מפרט טכני:
 
לפני כשנתיים נשמע ברדיו קולו של אמיר דדון מוביל את השיר "שאריות של החיים" מתוך הפרויקט של עידן רייכל. בחודשים האחרונים הוציא דדון את אלבום הבכורה שלו הנושא את שמו. 12 שירים שאת כולם הלחין ואת רובם כתב, עטופים בצליל גיטרות חם ובהפקה שמעורב בה איש יקר ושמו גיל סמטנה, מתוכם שניים שזכו להצלחה גדולה ברדיו, "גלים" ו"אור גדול", מה שהפך את דדון באופן רשמי להבטחה של השנה הנוכחית.
 
דדון, בן 35, נשוי ואב לשניים, חי בבית הספר החקלאי שבו הוא מלמד נערים מוזיקה, והנעימות העוברת בשיחה איתו – כפי שתגלו בהמשך - שזורה גם באלבום הבכורה שלו ונמצאת שם גם ברגעיו הקודרים יותר.
 
לאור הצלחת השירים ברדיו ובהתבסס על עבודת שטח לא קצרה, מופיע דדון לא מעט בימים אלה עם הרכב נגנים מכובד ביותר הכולל את תומר צדקיהו בתופים, אמיתי פריינטא על הבס, עמית יצחק בגיטרות, אלון פרימן בקלידים, ודדון עצמו בגיטרה.
 
ציטוט נבחר:
 
"חצי עצוב חצי שמח/ חצי נשאר פה חצי בורח/ חצי נגמל חצי מעשן" ("חצי", מילים טל רביב, לחן אמיר דדון)
 
השאלון:

נקודות ציון בדרך לאלבום הראשון
 
מנגן גיטרה מגיל 9, כותב מאז שהשתחררתי מהצבא, את השירים שלפני זה אני פחות מחשיב. לפני זה יותר למדתי איך כותבים. לא לימודים בצורה מסודרת אלא בעיקר על ידי לכתוב ולהשמיע ולהופיע ולהקשיב להרבה מוזיקה. חלק מהשירים שנכנסו לאלבום נכתבו לפני הרבה מאוד שנים. "גלים", למשל זה שיר מאוד ישן.
 
לקח לי זמן להכיר את עצמי, ללמוד את עצמי, ללמוד לכתוב שירים, ורציתי נורא להגיע למצב שהאלבום הראשון שלי יהיה כזה שאני מאוד שלם איתו. זו הסיבה שלקח לי כל כך הרבה זמן להגיע לאלבום בכורה. הופעתי, הסתובבתי בארץ עם אקוסטית, עשיתי את הדרך והתפתחתי לאט. ניגנתי גם עם זמרים אחרים, לאו דווקא מוכרים, עשיתי הרבה להקות קאברים בשביל להתפרנס, לימדתי גיטרה. לפני שנתיים בערך יצא השיר ששרתי בפרויקט של עידן רייכל. עשיתי גם עם ארקדי דוכין שיר שנקרא "יום אחד".
 
היה "רגע" שבו הבנת שמעוד בחור שכותב שירים אתה הופך את זה למקצוע ולדרך החיים שלך?
 
כל הזמן ידעתי שאני בדרך ובכיוון הזה אבל אף פעם לא הייתי בטוח שזה מה שיקרה כי כלום לא בטוח בחיים האלה. אבל התאבדתי על זה. ידעתי שזה מה שרוצה. לא ידעתי אם הקהל באמת יאהב את השירים שלי או לא, אבל התכנון היה להגיע למקום שאני עושה אלבום שאני שלם איתו, בתקווה שאנשים יאהבו אותו, ואם לא אני אמשיך הלאה ואכתוב עוד שירים.
 
לשמחתי אלבום הבכורה התקבל בברכה. יש הופעות, יש קהל שהולך איתי דרך ארוכה, כבר כמה שנים אני מופיע עם גיטרה והייתי מחלק אחרי הופעות כמה סקיצות על דיסק שאנשים גלגלו אחד לשני, ונצבר גרעין טוב של קהל שהלך וצמח. גם הרדיו קיבל טוב את השירים. בהתחלה היה קצת יותר קשה, הסינגלים הראשונים עבדו יותר ברדיו האזורי, אבל הסינגל השלישי "אור גדול" נכנס לפלייליסט, וגם "גלים" נכנס,  ככה שזה הפך להיות יותר קל מבחינת החשיפה לאלבום.
 
שאלה שמוזיקאים שונאים, אבל אם בא אורח מאוסטרליה ושואל אותך "איזה מוזיקה אתה עושה?" איך אתה מגדיר אותה?
 
התשובה הכי מיידית, בגלל שאני בא מגיטרה, אני משער לעצמי שזה רוק. הכי קרוב לרוק.
 
השפעות ומודלים מהמדף הפרטי
 
מגיל צעיר מאוד גדלתי על הביטלס, פינק פלויד, לד זפלין, רוקנרול קלאסי, סבנטיז, הייתי מנגן דיסטורשנים ומפגיז את השכונה. אחר כך כמובן שנחשפתי לעוד הרבה דברים. אני אוהב מוזיקה מגוונת.
 
ואיזה מוזיקה אתה ממש שונא?
 
אין מוזיקה שאני שונא. יש מוזיקה שאני פחות מתחבר אליה. ג'אז, נגיד, לא ממש עושה לי את זה. יש כמה אמני ג'אז שבאמת כיף להקשיב להם, אבל כקונספט זה לא מוזיקה שאני יכול ממש להתרגש ממנה.
 
מה הדבר שאתה הכי אוהב באלבום שלך?
 
אני חושב שהעבודה עם האנשים. כשאני מקשיב לאלבום אני בעצם מקשיב לאנשים שניגנו בו והפיקו אותו וכל היצירה המשותפת הזאת זה משהו שמרגש אותי כל פעם מחדש. זה כיף.
 
איזו שורה אתה הכי אוהב מכל השירים באלבום?
 
זה יהיה הכי בנאלי להגיד, אבל "אני כאן, אני לא מתבזבז יותר", מהשיר "אור גדול", שזה לאו דווקא לעצמי, אני חושב, אלא לכולנו.
 
מה הטריגר שלך לכתיבת שיר - בבוקר, בלילה, כשטוב לך, כשרע לך...?
 
בעיקר בלילה, בדרך כלל במצב רוח די מהורהר, לא טוב מדי ולא רע מדי. דווקא שם אני מתפקס. כמובן שאם רע לי מדי ואני תופס גיטרה יכולים לצאת דברים אבל כדי שאני אוכל באמת "לעבוד בזה", מה שנקרא, אני צריך להיות מרוכז ובמצב סטטי, נעים ורגוע. אבל זה באמת משתנה. הרבה פעמים אני תופס את עצמי נוסע על הקטנוע ומקליט מנגינות לתוך הפלפון בשיא הרעש וההמולה מסביב, כשפתאום זה בא.
 
 
עם אקדח לרקה, אם היית חייב לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכול לוותר?
 
אני חושב שמנגינות. המנגינה בסופו של דבר זה מה שעושה לי את זה. אני בא ממוזיקה יותר מאשר כל המסביב.
 
מה אתה אוהב במוזיקה הישראלית, משמות ועד מגמות?
 
אני אוהב די הרבה דברים. אם צריך שמות, אז ברי, אביתר בנאי, אהוד בנאי. בדרך כלל אני אוהב במוזיקה ישראלית את השילוב שבין השפה – שבגלל שהיא מורכבת היא מחייבת הרבה פעמים משקלים שונים – לבין המנגינה. אני חושב שזה משהו שמאוד מאפיין את השפה שלנו וזה הרבה פעמים גם אתגר וגם מפתיע לטובה. הרבה פעמים זה מחרבן את השירים, אבל אם זה עובד זה מאוד יפה ומיוחד.
 
ומה לא?  יש משהו שאתה שונא במוזיקה ישראלית, שמעצבן אותך?
 
אני לא שונא כלום. אני לא שם. לא אוהב לשנוא. אני יכול לא להתחבר להרבה דברים. בשירים ים תיכוניים למשל יש הרבה פעמים חומרים לא מספיק טובים. דווקא ברמת הביצוע יש זמרים מהז'אנר הזה שהם מעולים, אבל השירים עצמם פחות מחברים אותי.
 
ההופעה האחרונה שראית?
 
ראיתי או התרגשתי? הופעה אחרונה שהתרגשתי היה פול מקרטני בארץ. זה החזיר אותי לילדות. ריגש אותי לראות את האגדה בעצמה. גם ברוג'ר ווטרס התרגשתי. נוסטלגיה, אין לזה תחליף. זה תמיד הכי חזק.
 
התקליט הראשון שקנית בחיים?
 
קסטה, של משינה. "ריקוד המכונה".
 
הדיסק האחרון שקנית?
 
הקילרס.
 
איזה אלבום תיקח איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים?
 
אם אני הולך על הקלאסיקות אני לוקח את פינק פלויד, DARK SIDE OF THE MOON , אבל אם זה אי בודד שאין בו מספיק פירות טרופיים בשלים אז אני לוקח את OK COMPUTER של רדיוהד, יושב, מתבאס על הקוקוס שלי, אוכל אותו ומקשיב לרדיוהד.
 
מה אתה  עושה כשאתה קם בבוקר, ובאיזו שעה זה קורה?
בדרך כלל אני קם בשעות הבוקר המאוחרות. יש סידור כזה שאני מחזיר את הילדה מהבית ספר אז זה יוצא בצהרים, אז אני יכול להתעורר מאוחר וללכת לישון אחרי הופעות או לעבוד בלילה. דבר ראשון שאני עושה כשאני קם, אם אני במצב רוח חיובי ובמוד של עשייה, אז בדרך כלל אני אעשה קצת יוגה, ואם אני לא במצב רוח כזה, אני שותה קפה ומעשן סיגריה.
 
מתפרנס ממוזיקה?
 
היום כן, ברוך השם.
 
עבודות עבר מעניינות?
 
מכרתי תכשיטים ביפן חצי שנה, עמדתי ברחובות, למדתי יפנית ומכרתי תכשיטים. עבדתי גם עם נוער במצוקה, וגם כדייל מכירות שמסתובב עם פריגורטים.
 
מה אתה אוהב לעשות חוץ ממוזיקה?
 
 
לשחק כדורסל, כדורגל, לראות ספורט, לצייר, לבהות בקיר.
 
מה רצית להיות כשהיית קטן?
 
תמיד זה התחלק אצלי בין להיות שחקן כדורסל או מוזיקאי. תמיד ידעתי שיגיע הרגע שאני אצטרך לבחור ואז למזלי הגיע הרגע בגיל 15 שכבר הבנתי שאני לא כזה טוב בספורט, למרות שאני לא רע בכלל. אז מה שבסוף יצא מזה, זה שיצאתי מוזיקאי מאוד גבוה...
 
כמה גבוה?
 
מטר תשעים... ואחת אפילו.
 
מה מפחיד אותך?
 
גובה, פחד גבהים.
 
מה מצחיק אותך?
 
בעיקר אנשים מצחיקים, קומיקאים.
 
מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?
 
הכל חשוב... החיים מלאים בהפתעות, אני באמת לא יודע לבחור דבר אחד שהיה הכי חשוב.
 
מה אתה  מאחל לעצמך?
בעיקר בריאות והשראה, לכתוב עוד שירים.
 
 
אמיר דדון יופיע ביום ראשון, 5 בדצמבר 2010 ב-22:00 בזאפה תל-אביב וב-15 בדצמבר ב-22:00 בלגנסקי בנתניה.