"התלמידים צריכים ללמוד להסתכן"
 
מעבר לכל, בבי (יצחק) נאמן, הוא במאי של שחקנים ומורה מחויב לתלמידיו. לאחרונה החליט לעשות מעשה ובימים אלה עולה בבימויו ובהשתתפות תלמידיו בבית הספר לתיאטרון ניסן נתיב תל אביב ההצגה "הילד חולם", מחזה שחנוך לוין כתב וביים להצגה שאף שודרה בטלוויזיה ונחרטה בזכרון הציבורי (לאחרונה גם עלתה אופרה על  פי "הילד חולם" באופרה הישראלית - ל. ג.). עם כובד המשקל הזה, החליט נאמן, לאחר שנים של התלבטות, לביים את המחזה.

במחזה, מתאר לוין מסע אלגורי של פליטים שאינם רצויים באף מקום, המחפשים מקלט. זהו מסע של בריחה לעבר עתיד לא נודע, מעבר מאיים. מוות וייאוש מתערבבים עם תקווה לעתיד טוב יותר. העלילה, גם אם אינה מדברת על כך בגלוי, עוסקת בזיכרון השואה, ובחיי הפליטות שלאחריה.
 
"זה מחזה מאוד קשה לבימוי", אומר נאמן, מורה ותיק בבית הספר ניסן נתיב, "בחרתי בו למרות שזיהיתי בו בעיות דרמטורגיות. עד כמה שזה נוגע לי, רק במחזות של שקספיר ובטרגדיה היוונית מצאתי עומק שכזה. חנוך לא מוותר לך, הוא מוציא לך את הנשמה ויוצר סיטואציות עמוקות ומטלטלות. ראיתי את ההצגה שהוא ביים ולמען האמת לא כל כך אהבתי אותה.
 
"זה כבר כמה שנים שאני רוצה לעשות את המחזה וכל פעם שהתקרבתי, נמנעתי. הפעם, מיקי (ורשביאק, המנכ"ל והמנהל האומנותי של הסטודיו) הרים את הכפפה ואמר שאם אני רוצה לעשות את זה כל כך הרבה שנים, אז נעשה זאת. אני שמח שיש מקום שמוכן להסתכן ולהיענות לאתגר כזה. אם אני צריך לעשות משהו עם תלמידים בבית ספר לדרמה, קשה לי להביא להם משהו לעוס. אני רוצה להסתכן והם צריכים ללמוד להסתכן במשהו שהוא לא 100% קל לעשייה".
 
המחזה עולה בגילומם של תלמידי שנה ב' בסטודיו. "בימיו של ניסן, הוא הקפיד על כך שאני אביים את ההצגה הראשונה של התלמידים. כנראה מתוך מחשבה שאני שם את השחקן במרכז העבודה. המחזה מתאים לכיתה של 16 תלמידים. יש בו 44 תפקידים ואת הדבר הזה הגשמתי – כל התלמידים רכשו ניסיון. 33 מחזות העליתי בסטודיו, תוך הקפדה שלכל אחד מהתלמידים יהיה ביטוי ולמצוא מחזה שכזה, זה קשה. 

"רציתי להשתחרר מאיך שההצגה הייתה, אני חושב ומקווה שלא עשיתי את ההצגה כפי שראיתי אותה בזמנו של לוין, אבל יכול להיות שהדברים השפיעו עליי. באיזשהו מקום זה טבעי שנגיע למצב כזה, כי במחזה יש פירוט על איפה כל דמות ממוקמת ומה היא עושה".
 
לדבריו, אחת הבעיות הדרמטורגיות איתן התמודד היא ש"מתים לא מדברים והילדים האלו מדברים. בעבודה עם התלמידים אמרתי שלמתים אין דרישות, אלא תקוות שהם מקווים שיבואו לידי מימוש והם מחכים למשיח שיגאל אותם. הבטיחו להם שהגאולה תבוא כשהמת האחרון ימות. משיח בעיניי הוא לא אחד שאפשר להרוג אותו ולנגד עינינו המשיח נהרג". יחד עם זאת הוא אומר: "כמעט לא הורדתי שום דבר מהמחזה הכתוב. מאוד הערכתי ואהבתי את מה שחנוך כתב והקפדתי כמעט ולא לקצר".
 
במהלך השנים נאמן ביים מספר מחזות של לוין בסטודיו, וביניהן "הלוויה חורפית", "קרום" ו"מזוודות".  את חלקן ביים יותר מפעם אחת. "לא היה לי זר לעבוד על המחזה – אני מכיר את החומרים של חנוך, אני חושב שקראתי כל מה שכתב. הכרתי את הגישה שלו, הפילוסופיה שלו והדרך שלו. יותר מכל דבר אחר המחזה מטלטל אותך וגורם לך לחשוב ולהרהר 'איזה מן אדם אני ששייך למין חברה שכזו שיש בה ניצול ורצון לקבל תמורה שקשה לתת אותה', ולא מדובר כאן בבני אדם רעים". 

 
"הילד חולם", צילום: איתמר כהן

להיכנס ללב העניין
 
באחת הסצנות במחזה, מסרב מושל האי לקבל את הפליטים. לילד הוא מרשה לעלות, אך לא לאמו. וכשזו מבקשת שלא להיפרד מבנה הוא עונה לה "יש לנו הרבה יתומים פה". במהלך הפרידה הילד אומר: "לא לימדתם אותי את החיים". "כל הדמויות במחזה הן לא רעות, אלא פשוט אנשים שנמצאים בסיטואציה קריטית", אומר רפאל קפוסטיה, האסיסטנט של נאמן שמגלם בהצגה את מושל האי, "המושל דואג לאי ולעצמו. כל מה שהוא אומר לפליטים הוא אומר מתוך שיקול דעת, הוא לא רע, הוא פשוט לא יכול לעשות כלום".
 
"העבודה עם בבי הייתה להיכנס ישר ללב העניין", אומרת מיכל קורמן, בתו של השחקן הוותיק יוסף קורמן, המגלמת את הילד, "העיסוק בשואה מסווה ועוסק במקום שבין תמימות לאכזריות. הכל כמו מתוך חלום. הרצון היה להבין את המצוקה שעומדים בפני אנשים שאין להם שייכות ולהביא את הכאב הזה - איך מתמודדים עם זה, נלחמים בזה ומנסים להמשיך הלאה. במהלך העבודה רצינו כמה שפחות להדגיש את השואה, אלא את הסיטואציה הקונקרטית ולהביא את הפיוט והניכור שבה. זה הקסם של המחזה הזה - להביא מציאות בסיסית ויחד עם זאת חשיבה מאוד גבוהה על הדברים".
 
"בכל 33 השנים שעשיתי הצגות בסטודיו מעולם לא עבדתי כל כך קשה", מעיד נאמן, "לתת לתלמידים עוד ניואנס ועוד ניואנס שישפר את העשייה. עבדתי עם השחקנים שעות ארוכות בזוגות או בקבוצות קטנות. עד עכשיו הם למדו ועכשיו הם מתנסים בעשייה".
 
"התפקיד שלי מאתגר", אומרת סיוון אהוד בת ה-25, אחת משתי השחקניות שמגלמת לחילופין את אימו של הילד, "התהליך היה מדהים, גם מבחינת הבמאי וגם מבחינת הקבוצה. רוב ההצגה כמעט כל הכיתה על הבמה, ואתה מרגיש חלק מקבוצה. יחד עם זאת, הגישה של בבי מאוד אישית ומאוד מכוונת איך השחקן יכול להוציא את הרגש והחוויות האישיות שלו דרך הטקסט המדהים הזה".

"הילד חולם", צילום: איתמר כהן


"400 ילדי עובדים זרים לא מוכנים לקבל פה"
 
נאמן, בן ה- 74, הוא שחקן מזה 40 שנה. הוא נולד בעיראק ועלה ארצה יתום מהורים בשנות ה- 50. "לאורך השנים עשיתי תפקידים של אנשים שחורים או רעים", הוא מציין. פריצת הדרך שלו כשחקן הייתה בסרט האמריקאי "תיק ירושלים" של אולפני MGM. "הבמאי בחר בי לתפקיד של מחבל שרוצה לפגוש ישראלים ולדבר על שלום. מאז קיבלתי תפקידים רבים בקולנוע הזר שנעשה בארץ. לפני האינתיפאדה הראשונה עשו פה סרטים רבים בכל שנה".
 
בשנות ה- 70 נסע ללונדון ללמוד בימוי והוראה. "חשבתי לעבור לצד השני וכשחזרתי התחלתי לחזר על הפתחים. זה לא היה קל. ביימתי באופן עצמאי את ההצגה 'שיר השירים', על כך שלא שלמה המלך כתב את הטקסט, אלא משורר שהוא חיסל. הייתה התייחסות טובה בעיתונות. רק אחר כך פגשתי את ניסן נתיב שאמר שכדי להעסיק אותי הוא צריך לראות הצגה שלי, אפילו בתיאטרון חובבים. עבדתי עם קבוצה אנגלית על המחזה 'הבט אחורה בזעם'. אחד השחקנים, ג'ימי פורטר, היה ידיד של ניסן. הוא בא לראות חזרה של שעה וחצי ואחריה אמר לי שאני יוכל לבוא לעבוד בסטודיו שלו מתי שארצה. הייתה לי הערכה גדולה מאוד לאיש, אישיות נדירה. היה לי קל לעבוד איתו, כשבדרך כלל לא קל לי". הוא אומר תוך שהוא מתבונן בתבליט של תמונה שהוריש לו נתיב.
 
"אם הצגה היא הצלחה יודעים רק כשההצגה על הבמה והקהל באולם. אני לא יודע אם זה טוב, אני יודע שזה נכון. אלו חומרים קשים שלא קל לראות. זה מזכיר דברים קשים שקרו לעם היהודי. למרות שהיום העם היהודי כבר לא מבין דברים כאלה. 400 ילדי עובדים זרים לא מוכנים לקבל פה", הוא מזכיר את אשר הממסד היה מעדיף לשכוח.
 
"הילד חולם" תעלה בין התאריכים 17-12 בנובמבר 2010 ב-20:30 בסטודיו למשחק ניסן נתיב (הרצל 158) וביום שישי, 19 בנובמבר ב-14:00 תעלה ההצגה בצוותא תל-אביב.