שפה מטורפת ועתיקה

לאחר שנים רבות בהן ביססה אמנית הקול ויקטוריה חנה את העבודה המוזיקלית שלה על הופעות בלבד, רבות מהן בחו"ל, היא מסיימת בימים אלה לעבוד על הדיסק הראשון שלה שאת חלק משיריו הפיק מוזיקלית תמיר מוסקט, ואת החלק האחר מפיק ירדן ארז בשיתוף מפיק אמסטרדמי.

אבל עד שייצא האלבום הראשון של מי שרק מעצם ההגדרה המקצועית שלה ניתן להבין עד כמה מרתקת, ייחודית ומנומקת עבודתה המוזיקלית, מספק לה פסטיבל העוד הירושלמי פלטפורמה להעלאת המופע "לך מחכים כל הפרחים" - מסע בו פוגשת חנה – ביחד עם המפיק המוזיקלי גיא  שרף - מיתולוגיות זמר עבריות המחביאות בין מילותיהן פרקים ורבדים שנחשפים באור חדש תחת טיפולה הייחודי.

"במופע הזה יש כ-13 שירים מהשנים שלפני שנת 48", מספרת חנה, "כשאני מקבלת בתחום הזה עזרה מאתר מדהים ושמו 'זמר רשת'  והתמזל מזלי לעבוד על המופע הזה עם מעבד ומפיק מוזיקלי מאוד מוכשר, גיא שרף. 

"אנחנו בדיאלוג מאוד מעניין במסע הזה מול הישראליות. המסע הזה חדש לי לגמרי כי אני אף פעם לא שרה שירים של אחרים. עד עכשיו בעיקר לקחתי טקסטים עתיקים מאוד כמו ריטואלים של 'א-ב' ותפילות ושיר השירים והלחנתי אותם, ועבדתי אותם, פירקתי וחיברתי את השפה, והיו גם שירים בתוך העבודה הזו, אבל פה אני לוקחת שיר שהוא כבר מולחן, ולא על ידי, ופשוט שרה אותו".

כשזה המקום להחזיר אותנו לרגע לעבודה שביססה אותך כאמנית קול בינלאומית.  כי "פשוט לשיר" זה בדרך כלל המניע של כל זמרת, בעוד את מונעת בעבודתך על ידי דברים אחרים

"בעבודה שעשיתי לפני כן התעסקתי חזק מאוד בשפה העברית דרך טקסטים יהודיים וטקסטים עבריים מהעתיקים ביותר, כי הרגשתי שבעצם אין לי שפה. כמו שאמרתי לך בעבר, הרגשתי שמשהו בעברית הישראלית לא עונה לי על כל הצרכים שלי, ואני צריכה ללכת מאוד אחורה ולהבין את השורש של השורש של הדברים, ולהבין את זה לא שכלית אלא ממש בתוך הפה.

"אז הכנסתי לי את ה-ח' וה-ע' המודגשות, שזה דבר שלא קשור למוצא אלא לשאלה ששאלתי את עצמי, למה יש ח' ויש כ', למה יש ע' ויש א' ויש ה', והרגשתי שבעברית הישראלית הכל נורא מיטשטש לי וחסר לי שם משהו, אז פשוט חקרתי את זה. לקחתי כל אות וחקרתי אותה ואת התנועות ואת ההברות, ממש עשיתי עם זה סוג של מסע שגרם לי מאוד להתרגש מהעניין הזה ולהבין שלשפה המטורפת והעתיקה הזו שאנחנו מדברים אותה היום יש שורשים באמת עמוקים, ולהבין דרך זה כמה זה באמת מרגש שבכל מקום בעולם שבו העם הזה היה מפוזר הוא למד את ה'א-ב' הזה ושינן אותו וזה מה שהחזיק אותו".

"הישראליות זה לא דבר קל"

 במופע החדש את מביאה את ההתבוננות שלך לעיסוק אחר

"כן, בהופעה הזאת אני דווקא מתחילה להתבונן קצת בישראליות, כי יש לי בעיה מאוד רצינית עם הזהות הזאת, כמו להרבה אנשים סביבי. יש הרגשה שהישראליות זה לא דבר קל".

זה לא יכול להיות דבר קל בעומס הזה של הקונפליקטים שאנחנו חיים בתוכו

"נכון. אמנם אנחנו דור אחר שלא הקים את הדבר הזה, נולדנו לפה כתינוקות, והנחיתו עלינו כל כך הרבה תיקים כשאת חושבת על זה, היסטוריה של מלחמות וימי זיכרון ויום השואה ופתאום יום העצמאות וצבא ושמאל וימין ובושה ולא בושה, ואתה צריך להתבייש אם אתה אומר ככה במקום אחד, ואז צריך להתבייש אם אתה אומר אחרת במקום אחר, ואם אני מסתובבת בחו"ל אני צריכה לברוח מישראלים או להתחיל להתנצל בפני אנשים על מה ישראל עושה, זה בעצם חתיכת תיק להתעסק עם זה. לפעמים בא לי פשוט להיות בנאדם וזהו. אני מסתכלת על בחורה הולנדית או שוודית, והן יודעות שהן הולנדיות או שוודיות, אבל משהו במציאות הזאת שלנו כופה עלינו עיסוקים אובססיוויים שהם לא נעימים".

ויש לך עמדה ברורה בתוך כל הקונפליקטים האלה שציינת?

"אני לא נוקטת עמדה כי אין לי עמדה ברורה. מצד אחד יש לי שני אחים שגרים בהתנחלויות אז אני פוגשת הרבה מהצד הזה, הדתי לאומי, הצד שמתייחס אל הארץ בתור מקום קדוש שהוא נורא מתרגש ממנו ומצד אחר אני פוגשת אנשים אחרים, בתחומי העבודה שלי בעיקר, שמלאים בכעס ובתסכול על הזוועות שקורות כאן לדעתם. אני פוגשת את זה עם המון אנשים סביבי שמתעסקים בזה, הרבה מוזיקאים שהיו למשל בניו יורק ולא רצו להיות פה וחזרו לפה והם חצי שם וחצי פה, והם מתביישים בזה ואוהבים את זה, אני כל הזמן נתקלת בכל כך הרבה דברים קיצוניים, מפה ומפה".

שזו כנראה הטרגדיה של המקום הזה, אם להשתמש במילים דרמטיות, צדדים שאוחזים בעמדות הפוכות ובכל אחד מהם יש אמת. אבל קונפליקט הוא גם דבר מקיים, לא רק מערער

"זה מאוד נכון, את נוגעת בדיוק בנקודות האלה. קונפליקט הוא גם דבר מקיים אבל יש גם הרגשה שבתור עם או בתור זהות אנחנו לא יכולים אחרת, ויש בזה משהו מאוד מעייף".

איך את לוקחת את כל המטען הזה להתמודדות המוזיקלית החדשה שלך?

"באופן טבעי, בלי להחליט, בדיוק כמו שהרגשתי שאין לי שפה והתחלתי לשנן ולחקור את ה'א-ב' ולהחזיק את האותיות בתוך הפה, ככה אני מנסה באיזשהו אופן לקחת את השירים האלה ולשיר אותם ולראות מה יוצא לי כשאני שרה את השירים האלה בלי להחליט".

ויקטוריה חנה, מקור: http://olamale.com

האמת של "חנה'לה התבלבלה"

עם איזה שירים את מתמודדת במופע?

"יש כמה שירים שהם מוכרים מאוד ויש כמה שליקטתי כי היו שם דברים שממש עניינו אותי. למשל 'צריך לצלצל פעמיים' שהוא שיר מוכר ששרה שושנה דמארי. כשאני באה לשיר שיר ששמעתי אותו כל כך הרבה פעמים בזיכרון הקולקטיבי, ופתאום אני שרה אותו - ואת יודעת, זה חתיכת תיק לשיר אותו, כי אני לא באה לשיר שיר שהוא יש מאין, יש לי כל כך הרבה שכבות על השיר הזה - אז מצד אחר אני מגרדת את השכבות האלה ולפעמים פתאום הדמות הזאת ששושנה דמארי שרה עליה מבצבצת פתאום, אותה אישה שעדיין יושבת ומחכה למישהו שפעם בא והבטיח לה שיחזור והוא צלצל והיא לא הספיקה לפתוח לו.

"או שיר מאוד ידוע נוסף, 'חנה'לה התבלבלה' של אלתרמן. השיר הזה הוא שיר חתונות מזרחי שרוקדים אותו, וכשאת קוראת את המילים את פשוט מזדעזעת. המילים שלו ממש מתארות חוויה של נערה צעירה ביותר שמחתנים אותה בכוח, ושורקים את זה, ושמחים את זה ורוקדים את זה ולא קולטים מה נאמר שם:

'מעפולה הנה באנו יחד ברכבת יום שישי, יש לי דג מלוח בצלחת ותסרוקת לראשי, ועליי שמלת שבת עם ארנק של עור ביד, הו אמא, כמה זה נחמד', ילדה, ממש ילדה. 'יהודה הבטיח לה שישמור לה אמונה כמו לפני החתונה'. עכשיו תראי לאן זה הולך: 'ירח דבש לפני החתונה, זפת אחרי הדבש, החתן רוצה להיות לאבא, בן מחנה'לה דרש, חנה'לה אמרה לו פיי, זה לגמרי לא יפה, לא אווה ולא ארצה, אם תרצה בן או בת לך עשה לך לבד, חופש פעולה לפרט'. מה את קולטת מהמילים האלה?"

אני דווקא שמחה לגלות שמצטיירת כאן דמות די חזקה שלא מתביישת לומר מה לא מתאים לה

"נכון, אבל בואי תראי מה קורה לה אחר כך: 'יום שישי תרצ"ט פרשת ויאמר, ברית מילה הייתה בעיר, סעודה ניתנה כיד המלך ומזל טוב לגביר. חנה'לה התבלבלה איך זה כבר ברית מילה והיא עודנה בתולה, גם הבעל לא זכר איך זה בא לו בן זכר, עת לשמוח מאוחר'. את 'התבלבלה' אני מבינה יעני השתגעה, וככה זה ממשיך וממשיך וממשיך, בקיצור, אנחנו לוקחים את השיר הזה ומוציאים את הסיפור הזה החוצה".

אני חייבת לנג'ס רגע אחרי שקראתי את המשך השיר שאומר "את הבן הביאו אל הרבי ויאמרו לו רבי קח, היא אומרת זה לא שלי, והוא אומר זה כן שלך, אז הרבי התעניין, שניהם מכחישים בבן וזה דבר לא ייתכן, נחכה עד שיגדל אז אותו מפיו נשאל מאין באת מנוול", כי לי זה נראה פתאום כמו שיר של שני אנשים שלא יודעים איך לתרץ את הנושא של סקס לפני החתונה, או של נערה שחייבת לתרץ את אובדן בתוליה לפני החתונה, על אחת כמה וכמה אם מדובר בבגידה

"מאוד יכול להיות אבל כשאני קראתי את זה האסוציאציה שלי היא שהיא נשמעת לגמרי כמו ילדה שלא יודעת מה רוצים ממנה ושאחר כך קורה שם משהו מאוד מוזר. אנחנו לקחנו את זה לאינטרפרטציה מאוד מסוימת, אבל מה שבטוח הוא שזה שיר חתונות שרוקדים אותו, אבל במילים שלו יש משהו מוזר. אני רואה אותה תמימה, לא יודעת מה זה סקס, ונאמר וזה נכון והיא עשתה את זה, עדיין היא מאוד לבד מול החברה שבה אף אחד לא יכול להבין אותה. התחושה שעליה אני מדברת היא אותה תחושה של ילדה שעשתה משהו שהיא לא יודעת מהו, או שהוא אסור ושהיא פשוט אבודה, והיא משתגעת מזה.

"אני לוקחת גם הרבה השראה מהסבתות שלי שאת שתיהן חיתנו בגיל מאוד צעיר, אחת התחתנה בגיל 12 ואחת בגיל 17. לא היה להן יותר מדי זמן לשקול את זה, ופתאום ילדה בת 12 מול גבר בן אני לא יודעת כמה, היו המון סיפורים כאלה, על זה אני מדברת. ואם אנחנו מדברים על השיר הזה מהנקודה של הישראליות אז יש פה משהו מאוד מרתק כי המקור של המילים שכתב אלתרמן הן בשיר יידי מהעיירה היהודית, הרי למי יש דג מלוח בישראל, והלחן הוא לחן מזרחי, אז יש פה בעצם שילוב די מטורף שנעשה פה בארץ בין כל הערבובים האלה של דג מלוח לצלילי העוד".

ריבוי עולמות

וזה בדיוק הרגע לשאול איך משתלב העוד בתמונה הזו

"המקום של העוד מאוד חזק. יש הרבה שירים ישראלים שכשאת שומעת אותם עם עוד זה מצמרר לגמרי כי זה מביא לך את הקונפליקט בצורה מאוד חזקה. אנחנו שרים למשל את שיר המלחמה המתלהם 'שועלי שמשון' שכתב אורי אבנרי, ומה שמטורף זה שכשאת שרה את שיר המלחמה הזה היום את קולטת ששום דבר בעצם לא השתנה.

"המילים אומרות: 'מעזה ועד גת שוב נטוש זה הקרב לחירות ישראל', ובשיר הזה מלווה אותי רק העוד, וכשאני שרה: 'ארבעה, ארבעה על הג'יפ הדוהר ובוקע השיר מן הלב, והשביל בדרכם מרקד ומזמר, זה השביל המוביל אל האויב. שועליו של שמשון שוב פשטו במרחב ונושאים השלהבת בליל', פתאום השיר הזה עם העוד, וכמו שאני שרה אותו כשאני מתייחסת לאיפה שאני נמצאת היום, נשמע כמו שיר קינה, ובמקור הוא בכלל שיר שנועד לעודד את הלוחמים.

"אני מנסה לתת המון כבוד לשירים, אני מחפשת את החיבור, אבל יוצאים כל כך הרבה רבדים בשירים האלה כשאני שרה אותם. יוצא גם יופי ולצד היופי יוצאים גם המון דברים חבויים. ואני רואה גם את הצד הזה וגם את הצד הזה ושייכת גם לצד הזה וגם לצד ההוא, וחיה בטירוף מזה. אני לא מתעסקת בפוליטיקה, היא לא מעניינת אותי. אני יכולה להיות עם אדם ימני ולייצג את השמאל ולהיות עם שמאלני ולייצג את הימין, אני פשוט מרגישה שאני חיה בכל כך הרבה עולמות ואני כאילו מנסה להעביר את זה דרך המוזיקה. אין לי דרך אחרת".
 
המופע של ויקטוריה חנה, "לך מחכים כל הפרחים" יעלה ביום רביעי, 24 בנובמבר 2011 ב-21:30 בבית שמואל בירושלים. ויקטוריה חנה -  קונספט ושירה, גיא שרף - הפקה מוזיקלית, עיבודים ונגינה, יניב טייכמן - עוד.