שני סולנים מבריקים בסדרת הקונצרטים הנוכחים של הקאמרטה הישראלית ירושלים
שילוב תרבויות
מנשה ששון מביא לאולם הקונצרטים את הצליל הפחות מקובל של הסנטור. יש שתי סיבות להכיר תודה על הצליל המיוחד, ראשית עצם שילוב התרבויות, הסנטור, כלי מזרחי בעל גוון וצבע אופייניים למשפחה שלמה של כלים עממיים. שנית, העובדה שששון מבצע בביצוע חוזר יצירה של צבי אבני "מזמור לסנטור". הכל ישב מינון מדויק, נעימה קלה נעימה רצינית ובתווך קטעי סולו עם מקום נרחב לאלתור שמנשה ששון הפליא לנצל.
אחרי הטעימה של כלי הפריטה בא תורו של כלי המיתר המנוגן בעזרת קשת. במרכז הבמה: טביאה צימרמן, מן הטובות בנגני בוויולה בעולם אם לא הטובה והמעמיקה שבהם. ביצירה הראשונה היא גם הדריכה והובילה את התזמורת כמנצחת.
למעט מעידה קטנה בהתחלת היצירה הזאת, הקונצ'רטו לוויולה של קארל שטאמיץ, מסוף המאה השמונה עשרה, חושף מנעד של רגשות ועוצמות. הביצוע של טביאה ושל הקאמרטה היה מודרני בדרכו והקפיץ את היצירה לאזניים כרויות של שנת 2011.
שקית מלאה הפתעות
לאחר ההפסקה שב המנצח אבנר בירון לתפוס את מקומו והוביל ביצוע בכורה ל"פוסטלודיום" לוויולה ולתזמורת קאמרית של יוסף ברדנשווילי. מזעקת פתיחה וזעקה בהמשך, התנהלה הוויולה לעתים כסולנית ולעתים כחברה באנמסבל שלידה, כשהיא מנהלת דו שיח מתחלף עם קבוצות שונות בתזמורת, אחת אחרי השנייה, ובין נעימה קסומה ורומנטית להצהרה דוקרנית, מצאתי את עצמי מהרהר, אם זה ה"פוסטלודיום" (ההרהור שאחרי) מה היה ההרהור שלפני או מה הייתה המחשבה המרכזית שהובילה לסיום הזה.
כך או אחרת היצירה של ברנדשווילי היא כמו שקית מלאה הפתעות. הפתעות לכיוונים שונים, לטעמי אם הייתה בסביבתנו עדיין כוריאוגרפית כפינה באוש למשל, היא הייתה בחפץ לב הופכת את היצירה למופע בלט דרמטי ומרתק. אולי כוריאוגרף אחר ייענה לאתגר.
את הקונצרט חתמה הסימפוניה מס' 88 של היידן, אחת היצירות הפופולריות ביותר בין יותר ממאה סימפוניות שהוא הספיק להלחין. הסימפוניה הזאת היא בבחינת "יצירה מופת" או "כיתת אמן" לצורה שנקראת סימפוניה. פרק ראשון מקפיץ שתוכו צורת הסונטה הקלאסית. פרק שני המשחק בנושא ובווריאציות הצוברים מתח, אחריו מינואט הנוגע, כדרכו של היידן בצבעים עממיים- איכריים בחן בלתי רגיל ולבסוף פרק מהיר וסוחף שמקפיץ גם את האפטיים שבמאזינים.
כל אלה ביצירה שמנגנת לרובם של המאזינים היטב על תאי זיכרון. זה יתרונה וזה גם חסרונה שכן בהשוואה לביצועים אחרים של היצירה החביבה הזאת, יצא שכרה של הקאמרטה מעט בהפסדה. הרבה מרץ הרבה געש הבאים על חשבון העדינות והקונרטרסטים הצפויים מתפוגגים מוקדם מדי.
בסך הכל היה זה קונצרט חשוב בעיקר בזכות נוכחותם של שני הסולנים, הממלאים את רובה של התכנית .
מוצאי שבת, 1 בינואר 2011 מוזיאון תל-אביב לאמנות.
קונצרטים נוספים יתקיימו ב-3 בינואר ב-20:30 אולם הנרי קראון בתיאטרון ירושלים וב-4 בינואר ב-20:30 היכל התרבות כרמיאל. כרטיס: 165-150 ₪ . טל': 1-700-55-2000.