"אף אחד בכפרי המשולש לא התעסק במוזיקה"

לפני 20 שנה הקים המוזיקולוג סוהיל רדואן את התזמורת למוזיקה ערבית שעל דגלה חרט מסרים של עידוד המלחינים בישראל והבאת העשייה הענפה בתחום זה גם אל קהלים ברחבי העולם, חוליה נוספת במפעל חיים של 50 שנה שלאורכן הוא מחנך דור שלם של מוזיקאים.

את חגיגות העשרים שלה תחגוג התזמורת בשני קונצרטים חגיגיים. האחד יתקיים ב-4 בדצמבר ברמת גן בחסות ראש עיריית רמת גן צבי בר, והשני ב-8 בדצמבר בנצרת, בחסות ראש עיריית נצרת. בקונצרט הרמת גני יצוין גם יובל לפעילותו של יצחק אביעזר, ידיד התזמורת, מלחין, חוקר, ואיש קול ישראל בשפה הערבית אשר הגיש למעלה מ-2,500 תכניות הכוללות בידור, פסטיבלים ומחקר בתחום התרבות הערבית.

"כשהקמנו את התזמורת זה היה ביוזמת מה שקראו אז 'מועצה ציבורית לתרבות ואמנות בחסות השר'", מספר רדואן. "אני הייתי הערבי היחיד במדור הזה והצעתי להקים תזמורת מקצועית בשפה הערבית, במיוחד לאחר ששמעתי ב-89' שתזמורת הרדיו חדלה להתקיים, וזה השאיר איזה חלל ריק באמנות המוזיקה הערבית בארץ, ולכן הצעתי את זה, וישר הסכימו, זאת אומרת הכניסו אותנו בתוך התזמורות בארץ שמקבלות תמיכה. היום זה בעידוד משרד התרבות והמדע וחשוב גם להגיד שאנחנו עובדים בחסות העמותה לקידום וטיפוח המוזיקה הערבית בארץ.  ייסדתי את התזמורת וגם ניצחתי עליה וניהלתי אותה עד שנת 99. אחר כך הבן שלי ניזאר קיבל את הניהול המוזיקלי ואני נשארתי המנכ"ל שלה".

מול אלו אתגרים עמדת כשהתחלתם בעבודת התזמורת?

"בהתחלה התחלנו לפעול תחת חסות הקונסרבטוריון על שם רובין בחיפה, שם היה לי אישית יחס טוב עם המנהל המנוח והמורה לכינור צבי רוטנברג, איש כל כך חביב וחמוד. הקשר האישי נולד באמצע שנות השבעים כשהקמתי את המחלקה למוזיקה ערבית בקונסרבטוריון על שם רובין בחיפה, וזה היה המוסד הראשון שהכשיר מורים או מוזיקאים או נגנים בסקטור הערבי.

"באותו זמן כמעט ולא ראו כלים כמו עוד או כינור במשולש. כמעט אף אחד בכפרי המשולש, טירה, טייבה, עארה, לא התעסק במוזיקה. בצפון היה, באופן חלקי, אבל במשולש כמעט ולא. החברה המסורתית לא רצתה מוזיקה ושירה ולא קיבלה את זה. הם חשבו שהשירה היא כאילו נגד האמונה והדת, לא חשבו שלמוזיקה יש ערך תרבותי בכלל. באותו זמן, ב-66', התחלתי גם להיות המפקח על הוראת המוזיקה בסקטור הערבי, עד שנת 90', וכל הזמן ניסיתי לבנות מערכת חינוך בבתי ספר שיכולה לעזור לנו גם בחברה לקדם את העניין של המסר של המוזיקה האמנותית, התרבותית, החינוכית".

"תזמורת נצרת" (תמונת יח"צ)

ומה המסר שהיה חשוב לך להעביר? במה אתה מאמין?

"אני מאמין שכשהנוער מתחיל ללמוד מוזיקה ולנגן זה נותן לו אישיות אחרת, גישה אחרת בחיים, נותן לו חיסון נגד כל מיני דברים לא טובים שהוא חשוף אליהם היום בבתי קפה, ברחוב, במועדונים. אני חושב שזה, ביחד עם ספורט, זה מפלט חשוב לנוער שיתעסקו בזה כמה שאפשר. הקמתי הרבה השתלמויות למורים, ערכתי שירונים, אחר כך ספרים פדגוגיים, ויש שינוי דרסטי עכשיו בסקטור הערבי. בסוף שנות השמונים התחילה תופעה שהרבה מהנוער והילדים התחילו ללמוד נגינה באישור ההורים, וזה שינוי מגמה, אמנם לא כללית, אבל אצל חלק גדול מהאוכלוסייה התחילו להתחשב בעניין הנגינה".

נגנים ערביים ורוסיים

האם תזמורת למוזיקה ערבית מש מעה שרק נגנים ערבים יכולים לקחת בה חלק?

"כשהקמתי את התזמורת בשנות התשעים בדיוק התחילה העלייה מרוסיה וקיבלתי מהמשרד חוזרים שמציעים עזרה בתקציב למי שמעוניין לקלוט נגנים רוסיים, ובאמת קלטתי באותה תקופה שישה נגנים רוסיים. אצלי לא הייתה משרה מלאה אז חלקם עזבו לאחר שקיבלו תעסוקה בתזמורות שונות במשרה מלאה, אבל נשארו אצלי שניים  רזרבה ואחת קבועה, נגנית צ'לו, שנשארה אצלי מ-91 ועד היום".

המפגש בין נגן רוסי למוזיקה ערבית חייב להדליק ניצוץ חדש כלשהו, לא?

"יש כאלה שבאמת התחילו לנגן מוזיקה מזרחית באינטונציה המיוחדת שלה בסדר גמור, אבל הם הוסיפו באותו זמן ערך טכני, צורת נגינה, עיבוד וכל מיני דברים כאלה שהוסיפו כוח אמנותי חדש לתזמורת. גם בחיפה עשינו הרבה קונצרטים עם תזמורת הנוער ותזמורות נוספות, קלאסיות ורגילות, בהן ניגנו דברים משותפים מהרפרטואר שלנו ושלהם".

לאן התפתחתם מוזיקלית בעשרים שנות קיום התזמורת?

"בהתחלה התחלנו לנגן מוזיקה אינסטרומנטלית בעיקר, כי במוזיקה ערבית רוב האמנים מתעסקים בזמרה. 99 אחוז מהחומר של המוזיקה מארצות ערב הוא יותר שירה ולא אינסטרומנטלי, אז ב-94' ראינו שאנחנו צריכים להכניס גם שירה עם הביקוש במגזר הערבי ולכן התחלנו לקחת שירים בולטים של המלחינים הגדולים, פאריד אל עטרש, עבד אל וואהב, פיירוז, והתחלנו לנגן מוזיקה עם קו יותר אמנותי ולא שירים רגילים ופשוטים ומונוטוניים שחוזרים על עצמם.

"ב-96' ביקשתי מכל מיני מלחינים לכתוב קטעים מוזיקליים במיוחד לתזמורת ויש לי מעל 20 יצירות שנכתבו על ידי נגני התזמורת ועל ידי חברים של התזמורת, ועשינו פסטיבל אחד בנצרת ואחד בחיפה, כשראש העיר היה מצנע. הבן שלי הלחין קטע בשם 'חיפה' ומסר את זה במתנה לראש העיר בחגיגה הזו".


"תזמורת נצרת" (תמונת יח"צ)

"גם של נצרת וגם של רמת גן"

האם בקהל שלכם יש גם יהודים? יש פתיחות למוזיקה ערבית אמיתית בקהל היהודי?

"ב-98' עברנו מהקונסרבטוריון בחיפה לעבוד בחסות העמותה לקידום וטיפוח המוזיקה הערבית כדי לא להיות תלויים במוסדות ציבוריים, ועברנו לנצרת.  בשנות האלפיים התחלנו לערוך קונצרטים ברמת גן ביוזמת המחלקה לתרבות המזרח בעיריית רמת גן. כמעט כל שנה קיימנו ארבעה - חמישה קונצרטים, ולפי האהבה שלהם למוזיקה, באים לקונצרטים שלנו עיראקים, בגיל מתקדם, מעל גיל 60, ואת תראי אותם איזה נוסטלגיה שם. הם מתחילים לשיר, לענות על הפזמונים, ועכשיו ברמת גן זה הקהל העיקרי שלנו. גם עם אלי גרינפלד קיימנו קונצרטים בפתח תקווה, בתל אביב, ובאו הרבה מעדות המזרח שמאוד מתלהבים מהמוזיקה ומהתזמורת, ואפשר להגיד שעכשיו אנחנו גם תזמורת של נצרת וגם של רמת גן".

החודש תערוך התזמורת כאמור קונצרטים החוגגים עשרים שנות פעילות. את הרפרטואר החגיגי תקדיש התזמורת בעיקר ליצירות של נגני התזמורת ומלחינים מתוכה, ביניהן ניזאר רדואן, בנו של סוהיל, עם היצירות "חיפה" ו"נייסאן", וואסים עודי עם היצירה "סמרקנד", ושירים וקטעים מוזיקליים נוספים של חברי תזמורת נוספים. ברמת גן יוסיפו לחגיגה גם את חלוקת הכבוד ליצחק אביעזר על פועלו בחמישים השנה האחרונות.

"יצחק אביעזר הוא ידיד אישי שלי שעבד ברדיו" מספר רדואן. "הוא מוזיקאי ומלחין ומאז המופעים של רמת גן הוא היה מנחה ומפיק של התכניות באולם ראסל עם המחלקה לתרבות המזרח. ביצענו הרבה שירים שלו, ואני מוציא עכשיו דיסק מהשירים שלו כדי לתת לו את זה במתנה במופע ברמת גן לכבוד פועלו בחמישים השנה האחרונות, על ההתמצאות שלו, השירה שלו, הוא גם כותב שירה בערבית, יהיה נכון סוף סוף לתת לו כבוד באירוע כזה".
 
קונצרטים חגיגיים של התזמורת למוזיקה ערבית לרגל מלאות לה 20 שנה יתקיימו ב-4 בדצמבר בתיאטרון היהלום רמת גן  (למוזמנים בלבד) וב-8 בדצמבר בנצרת.