מוזיקה - קול ההתחלות: טל כהן שלו

נא להכיר: סינגר סונג רייטר חיפאי צעיר ומוכשר להפליא שישתתף השבוע בפסטיבל סולם יעקב

מפרט טכני:

מה שנולד מתוך רצונם של יהודית ומנחם וינגרד מקצרין לייצר לעצמם ולחבריהם חוויה תרבותית ומוזיקלית המוכרת להם מארצות מוצאם האנגלו-סקסיות, הפך לימים לשני פסטיבלים שנתיים מצליחים הידועים כפסטיבל "סולם יעקב", על שתי מהדורותיו, החורפית והקיצית.

הפעם, בין האמנים הישראלים והחו"ליים המופיעים במהדורת החורף של הפסטיבל שתיערך במלון נוף גינוסר ב-10 וב-11 בדצמבר, תמצאו גם את טל כהן שלו, 26, יוצר חיפאי צעיר שיציג בפסטיבל את שירי אלבום הבכורה היפה שלו, "Heartaches and Ashes", עשרה שירים עדינים ואינטימיים שנעים בין פולק, קאנטרי, בלוז ורוק, עטופים, ברובם, בגיטרות אקוסטיות מלטפות ומרחפות. את שירי האלבום, שיצא לפני כשנה, ניתן לשמוע באינטרנט, ו/או לרכוש בחנויות.

שבעה מתוך עשרת שירי הבכורה שלו הקליט וניגן שלו בכוחות עצמו ובשירים הנותרים הצטרפה אליו להקה שכוללת בס, תופים ומפוחית. בימים אלה הוא עובד על האלבום השני שלו ולהרכב הצטרפת גם כנרת-ויולנית שתספק צליל נוסף לאלבום הבא.

על הכתיבה באנגלית אומר כהן שלו, "יש לי רקע אמריקאי מצד אמא, ואני חושב שזה הדבר העיקרי שבזכותו האנגלית נכנסה למוזיקה שלי בתור כלי אמנותי. יותר מבחירה אמנותית זה גם סוג של טבע שני כי גדלתי עם האנגלית, כל העולם התרבותי שלי באנגלית, וגם בבית דיברו אנגלית, וזה שיקול מודע וחשוב שאני מרגיש נוח איתו ולא מרגיש שזה משהו מאולץ. זה בא ממקום קצת שונה מאשר להחליט להרים גיטרה ולשיר באנגלית. זו בחירה יותר טבעית בשבילי. אני מקווה שהאלבום הבא שאנחנו עובדים עליו יפתח קצת דלתות מאוחר יותר גם בחו"ל. בינתיים אנחנו מופיעים בארץ, אני בשלבי סיום של תואר ראשון במוזיקה ובתולדות האמנות ובד בבד עובדים על האלבום השני שייצא בחצי הראשון של השנה הבאה".

בהופעה הקרובה בפסטיבל "סולם יעקב" יופיע שלו עם ההרכב האקוסטי המצומצם המלווה אותו בהופעות קטנות רבות בארץ, שלו עצמו בגיטרה אקוסטית, עודד נפתלי באקוסטית שנייה ומפוחית ושיר-רן ינון בוויולה. בהופעה יבצעו חלק משירי אלבום הבכורה ואת שאר הזמן יקדישו לשירי פולק ישנים, כמתבקש מהאכסניה המארחת את המופע.

ציטוט נבחר:

"The cigarette she smoked left a funny taste/Is it all or is there more I've missed?/
Could not remember all the words she said/ Suddenly it's hard to cry"
("heartaches and ashes")

השאלון:

נקודות ציון בדרך לאלבום הראשון

בגיל שמונה התחלתי לנגן פסנתר, גיטרה אני מנגן בערך 12 שנים, וכותב שירים הרבה פחות זמן מזה. אני חושב שהתחלתי לכתוב רק בשנה ב' באוניברסיטה. הרבה זמן פשוט לא חשבתי שיש לי את מה שצריך בשביל להיות כותב שירים. עד היום אני נאבק במחסומים יצירתיים וליריים שעיכבו אותי כל השנים ונובעים אולי מלנסות לעמוד בסטנדרטים מסוימים שאני מציב לעצמי, אולי שלא בצדק, מול אורם של הגדולים שגדלתי עליהם. הרבה הרבה לפני האלבום התחלתי את השירים הראשונים שלי שפשוט נשארו במגרה כי לא אהבתי אותם.

מה הרגע הזה שבו הבנת שמעוד בחור שכותב שירים אתה הופך את זה למקצוע ולדרך החיים שלך?

אני חושב שזה היה תהליך של התבשלות שקרה עם התגובות ועם הפידבקים שקיבלתי וראיתי שזה עובד לי וזה מכיל איזשהו חותם כזה. הייתי אצלי הכרה שזה הדבר היחיד שאני טוב בו, ושאם אני אצליח להשאיר איזשהו חותם בזכות הדבר היחיד שאני עושה טוב ושאני אוהב לעשות, אני בהחלט מעוניין להמשיך בזה בתור העיסוק העיקרי שלי.

שאלה שמוזיקאים שונאים, אבל אם בא אורח מאוסטרליה ושואל אותך "איזה מוזיקה אתה עושה?" איך אתה מגדיר אותה?

האמת שזה לא רק מישהו מאוסטרליה, זה גם אנשים ברחוב... אני מעדיף לוותר על השאלה כי זה באמת כבר פולמוס רחב מדי.

אז בוא נעשה עוקף לשאלה הקודמת עם שאלת ההשפעות והמודלים מהמדף הפרטי

הראשון שבאמת נכנס לרפרטואר הקנוני שלי היה קט סטיבנס ואחריו הגיעו הרבה מאותו תחום של סינגר סונג רייטרים אנגלים ואמריקאים, בעיקר אקוסטיים, שמה שמשך אותי אליהם יותר מהכל זה סוג של כנות במוזיקה שלהם, הבעה וחוסר יומרה שאפשר למצוא אצלם. אני שומע המון המון סוגי מוזיקה, המון מוזיקאים ולהקות וגוונים משני צידי הקשת המוזיקלית, אבל יש מקום מיוחד בשבילי לסינגר סונג רייטרים האלה, שאולי יותר מהרבה דברים אחרים שאני שומע, חלחלו לעשייה שלי ולצורת הכתיבה שלי. הזדהיתי איתם באיזשהו מקום. הרבה מהתכנים של האלבום הראשון, הרגשיים יותר, זה דבר שמצאתי בו נחמה גם אצל אלה שגדלתי עליהם.

יש מוזיקה שמעצבנת אותך?

יש לי סובלנות וכבוד להרבה מאוד סוגי מוזיקה שאני לא מאזין להם פשוט כי זה לא הטעם שלי. יש דברים שאני לא יכול לשבת ולשמוע אבל הם לא מעצבנים אותי, כמו סוגות מסוימות של הבי מטאל או של מוזיקה אלקטרונית שאני מוצא בה הרבה דמיון ומחשבה. אבל יש סוגים מסוימים של מוזיקה אלקטרונית שכן יש לי בעיה איתם, אולי בגלל חוסר הדמיון הזה שנמצא בהם. דברים שאני פשוט לא מוצא בהם שום מחשבה.

מה הדבר שאתה הכי אוהב באלבום שלך?

אני חושב שיותר מהכל האלבום הזה הוא תמונת מצב. זה ביטוי אישי. עשיתי את האלבום הזה יותר בשביל עצמי, כי זה השירים שלי, הרגשות שלי, התחושות שלי, וזה היה צריך להתבטא. אם על הדרך זה נגע ועשה למישהו טוב, מה טוב.

מה הטריגר שלך לכתיבת שיר, בבוקר, בלילה, כשטוב לך, כשרע לך..?

כשאני מרגיש את זה. ניסיתי הרבה פעמים להושיב את עצמי ולהגיד "עכשיו אתה כותב שיר", וזה יוצא דרעק, אז למדתי לחכות לנסיבות, לחכות שתנוח עלי הרוח.

עם אקדח לרקה, אם היית חייב לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכול לוותר?

אני חושב שעל לשיר. עוד לפני שבכלל התחלתי לכתוב את השיר המקורי הראשון שלי, התעסקתי עם קאברים של דברים שאני אוהב, ואני רוצה לחשוב שנתתי לזה איזה אינפוט שלי שעשה את כל ההבדל ומנע מזה להיות מין קאבר קומזיץ כזה. אני רוצה לחשוב שהקול שלי מיוחד בעניין הזה, כך שאם יקשרו לי את הידיים ולא ייתנו לי לכתוב אני אהיה מסופק גם בשירה.

מה אתה אוהב במוזיקה הישראלית? זה יכול להיות שמות, מגמות, אולי משהו שמאפיין את המוזיקה הישראלית מבחינתך

אני חושב שזה הגיוון. בכל הזמן הזה שאני נמצא יותר בפנים בעסק של יצירת המוזיקה פגשתי מוזיקאים שבזכותם נתקלתי בהרבה הרבה מוזיקה באמת נהדרת שפשוט חבל שהיא מתבזבזת בספרה הקטנה הזאת של המוזיקה הישראלית. בגלל שזה נחשב גם, במרכאות, אינדי, אז זה גם לא ממש יוצא מגבולות תל אביב, שזה קצת חבל. יש באמת מוזיקה מצוינת, ויש המון המון אנשים מוכשרים בעסק הזה שאף אחד לא שומע עליהם. חבל.

ההופעה האחרונה שראית?

צריך להסתכל ביומן עכשיו, אני לא זוכר מה זה היה... נראה לי שזו הייתה הופעה של גבע אלון שחיממתי, אם אני זוכר. גבע בחור מאוד מוכשר, אני תמיד נהנה מההופעות שלו. הבימתיות שלו, הפרסונה הבימתית והשואו שהוא נותן, זה משהו שאני יכול רק לשאוף אליו.

התקליט הראשון שקנית בחיים?

אני יכול לזכור את הקלטת הראשונה שהייתה לי. זה היה "אדם ונחש" של אתניקס, קיבלתי את זה כשהייתי בן שבע או שמונה ומאוד אהבתי את זה. יש שם שירים מאוד יפים.

הדיסק האחרון שקנית?

נדמה לי שזה היה BLONDE ON BLONDE של דילן. אני יודע שזה חטאשזה רק הדיסק האחרון שקניתי, זה היה אמור להיות אחד מהראשונים, אבל ככה זה.

ואיזה אלבום תיקח איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים?

לא יודע מה אני אעשה בלי האייפוד שלי. אני חושב שזה יהיה ORPHANS של תום ווייטס.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, ובאיזו שעה זה קורה?

תלוי אם זה יום עבודה או לא, אבל אני בדרך כלל מתעורר מוקדם. לא נראה לי שהרבה זמן התעוררתי אחרי עשר בבוקר. דבר ראשון אני עושה קפה. אה, עוד לפני הקפה אני מעיף את החתולה מהפרצוף שלי.

ממה אתה מתפרנס?

אני עובד בבלוקבאסטר אבל זה גרושים כזה, מהצד. יותר מתפרנס מהופעות, ומקווה שהאלבום הבא שלי, שיש לו צליל שונה מהראשון, יהיה קצת יותר נגיש ויהיה הצלחה יותר גדולה במובן הפיננסי.

יש באמתחתך עבודות עבר מעניינות שהיית רוצה לשתף אותנו בהן?

לא יודע אם מעניינות אבל היו לי עבודות גרועות, כמו עבודה בשירות לקוחות שאני לא חוזר על זה יותר, או שליח של מסעדה תאילנדית.

מה אתה אוהב לעשות חוץ ממוזיקה?

אני מצייר כשיוצא לי. אני עדיין צריך לסיים את התואר אז בזמן הפנוי שיש לי אני לומד קצת, סמינריון זה אף פעם לא כיף אבל צריך לעשות את זה. אז עכשיו שאין לי הרבה זמן פנוי, אם זה לא מוזיקה, זה רק דברים שהם הכרחיים. פעם הייתי קורא, היום פחות.

מה רצית להיות כשהיית קטן?

אני לא זוכר, אני חושב שהיו לי מלא חלומות כאלה של ילד קטן שהתפוגגו להם עם השנים.

מה מפחיד אותך?

חוסר ודאות זה משהו שמפחיד אותי די הרבה פעמים.

מה מצחיק אותך?

הומור אנגלי אני חושב.

מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?

המוזיקה. מתישהו גיליתי שהיא הדבר הכי חשוב שיש לי בחיים.

טל כהן שלו יופיע בשבת, 11 בדצמבר 2010 ב-14:30 בקיבוץ גנוסר במסגרת מהדורת החורף של פסטיבל סולם יעקב.