ניו יורק - פריז - באר שבע
  
במחווה מיוחד בנוף המוזיקלי, בעיקר זה שמדרום לרחובות, החליטו חברי "שלישיית ירושלים", הכנר רועי שילוח והפסנתרן ירון רוזנטל להצטרף לצ'לן אריאל טושינסקי בהופעות בקונסרבטוריון העירוני  של באר שבע (האולם שהיה ביתה של הסינפונייטה הישראלית, עד שנפתח היכל התרבות העירוני).
 
לא מדובר בקונצרט חד פעמי אלא בסדרה של שלושה קונצרטים, שכותרתם "ניו יורק - פריז - באר שבע". "הרעיון," אומר טושינסקי "הוא לא לעשות הנחות כלשהן למאזינים בבאר שבע, אנחנו מנגנים תכניות זהות לחלוטין לתכניות שאנחנו מנגנים  בניו יורק או בפריז".
 
ליוזמה של חברי "שלישיית ירושלים" חברו הקונסרבטוריון העירוני והסינפונייטה הישראלית.  "שלישיית ירושלים" שנוסדה לפני 15 שנים, היא למעשה האנסמבל הקאמרי הראשון בגל ההרכבים שהפכו את מדינת ישראל (ובעיקר את המרכז למוזיקה ירושלים), ליצואנים של הרכבים קאמריים מעולים המבוקשים על במות העולם הגדול (הרביעייה הירושלמית, רביעיית אביב, רביעיית כרמל, רביעיית אריאל הצעירה ועוד). אלא שהרקע להקמה הוא שונה.
 
אריאל טושינסקי מספר על עצמו כילד שגדל בפריפריה, בבאר שבע, ולא ידע על תכניות לעידוד מצטיינים ובהרחבה: "אני בעצמי שלישיית פסנתר. התחלתי ללמוד כינור. המורה הלך לעולמו והייתי צריך לחפש לעצמי כלי אחר. זו הייתה באר שבע. למדתי פסנתר, ואחרי זמן לא רב, הבנתי שלא יהיה בינינו יחסי ידידות ואז הגעתי לצ'לו".
לדבריך גדלת בפריפריה ובכל זאת בסופו של דבר היית לחבר בהרכבים שהמרכז למוזיקה בירושלים עודד, איך זה קרה?
 
"הכלי היחיד לפריצה לעולם הגדול, לתל אביב, היה הפנייתי למבחני המלגות של קרן התרבות אמריקה-ישראל. לאחר שזכיתי במלגות, והייתי לתלמידו של מרסל ברגמן (צ'לן ראשי בתזמורת הפילהרמונית), התחלתי לפגוש צעירים בני גילי, דרכם הבנתי שיש דרכי התקדמות נוספות. הקשר הראשון היה עם הצעירים, כחברים שמחלקים ביניהם חוויות לימוד, חוויות אישיות ואחר כך ההפניות.
 
"פגשתי את רועי שילוח ונעשינו חברים.  כבר בתחילת הדרך ניגנתי בהרכבים שונים של חברים, עם הכנרים גיא בראונשטיין וגלעד הילדסהיים עם הפסנתרנים וג פפיאן ומירי ימפולסקי. ובמקביל התבוננתי בעניין רב בשלישיות קיימות. המורה שלי, מרסל, היה חבר בשלישייה הישראלית, או בשלישיית 'יובל'. גיא בראונשטיין הביא אותי למורה שלו, חיים טאוב. חיים טאוב, כנר ומורה נחשב, שמע אותי,  אהב את מה ששמע ותוך זמן קצר אני מוצא את עצמי מוזמן לנגן בפסטיבל בגרמניה.

"צריך להבין, כילד בבאר שבע, בן לאימא ציירת ומורה לציור ואבא העוסק בעיצוב, נסיעות לחו"ל לא היו דבר מקובל, רק העשירים מאוד נסעו. והנה אני מוזמן להצטרף לחבורה של ישראלים בני גילי שלא ידעתי על קיומם והעולם נפתח.
 
"דבר אחד היה ברור לי כבר באותן שנות לימוד: שאני מאוד אוהב את הגוף המוזיקלי הזה שנקרא שלישיית פסנתר. הוא מדבר אלי יותר מרביעיית כלי קשת. הרפרטואר עוצמתי. ההרכב, בגלל השונות הניכרת בין מרכיביו, נותן מקום רב לביטוי אישי בתוך עבודת הצוות. אולי השלישיות 'סובלות', קצת מהיעדר מבחר עצום של יצירות, אבל על בעיה זו מתגברים. היידן חיבר 27 שלישיות, בטהובן 7 ועוד יצירות להרכב הזה וכך גם מלחינים אחרים, בעיית הרפרטואר היא עניין שאפשר להתגבר עליו, כי הוא צץ בעיקר כאשר שבים ומנגנים באותו אולם, בניו יורק, פריז, לונדון או תל אביב".

שלישיית ירושלים, צילום: יח"צ

"בשנים הראשונות היו ביננו מלחמות קודש"

איך נוצר השידוך בין שלושתכם?

"את רועי הכרתי ונעשינו חברים. ירון שייך למחלקת הפסנתר זה לא היה קשר מיידי. למעשה לקשר בינינו אחראי אמן המיצבים דויד בהר-פרחיה ואנחנו ביחד כבר 15 שנים. ההבדל בינינו לבין ההרכבים האחרים, שהיוזמה להפיכתנו להרכב הייתה שלנו. ההרכבים האחרים נולדו כרעיון של מורה שעבד איתם, או של אנשי המרכז עצמם". 

לא השתלמתם אצל שלישייה בעלת ניסיון בינלאומי, כמו שקורה הרבה בתהליך ההתבגרות והחניכה של רביעיות כלי קשת?
 
"לא אצל שלישייה לשמה, עבדנו עם מוזיקאים שהם מורים ידועים, דיוויד טאקנו, ויולן וכנר (עומד בראש המחלקה לכלי קשת בבית הספר גילדהול בלונדון). בעזרת קשרים של המורים הישראלים הגענו בחורף קשה אחד לניו אינגלנד בצפון מזרח ארה"ב ועבדנו עם הצ'לן ברנארד גרינהאוז (חבר בשלישיית 'בּוֹזַאר', אחת החשובות במחצית השנייה של המאה שעברה). למרבה המזל גרנו קרוב וההליכה בשלגים ובסופות הייתה קצרה. אבל עבדנו איתו במשך שבועות על יצירות.
 
"עבדנו עם הפסנתרנית פנינה זלצמן, שהיתה חברה בשלישייה משלה. למען האמת, התהליך של נגינה לאוזניים של מורה, עמית היא עניין מתמשך. גם כיום, לאחר שנים רבות של ניסיון, אני מנגן לצביקה (פלסר) למשל, והוא גם מנגן לי כשהוא מכין משהו חדש. הנגינה לעמית היא מחויבת המציאות, אחרת מוזיקאי ננעל בתוך האֶגוֹ של עצמו וזה בהחלט לא טוב לנגינה".

"אנחנו לא באים לחנך את הקהל"
  
 איך אתם מתנהלים מול הקהל שלכם? היום רבים מבקשים שהאמן יגיד משהו לפני היצירה
 
"אני מכיר את הבקשה הזאת, המצדדים בדיבורים מדברים על אינטראקציה טובה יותר. אבל לא הכל מסכימים. יש המופתעים 'אוי הוא יודע גם לדבר', ואחרים שרוצים את המוזיקה נקייה מתוספות מילוליות. אישית אני מעדיף שהמוזיקה תדבר".
 
ומה דעתך על הרוח החדשה במוזיאון תל אביב, שבין היצרות מוקרן סרטון וידאו קצר החושף צדדים פרטיים, אישיים של הנגנים?
 
"זו מהפכה. להקרין פרטי חיי האישיים. חשבתי על העניין הזה זמן רב. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שזו חשיפה קטנה וקלה. החשיפה האמיתית שלי היא כאשר אני עומד על הבמה, אז אני עירום לחלוטין. כל עולמי הרגשי נחשף. אפילו יותר משחקן שמאמץ זהות שאולה. אני לא יכול להסתתר, הקהל רואה את החוץ ויכול לראות לנפש, אז צילום של חיי המשפחה זה באמת עניין בעל משמעות משנית."
 
אם כבר הזכרת משפחה, איך אתם מתנהלים בין המשפחה והסיורים, שלושתכם נשואים ולשלושתכם ילדים?
 
"כן, שלושתנו נשואים לנשים שעוסקות בפסיכולוגיה, אתה רוצה להגיד על זה משהו?! (שקט לרגע ומייד מוסיף טושינסקי) אני חושב שזוגיות של מוזיקאים היא זוגיות  מאוד בעייתית. וכולנו בשלב של ילדים קטנים, לשניים יש כבר מספר שתיים ולאחד ילד אחד. אני יכול להעיד על עצמי שיש לי מאות שעות 'סקייפ' עם הבת שלי. מן הטעם הזה, אנחנו משתדלים לארגן את ההופעות שלנו בעולם (כשישים קונצרטים בשנה) כך שיתאפשר לנו להיות עם המשפחה בשנים החשובות האלה".
 
בוא נשוב לסיום לבאר שבע ולסדרה הראשונה מסוגה, חשבתם על הקהל, על מורכבות?
 
"כמו שציינתי בתחילת דברי, אין הנחות. מה שטוב לכל מטרופולין עולמי צריך להיות טוב גם לבאר שבע. זוהי עיר עם תזמורת, עם תיאטרון, עם אוניברסיטה, ציבור שהתעשר בעשורים האחרונים בעוד ועוד אוהבי מוזיקה שהגיעו לכאן עם גלי העלייה מרוסיה ושאר ארצות חבר המדינות; אוכלוסייה שיודעת להעריך מוזיקה ותכנית שהיא בעינינו תכנית למחלקה ראשונה. לא פחות.
 
"אנחנו לא באים לחנך את הקהל, אנחנו באים לנגן כאן ולעשות את מה שכייף לנו לעשות. אם הנגן נהנה גם הקהל יהנה. כך אנחנו מאמינים. אז כבר התכנית הראשונה כוללת יצירה מוכרת מאוד של היידן רביעיית הצוענים. במרכז אפריטיף, עיבוד מצוין לשלישייה שעשה הצ'לן והמלחין דורון טויסטר לסוויטה הקטנה של דביסי והיצירה האחרונה היא יצירה עם בשר, השלישייה השנייה של שוברט. כל זה ביום שלישי הקרוב.
 
בשני הקונצרטים הנוספים ננגן יצירות של היידן, קופלמן, מנדלסון, פיאצולה ('ארבע העונות') ואת 'ליל הוד' של שנברג. שתי היצירות האחרונות מעובדות לשלישיית פסנתר. מנהלת הקונסרבטוריון העירוני, אדל דייטשמן, מדברת על אינטרס לשדרג את חיי התרבות בעיר. אנחנו איתה בעניין". 

שלישיית ירושלים תופיע ביום שלישי, 4 בינואר 2011 ב-20:00 ביום שלישי, 22 בפברואר ב-20:00 ובמוצאי שבת, 9 באפריל ב-20:00 באודיטוריום הקונסרבטוריון העירוני באר שבע. כרטיס: 45-60 ש"ח. לרכישת  כרטיסים במשרדי הקונרסבטוריון ובערב המופע.