אדם קטן מול עולם ענק ואכזר
שבעה שחקנים ושבע בובות מרכיבים את הקאסט של ההצגה החדשה של תיאטרון מלנקי, "איוב". העלילה מתרחשת בצוכנוב, עיירה קטנה על גבול רוסיה בתחילת המאה העשרים. במרכז הדרמה מלמד פשוט, מנדל זינגר, איש משפחה ומאמין גדול באלוהים. עם חלוף השנים, הוא ומשפחתו עוברים קשיים ותהפוכות, עד אשר מנדל נהיה לאיוב מודרני ומורד באלוהיו. איגור ברזין, במאי ההצגה, משתמש זו הפעם הראשונה בבובות ומציג לצופה את הפרשנות שלו למושג "בחירה".
יחד עם רועי חן, עימו הוא עובד בקביעות, עיבד ברזין את הרומן שכתב יוזף רות, סופר ועיתונאי יהודי ממוצא אוסטרו הונגרי. "'איוב' נכתב ב- 1930 על ידי רות, יהודי חילוני. בגלל השם, ברור שיש קשר לאיוב התנ"כי, אבל הספר אינו מבוסס על החומר התנ"כי. ההבדל הוא שאיוב התנ"כי הוא גיבור – חזק ועשיר, בעל נכסים, משפחה וילדים. הגיבור שלנו הוא אנטי-גיבור - הוא גר בעיירה קטנה ויש לו רק את המשפחה שלו – אשתו וילדיו ואת אלוהים, והוא מאושר. ואת זה הוא מתחיל לאבד. בחרתי את החומר לפני למעלה משמונה שנים. הספר הזה עניין אותי בגלל שהוא כתוב מאוד מאוד פשוט.
"הנושא שאני בוחר ומנתח בכל העבודות שלי זה 'בחירה' - בנאדם קטן מול עולם ענק ואכזר וההתחייבות שלו לבחור כל הזמן. כל יום לחשוב ולעשות איזשהו צעד. כל זה מתומצת בספר הזה. מצד אחד, לכל בנאדם יש גורל, משהו שאתה מקבל ולא קשור אליך ומצד שני, באותו רגע שנותנים לך משהו אתה יכול לא להבין ולא לקחת אותו. גורל הוא מה שנקרא מקרה, אנשים דתיים קוראים לזה אלוהים. למשל, הכרת מישהו, הבחנת במשהו, ומצד שני יש את הבחירה שלך, ואתה יכול להבין את מה שקיבלת או לא להבין את זה. לשניהם יש השפעה - לגורל ולבחירה.
"איוב" (תמונת יח"צ)
"יש אדם שיותר מטופש מהגורל שלו ושואל 'למה לי כל זה'. זה בדיוק הסיפור של הגיבור המרכזי. הוא לא יכול להבין מה קורה, הוא לא מקשר בין הפעולות שלו לבין מה שקורה", אומר ברזין ומבקש לא להרחיב על העלילה, "לטובת הצופים".
ברזין ורועי חן לא צפו במכוון עיבודים קודמים של איוב לתיאטרון. "רצינו ליצור משהו עצמאי. שילוב של תיאטרון בובות לתיאטרון רגיל. שמעתי שלפני שנה יצאו שתי הצגות, נדמה לי שאחת בגרמניה והשנייה ברוסיה אבל בדרך כלל, כשאני מתחיל לעבוד על משהו, אני לא מעוניין לדעת על עבודות אחרות כי זה יכול להשפיע ולהפריע".
שחקן ובובה - הנפש והזהות היהודית
שלושה משבעת שחקני ההצגה נמנים על הצוות הקבוע של ברזין. דימה רוס, עימו הוא עובד מזה 11 שנה ומגלם במרבית הצגות תיאטרון מלנקי את דמות האנטי גיבור, עושה זאת גם כאן. עם אסתי ניסים עבד ברזין בשני פרויקטים, נפרד ממנה וכעת היא חוזרת לעבוד עימו, כך גם עם השחקן ואדים חליף.
לצדם "יש גם ארבעה שחקנים חדשים – שני צעירים, ענת גת ויונתן בר-אור, שבשנה הקודמת סיימו את בית הספר מנוע חיפוש. לימדתי אותם ושמתי לב אליהם. יפים ריננברג משחק אצלי בפעם הראשונה וכך גם איליה דומנוב, שעבדתי איתו בעבר כאיש תנועה ובעבודה הזאת הוא עזר לי בתנועה וגם משחק".
על הבחירה לעבוד לראשונה עם בובות הוא אומר "עוד כשלמדתי במוסקבה, ראיתי כמה הצגות תיאטרון בובות והן הפכו לי את הראש. זה היה ה-תיאטרון". "כבר אז חשבתי לעבוד עם בובות וזה לא יצא. כשהתחלתי לחשוב על לעבוד עם 'איוב', דבר אחד היה לי ברור - שאני רוצה לעשות את זה עם בובות. את נושא תיאטרון הבובות אפשר ללמוד כל החיים – זה עולם ענק ומאוד מעניין.
"איוב" (תמונת יח"צ)
"הבחירה בבובות קשורה לעלילה. הרעיון של הבובות זה ששחקן ובובה הם שני חלקים של אותו דבר הבובה זו זהות יהודית והבנאדם זה הנפש, אלו שני צדדים של הבנאדם ובאיזשהו רגע מתחיל קונפליקט בין הנפש לעולם חיצוני. זו בעצם בובה שהיא כמו תלבושת על אדם ויש ביניהם קשר, זה לא תיאטרון בובות נקי. יש כאן תיאטרון בתוך תיאטרון".
על תפעול הבובות הוא מספר "היה לי מזל שפגשתי את הבובונאים יערה בויום-קפלן, שידועה בתחום בארץ, ואת לאוניד אליסוב ואוקסנה רביזינוביץ, שמתגוררים בצפון ועבדו ברוסיה. הם מאוד מקצועיים. לא ידעתי כלום בעניין הפעלת בובות ושאלתי שאלות מטופשות", הוא מעיד.
"העבודה הייתה מעניינת כי קודם עשינו סדנת בובות", הוא מעיד על התהליך, "יערה לימדה את השחקנים להפעיל את הבובות. לשחקן יש פסיכולוגיה שונה מלמפעיל בתיאטרון בובות ולעתים קשה לו להתרגל לזה שתשומת הלב היא לא עליו, אלא על הבובה. יערה אמרה לי שיכול להיות שאיזשהו שחקן לא יסתדר עם זה, אך למזלי כל השחקנים הסתדרו. חודש וחצי עבדנו רק על הפעלת הבובות ורק אחר כך על ההצגה, בסך הכל העבודה לקחה חצי שנה".
"כל אדם שאני פוגש עושה את המרק יותר עשיר וטעים"
תיאטרון מלנקי פועל כבר מ-1997 ו"איוב" היא ההפקה ה-14 שהוא מעלה (בין ההפקות: "אורפיאוס במטרו", "על החטא", המהגרים", "הזקנה ועושה הנסים" ועוד ועוד). למרות שמתחילת דרכו הוא זוכה לשבחים על עשייתו רק עכשיו מצא בית משלו - אולם הבית החדש של התיאטרון במרכז הקהילה הגאה בגן מאיר בתל-אביב, שעליו אומר ברזין, "אולם קטן עם גובה, שהפכנו אותו לאולם תיאטרון באמת".
הישג נוסף שנרשם לברזין ולתיאטרון בימים אלה הוא פרס לנדאו לאמנויות הבמה שהוענק לברזין ברוב קולות של צוות השופטים שכתבו עליו בין השאר "ברזין מצטיין בטיפולו המוקפד, החסכוני-דרמטית בטקסטים, והוא משלב כבימאי לא רק עבודה עם שחקנים אלא גם תפאורה, מוזיקה, תאורה ודימויים תיאטרוניים מורכבים ומעמיקים... סגנון הבימוי של ברזין מדויק, מקורי ומעמיק – אינו יורד להחניף לקהל הישראלי אלא מזמין אותו להרגיש, לחשוב ולחוות לעומק".
"לאורך השנים אני עובד עם קבוצת אמנים חזקה מאוד, זה המזל שלי", אומר בצניעות ברזין, יוצר תיאטרון בנשמתו, "פולינה אדמוב, מעצבת התפאורה עיצבה את הבובות, היא עובדת איתי מ-2002, עם מיכאל צ'רנייבסקי ואינה מלקין מעצבי התאורה, אני עובד מ- 1997 וגם עם המוזיקאי, יבגני לויטאס, אני עובד הרבה שנים. הם אנשים מאוד מוכשרים".
"המזל שלי הוא אנשים. אני כל הזמן פוגש אנשים מוכשרים ומעניינים ולמזלי אני מבין שהם כאלו ואני מעדיף לעבוד איתם ולא לחשוב על האגו שלי. כל בנאדם כזה עושה את המרק יותר עשיר ויותר טעים".
הצגה ראשונה של "איוב" יעלו בימים ראשון ושבת, 13,11 בנובמבר ב-20:30 וביום שישי, 12 בנובמבר ב-21:00 במרכז העירוני לקהילה הגאה בגן מאיר בתל-אביב