבום החדש שלה, "אגו", היא מגיעה לניואנסים שלוקחים אותך ממקומות שרוטים ומחוספסים לרגעים קטנים ועדינים, ונותנת יותר מתמיד תחושה של דיבור ישיר דרך שירים עם שמות כמו "בלה בלה בלה", "שיר של התחלה", "חייבת שיר", "סבלנות הורגת", ו"אגו", השיר שנתן לאלבום את שמו, שמהם עולה כוונה מאוד ממוקדת וברורה שמעוררת סקרנות לגבי המקום בו מוצא אותה אלבום הסולו השלישי שלה.

"אני חכם/ ונתנו לי פה/ ידיים ורגליים/ רגליים כדי לרקוע/ וידיים כדי לעשות ככה/ וככה למי שלא חושב כמוני/ ונתנו לי פה כדי לדבר/ ולדבר כמה שיותר/ ואני חייב להגיד בפה מלא/ כל מה שעל דעתי עולה/ וכשלא יהיה לי מה לומר/ אז אגיד חזק יותר/ וכשממש לא יהיה לי מה לומר/ אז אתחיל לצעוק/ יותר מתמיד כדי להסתיר/ שאין לי מה לומר/ יותר מהאחרים/ על המלחמה הזאת" ("אגו", מילים ולחן: ירונה כספי)

"השיר הזה לאו דווקא נכתב עליי ספציפית", אומרת כספי על שיר הנושא של האלבום. "זה שיר שיש לו נקודות ביקורת חברתית פוליטית, נקרא לזה ככה, או על האגו של הפוליטיקאי שבעצם שר לנו את השיר ומספר לנו על המציאות הפוליטית שלנו, או פשוט המציאות, ודרך האירוניה הזאת כביכול, שכמובן מחביאה בתוכה משהו לא שמח, אנחנו יכולים בעצם להסתכל מנקודת מבט קצת אחרת על אותו אדם שבעצם אין לו מה להגיד אבל הוא חייב תמיד להגיד וככל שאין לו מה להגיד הוא אומר חזק יותר, שזה מין תרבות כזאת שיש בה המון מלל וכולם נורא רוצים להגיד גם כשאין להם מה להגיד.

"תרבות הבלוגים והפטפטת האינסופית היא חיובית לפעמים אבל לפעמים היא פשוט סותמת את העולם, ככה אני מרגישה הרבה פעמים. החלטתי לקרוא ככה לאלבום כי יש בו עוד כמה שירים כמו 'מכה בגב', או 'מה נותר מהקן', או 'בלה בלה בלה', שבהם הפרט מול העולם, והרגשתי שתמיד זה מתחיל מנקודת המבט של מי אנחנו ומההתמודדות עם הדבר הזה. אז 'אגו' זה שם שבא יותר לעורר מחשבה מאשר משהו ספציפי שיש לי לספר עליו לגביי עצמי".

ירונה כספי (תמונת יח"צ)

ושמתי לב שאת כמעט תמיד בורחת לי משם, מהמשהו הספציפי שיש לך לספר לגבי עצמך...

"אנחנו תמיד מדברים על מה שאנחנו בעצם בתהליך איתו. כשאנחנו מסיימים את התהליך אין לנו צורך לדבר. אני לא יכולה לומר לך שאני אדם נטול אגו, אבל אני גם באה מתוך הבנה שאגו זה דבר שהרבה פעמים צריך להעלים אותו כדי שדברים באמת יקבלו את האינפוט האמיתי שלהם, כי זה לרוב דבר חוסם".

טריו קבוע

"האמיני ברגעים האלו/ הם ילכו איתך לכל מקום/ האמיני במחשבה הטובה/ כח המחשבה הוא דבר גדול// האמיני בזה שמולך, סמכי על מילותיו/ סמכי על ליבך, מה שאת מרגישה/ אף אחד לא ירגיש במקומך" ("מה שניצת", מילים ולחן: ירונה כספי)

אחרי שני אלבומי סולו קודמים – האחרון, "הירקון 51" יצא לפני שנתיים – אותם הפיקה, גם מוזיקלית, בכוחות עצמה, יצרה כספי את האלבום החדש בהפקתו המוזיקלית של אור בהיר, ועם הרכב המלווה אותה כבר מהאלבום הקודם, חיזוק משמעותי לדרך העצמאית, הארוכה ומעוררת ההערכה שלה.

"למעשה זה כבר אלבום שני שאני עושה עם הטריו הבסיסי שלי שכולל את עומר הרשמן, רן יעקובוביץ' ויאיר יונה שניגנו איתי באלבום הקודם, והרגשתי שהיה פה איזה משהו שלי שעבד כל כך טוב ואמיתי, שאני חייבת להמשיך איתם גם לאלבום השלישי. המשמעות של החיבור הזה הוא שהנגינה בינינו העמיקה יותר, משהו בהבנה הבסיסית זרם כבר עם פחות מילים ועם יותר הבנה של מי זאת ירונה".

החיבור הקבוצתי הזה משפיע גם על הכתיבה?

"לא. הכתיבה היא תהליך פרטי. אני באה להרכב עם שירים סגורים ורוצה להעביר איזה הלך רוח מסוים, אבל מאוד קל לי להעביר להם את מה שאני רוצה. זה פשוט עניין של חיבור. מאוד קל לי להעביר להם, מאוד קל לי גם לקבל, ויש איזה אינפוט של ערך מוסף שאני חושבת ששומעים אותו באלבום. אני גם מאמינה שככה נוצרים אלבומים טובים, כשיש חיבור, ואני חושבת שמה שבעיקר מרגישים באלבום הזה זה איזה משהו מאוד מאוד מלוכד שתומך בשירים במין תחושה של להקה".

"יכולתי לשחרר חבל"

"למה אמרת/ שאתה אוהב/ אם אתה לא/ למה אמרת/ אתן כתף/ אם אתה לא/ למה נישקת/ את המזוזה/ אם אתה לא/ וכל הזמן שדיברת/ הסתרת/ כמה הסתרת/ וכל הזמן ששכנעת/ פקפקת/ לא האמנת/ למה אמרת/ שאתה אוהב/ אם אתה לא" ("בלה בלה בלה", מילים ולחן: ירונה כספי")

נשמע לי בין השורות מאוד משמח התחושה שזה יוצר, שיש עוד מישהו לשאת איתו את הנטל, גם בהתייחס לעובדה שהפעם, בניגוד לשני האלבומים הקודמים, הפקדת את ההפקה המוזיקלית בידי גורם נוסף, המפיק אור בהיר

"בוודאי. ידעתי כבר כשנכנסנו לחזרות שאני לא רוצה להפיק את האלבום הזה לבד. שמה שקיים ביני לבין ההרכב קיים בינינו, אבל חייב להיכנס פה עוד מישהו, ולשמחתי הרבה זה היה אור בהיר שהיה לי איתו ממש קליק מיידי. שמעתי הפקות שהוא עשה, והיה לנו דיבור שגרם לי להרגיש שיש חיבור מאוד מאוד טוב. הרגשתי שאני חייבת לבדוק את זה ולשמחתי כל התהליך ממש זרם. היה לו מה להגיד גם בקבלת ההחלטות וגם ברמה העיבודית, וממש יכולתי ככה להתרווח.

"כמובן שהדברים הם עדיין באחריותך וזה לא הופך את הדברים לזה שאתה פחות לוקח אחריות, אבל הייתה תחושה שאני לא לבד בסיפור הזה. היה לו ויז'ן לגבי איך שהוא רוצה שהאלבום יישמע והרגשתי שזה מאוד מאוד בדמו, ועכשיו כל העבודה בינינו גם זלגה להופעות. הוא גם מופיע איתי בהופעות ההרכב, שכולל עכשיו את עומר הרשמן, רן יעקובוביץ’ ואת הדר גרין, הבסיסט של 'אטליז' שהצטרף אלינו והחליף את יאיר יונה שכבר לא איתנו, וכמובן אור, ועכשיו אנחנו מופיעים אחת לחודש בתל אביב".

אחרי שני אלבומים שהפקת לבד, למה בעצם הרגשת שאת לא רוצה להמשיך עם המקום הזה?

"אני חושבת שברגע שאתה מבין את המקום שלך, אצלי לפחות זה ככה, הרגשתי שיש איזו נקודה שהיא יותר בהירה לי לגבי מה אני רוצה להגיד, ויכולתי לשחרר חבל הרבה יותר ארוך ולבוא לדברים מתוך פתיחות הרבה יותר גדולה, ואני ממש שמחה שעשיתי את זה.

"לכל מוזיקאי שמבלה את חייו באולפן שלו ומתעסק בזה יש את היכולת להפיק, אבל הרגשתי שב'הירקון 51' הגעתי לאיזה מין מיצוי כזה והרגשתי שאני חייבת לקבל עוד משהו ולעבור עוד משהו עם מישהו, ואני ממש מרגישה שזה פתח לי את הראש".

"האלבום הזה הוא אלבום רוקנרול שמיועד בעצם לבמה", מסכמת כספי. "יש בו איזה מין דחיסות מאוד גדולה באנרגיה שלו, ועל הבמה הוא חי הכי טוב ומתרגם את עצמו הכי נכון".
 
ירונה כספי וההרכב שלה יופיעו במוצאי שבת, 6 בנובמבר 2010 ב-22:30 בלבונטין 7, כמדי חודש. המופע שלאחר מכן ייערך באותו מקום ובאותה שעה ב-11 בדצמבר.