נאמנות מקסימלית לעלילה

אם כבר חייבים להחליט אם ללכת על פירוטכניקה או על נאמנות לסיפור, עדיף להישאר נאמן לעלילה של סיפור כמו "פיטר פן", אחד החזקים ביותר לטעמי מבין סיפורי הילדים הגדולים והידועים. סצנות הפתיחה של הפקת תיאטרון חיפה מעידות כי היא החליטה, אכן, לשים את הדגש על הנאמנות העלילתית המקסימלית ופחות על הטכנולוגיה והוויזואליה, מה שהתאים גם לקטינת הבית, שמכל הפקות החנוכה הגיעה הפעם עם הציפייה הגדולה ביותר, לאור החיבור החזק שלה לסיפור שמככב אצלנו בכל הפורמטים, מהספר, דרך הסדרה המצוירת בוי.או.די. ועד ההפקות השונות על הבמות.

התפאורה הראשונית בסיסית ביותר: חלון גדול, מיטה, שידה ושעון אורולוגין. הוריהם של וונדי, מייקל וג'ון עומדים לצאת למסיבה, הילדים השובבים ציירו לאב הבית על הבגדים, והבת הגדולה ממלאה את ראשיהם של הקטנים בסיפורי אגדות לפני השינה. הציפייה לכניסתו של פיטר פן דרך חלון חדר הילדים הגדול, ולסצנת נשיקת האצטרובל המפורסמת, מתממשת במלואה.

פירוטכניקה, כאמור, היא לא הצד החזק פה, וכוחו של הסיפור על הילד שלא מתבגר לעולם ונלחם בקפטן הוק וחבורת שודדי הים שלו בארץ "לעולם לא" אכן חזק מספיק כדי להחזיק על כתפיו את ההפקה, שתחושה מסוימת של דלות בכל זאת מהדהדת בפרמטרים אחרים שלה.

מעברי הסאונד המאולצים בין הדיבור החי לשירה המוקלטת, ספינת השודדים הקטנה המקרטעת על הבמה, הוויתור המכאיב על טינקרבל אמיתית לטובת דימוי של אור וסאונד שמסמן את קיומה כאשר פונים אליה והיעלמותם של ג'ון ומייקל שנצפו לרגע בתחילת ההצגה, לטובת תפקידים אחרים, מפריעים אמנם לחלק מההורים, אבל לא ממש גורעים, כנראה, מהנאת הילדים. גם החוטים העבים והמנעולים המסורבלים שנכנסים לתמונה בכל פעם בה פיטר פן מעופף על הבמה, לא פוגמים בהנאת הקטנה מעצם המעוף.

"איכככככככככככס!" צורחים הילדים כשפיטר מקבל לבסוף נשיקה אמיתית מוונדי. הילדים צוחקים מהבדיחות, נשאבים לסיפור ומשתפים פעולה כשהם מזהירים את פיטר, עונים להוק ומוחאים כפיים בהתלהבות לבקשת פיטר כדי להוכיח שהם אכן מאמינים בפיות, מה שיחזיר את טינקרבל לחיים.

הקטנה, אגב, התרגלה די בקלות לעובדה שהפייה הפכה לדימוי של אור וקול ("אמא, ראיתי את טינקרבל כי ראיתי אורות"), אבל חבר אחר שלה, יש לציין, חיכה לטינקרבל האמיתית שבוע שלם ויצא מאוכזב מאוד מהבחירה האמנותית.

פיטר פן (דורון עמית) מלא חיים, חצוף ומתוק, וונדי (תמר שם אור) מסורה לתפקידה כאחות הגדולה, הטובה והאחראית  וקפטן הוק עסיסי בתפקידו הערמומי והמרושע, לצד צוות השחקנים השלם עליו ניכר כי הוא נהנה לחוות ולהחיות את הסיפור המקסים שלפניו.

"ההצגה הייתה כיפית", מסכמת בת הארבע, "נהניתי המון המון המון המון המון המון המון המון המון המון. הכי נהניתי מזה שהוק לא ניצח את פיטר, והכי אהבתי את ונדי ואת פיטר. הוק היה מגעיל ומרושע, אבל הוא רק שחקן שמשחק תפקיד, אמא, הוא לא באמת רשע".

"פיטר פן", תיאטרון חיפה, בשיתוף תיאטרון אורנה פורת על פי ג'יימס מתיו ברי, עיבוד ובימוי: צביה הוברמן, מוזיקה: טל בלכרוביץ', שירים: ברק פלדמן, משתתפים: דורון עמית, תמר שם אור, יוסי מרשק, ניר זליחובסקי, דני לשמן, קובי משה, תומר שרעבי, בן פרי, מתן ריכליס, איתן צלניק, מירב שירום.