גדולי כוכבי היידיש שבים לחיים

בעולם הישן, זה שבו גדלתי, כל הסבים מדברים יידיש, ועל עמודי המודעות ברחובות נתלות אחת לכמה זמן כרזות גדולות עליהן מתנוססת תמונת תקריב של יפהפייה שפניה כבר מוכרות לי מאוד. לקראת החג אמא רוכשת זוג כרטיסים עבור סבא וסבתא, סבתא לובשת את מיטב מחלצותיה, גם סבא מתלבש חגיגי, והשניים יוצאים לבילוי החד שנתי שלהם בהצגה החדשה של הכוכבת הענקית מוניקה.

שנים רבות חלפו מאז נתקלתי שוב בשמה של מוניקה ורדימון היפה, אחת מכוכבות תיאטרון היידישפיל, המעלה בימים אלה את המחזה המקורי "ליכטיק ווי די שטערן" – "כוכבים נוצצים", הצגה מוזיקלית שנוצרה על פי רעיון של מנהל התיאטרון, השחקן שמואל עצמון-וירצר, ונכתבה על ידי אבי קורן.

באולם התיאטרון היידי בניו יורק נערכת ההצגה האחרונה. בסיומה מבשר מנהל הלהקה הצעיר כי מחר יעלו הדחפורים ויהרסו את בניין התיאטרון לטובת בניין משרדים גבוה, קניון מפואר וחניון גדול, שיביאו לכדי סיום מאה שנות תרבות יהודית מפוארת של התיאטרון היידי בניו יורק. על המסך מופיעה דמותו של המפיק הוותיק שליווה את התיאטרון מראשיתו (בגילומו של עצמון), המעלה את תולדותיו של התיאטרון דרך מאה שנותיו, מימי ההגירה הגדולה ממזרח אירופה בתחילת המאה העשרים ועד ימינו אנו, כשהוא משיב לחיים דרך זיכרונותיו את גדולי הכוכבים של התיאטרון היהודי, בגילומם של חברי תיאטרון היידישפיל.

"אני מוכרח לצטט את הבמאי השותף שלי, איציק שאולי", אומר שמוליק עצמון, האחראי ביחד עם שאולי על בימוי ההצגה, "ששאל אותי לפני יומיים אחרי שהעלינו את ההצגה באשדוד, 'תגיד לי, מה יש בהצגה הזאת שאנשים כל כך מתרגשים בה, עם בכי מצד אחד, וצחוק מצד שני, מה יש בה?'. אמרתי לו, יש בה דבר אחד. את המינון הנכון של ההומור היהודי, הצליל היהודי והנשמה היהודית, שידעה להגיב על דברים שקרו לעם הזה כשהוא היה בגולה. אפילו כשהוא הגיע לאמריקה. הרי לאמריקה הגיעו שניים וחצי מיליון יהודים שהביאו איתם את המסורת והתרבות היידישאית, עם 23 תיאטראות ביידיש ששיחקו ערב ערב בסקנד אבניו. התיאטרון של אז היה כמו הטלוויזיה של היום, ואני חושב שהפרק הזה בתיאטרון היהודי, אסור שלא יגיע גם לקהל הישראלי, שלא כולו יודע על כך".

כוכבי התיאטרון (צילום: ז'ראר אלון)

"התיאטרון היידי הוא הבסיס של הזהות הלאומית היהודית"

לא קשה לזהות את האידיאולוגיה הברורה ואת המסרים שחשוב לעצמון להעביר, במאבקו על שימור תרבות היידיש בישראל, תרבות שנדמה כי על אף השנים הרבות בהן נדחקה פה לפינה, מצליחה להיוולד בכל פעם מחדש.

"ההצגה הזו היא הומאז' לאותה תרבות יהודית שהולכת ומרימה את הראש ולא נעלמת", הוא אומר. "אני  תמיד מדגיש את הדבר הזה. לאחר שהייתה במין סטנד-סטיל במשך הרבה שנים, מאז אחרי מלחמת העולם השנייה. זה התחיל מאיזה רנסנס שבעצם התחיל פה במדינת ישראל לפני כ-26 שנים כשהתחלנו את העניין של 'שלושת השמוליקים' (הרכב שכלל את שמוליק עצמון, שמוליק סגל ושמואל רודנסקי והעלה מופעים הומוריסטיים ביידיש – ט.ג.) והוכחנו שיש תרבות ביידיש. את התיאטרון ביידיש ניסו לעקור מהמשכיות. התהליך הזה קרה גם באמריקה, כי רבים מבני הדור הזה שגדל על יידיש ברחו לתיאטרון ולקולנוע האמריקאי, ואנחנו מנסים לעורר את הנושא של כיצד לטפל בתרבות שהייתה קורבן גדול של השואה.

"אלמלא השואה לא היו שניים וחצי מיליון דוברי יידיש בעולם – מהם מיליון בארץ – אלא 14 מיליון. אבל קרה מה שקרה ואנחנו החלטנו באמצעות ההצגה לציין גם מאה שנה לתיאטרון האמריקאי היידי, שבעצם הקדים את התיאטרון היידי בישראל, אבל היה המשך של התיאטרון היידי באירופה.

"התיאטרון היידי הקדים גם את התיאטרון העברי שהתבסס לפני קרוב ל-90 שנה. הרי המחזות הראשונים שהעלו על הבמה בהבימה, או בתיאטרון 'האוהל', היו בנויים על מחזות שנכתבו ביידיש. תרבות היידיש זו בכלל מסורת שמתחילה לפני ארבע מאות שנה עם הפורים שפיל, שמשם לקחתי את השם לתיאטרון היידישפיל. 'שפיל' בעברית זה 'משחק', וה'פיל' נמצא שם כי למנהל תיאטרון ביידיש צריך שיהיה עור של פיל, וזה תודה לאל יש לנו, כי אנחנו עדיין נאבקים. לא מגישים לנו את זה בזכות, מה שנקרא.

"אנחנו נלחמים על קיום התיאטרון הזה מתוך מחשבה שהוא טוב גם לתיאטרון העברי המתחדש, כי הבסיס של התיאטרון היידי היה הבסיס של הזהות הלאומית היהודית. אתה לא יכול לדבר על תיאטרון יידי בלי הזהות שלך. זה לא אומר שהוא לא עסק בשקספיר, בסטרינדברג ובצ'כוב, אבל איפה שהוא זה היטשטש, והייתה מלחמה לא קלה עם בניית המדינה היהודית, כשהוחלט על אידיאולוגיה של להעכיר את יחסה של המדינה הבונה את עצמה מחדש עם הגולה. וכל מה שהיה רע בגולה שייכו את זה גם לתרבות היידיש, וזה כמובן, סילוף גדול. כשאני פונה מהבמה אל הקהל ומעיר, 'איך אתם יכולים להרשות שתיאטרון כזה ייהרס', יש פה גם איזו הקבלה שנרמזת למה שנעשה פה במדינת ישראל לגבי התרבות הזאת ולגבי תיאטרון היידיש".

לצד אנסמבל רב משתתפים הכולל בין השאר את אנאבלה, דורי אנגל, סמדר בן דוד, ישראל טרייסטמן, מירי מאיר, גרא סנדלר, אנדריי קשקר ועוד המגלמים את דמויותיהם של גדולי הכוכבים של התיאטרון היהודי, וביניהם מולי פיקון, בסי ובוריס תומשבסקי, אהרון לבדף, מוריס שוורץ,  סופי טאקר, מרים קרסין, סיימור רכצייט, בן ציון ויטלר, מקס פרלמן והנרי גרו, מככבות בהצגה ענת עצמון ומוניקה ורדימון המגלמות את האחיות בארי, הכוכבות הגדולות של העולם היהודי.

תמונת יח"צ

החלק המנחם מבחינתך הוא שבתך, ענת עצמון, היא בהחלט ממשיכת דרכך במובן הזה של תרבות היידיש

"אני מקווה שהיא לא ממשיכה את דרכי אלא את דרכה שלה, אבל מה שאני גאה בו ומה שאני מרגיש שעשיתי למען עצמי ולמען המשכיות הדור שלי הוא שהיא הגיעה, אחרי מאבקים לא קלים, לטעם של היידיש. בתחילת הדרך ועד היום, כולם חשבו והכניסו אותה למין גטו יידישאי, אבל היא הרי שחקנית בעברית, כידוע לך. אבל היא מצאה את השילוב הזה, והיא בעצמה גם סיפרה לי שההומור שלה השתפר הודות ליידיש, כי ביידיש הרי אי אפשר בלי הומור. היא מרגישה יידיש, וזה מה שמשמח אותי, ואני רוצה שהיא תכניס את ההרגשה הזו גם להצגות הרגילות שהיא עושה".

ההצגה הקרובה של "כוכבים נוצצים" תעלה ביום רביעי, 19 בינואר ב-20:00 בהיכל התיאטרון קריית מוצקין. הצגות נוספות מתקיימות בכל רחבי הארץ.