תקופה מצוינת לדודי לוי. סינגלים מתוך התקליט החדש מתנגנים ברדיו נון סטופ, השיר שכתב לשי גבסו קטף את המקום הראשון בפסטיבל השירים, ותיכף הוא מתחיל בסיבוב הופעות חדש. טל גורדון שמעה מה יש לאיש היקר והמוכשר הזה לומר לרגל המאורעות המשמחים.
מוזיקאי עם קבלות
"אני רק רוצה לדבר איתך, להסתכל עליך. למה את מוטרדת, למה את לא מסתכלת. מה, דיברתי לא במקום, צחקתי לא ברגע הנכון, תגידי מילה, תפסיקי לשתוק, אנחנו כמו שני עצים, עומדים ושותקים" ("החיים הם חלום", מילים ולחן דודי לוי)
את דודי לוי יצא לי לפגוש בקטנה בכמה תחנות בחיים, אבל ההיכרות האמיתית שלנו נעשתה כשהוא הזמין אותי להתארח בשתי הופעות שלו לפני שנה בערך, וכל המיתוסים (הנכונים לרוב) על אמנים כאנשים אגוצנטרים ומרוכזים בעצמם התנפצו בחדווה לנוכח הדמות שהכרתי.
יכול להיות שזה קשור לעובדה שלוי הוא מפיק מוזיקלי ולא רק אמן יוצר, ואולי להיפך, היכולת האנושית שלו להתמקד גם במי שמולו הובילה אותו גם לעמדת המפיק המוזיקלי אליה פנה אחרי ש"נוער שוליים","להקת האם" שלו, התפרקה.
בין האלבומים שהפיק בעבר נמצאים שני הראשונים של "`מופע הארנבות של דוקטור קספר", אלבום הבכורה של שרון חזיז "קח אותי לשם", "חבק אותי לאט" של גלי עטרי אותו הפיק ביחד עם משה לוי, ממש עכשיו יצא גם סינגל חדש ללהקת "האנשים" בהפקתו, וגם דרך הגיוון המוזיקלי שמתבטא בהפקות שלו אפשר להבין שאת הקבלות כמוזיקאי, הוא סיפק כבר מזמן.
בין לבין הוציא סולו ראשון בשנת 97 ` שמתוכו אתם בטוח זוכרים את "כל הזמן שבעולם" (בהשתתפות אהוד בנאי), ב-2000 הוציא אלבום נוסף, פרויקט משירי חנוך לוין ללחנים של לוי, ובימים אלה יצא האלבום השלישי שלו, "החיים הם חלום", שגם מתוכו אתם כבר מזמזמים מתוך שינה את "דוד" שמושמע ברדיו, טפו טפו טפו, בלי הכרה.
בשנתיים האחרונות הוא חרש כל מקום אפשרי עם מופע אקוסטי שמורכב משתי גיטרות וכלי נשיפה, ובדקות הפנויות שיש לו מהחזרות למופע החדש שהוא עומד להעלות עם הרכב מלא, הוא מתפנה לכמה שאלות.
"זה התקליט הכי טוב שעשיתי עד היום"
"הכל תלוי באומץ להיות שייך למשהו, למישהו, אליה. אל דבר מסוים שהוא לא אתה, שלא יוצא ממך, אחרת זה סוגר, הכל עוצר, נועל את כל השערים, לא נכנס ולא יוצא, מצור בלב, בדידות". ("אומץ", מילים ולחן דודי לוי)
-לאן הגעת עם האלבום החדש? במה הוא התפתחות מהדברים הקודמים שעשית?
"אני חושב שזה התפתח בכל הרמות: בשירה, בכתיבה, בעיבודים. מאוד התפתחתי בשנים האחרונות כאדם ששר או מבצע. אני הולך ומבין יותר ויותר איך אני בתוך המקום הזה של פרפורמר. זה לא שהיה לי קשה קודם, אבל זה דבר שהולך ומעמיק, ואני מאמין שזה תהליך שימשיך. הדרך עוד ארוכה מבחינתי. מה שבטוח זה שבתחושה שלי זה התקליט הכי טוב שעשיתי עד היום".
-כמעט שישה טקסטים כתבת לאלבום הזה (שניים מהשישה נכתבו בשיתוף דן תורן ומאיה פז), נדמה שרובם עוסקים בסוף של אהבה ובהתעוררות של חיים חדשים. זה המצב שבו נמצאת בתקופת הכתיבה?
"כן, יש משהו נורא מתחדש בתקליט הזה, ואני מרגיש את זה לכל אורך התקליט. כאילו נוצרה אצלי איזו שהיא הבנה בשנתיים האחרונות, שהצליחה להיכנס לתקליט. זה משהו פנימי כזה, סוג של לפתוח את השערים אל העולם, אולי סוג של השלמה. אבל לא השלמה שקטה... אני לא ממש יודע איך להסביר את זה אבל אני מרגיש יותר בחוץ".
"יותר קל לי להופיע מול עשרה שלא מכירים אותי"
"הכל נגמר עכשיו, הכל מתחיל לנוע, הכל מתחיל לחיות, הרבה צלילים, הרבה מילים, הרבה ימים" ("הכל מתחיל לנוע", מלים דודי לוי, לחן דודי לוי ועדי שרון)
- ההופעות הרבות שעשית בשנתיים האחרונות, כמעט בכל מקום וזמן, נבעו מהחלטה לתקוף את השוק מכיוון אחר? מרצון להתפתח? מהצורך ללמוד עוד על השירים החדשים?
"זה היה פשוט מאוד. כל מה שציינת היה הרווח של ההחלטה הזאת, אבל ההחלטה הייתה מהמקום של `אני עכשיו יוצא ומנגן כי זה מה שבא לי לעשות`. זה היה מאוד מאוד ראשוני ובסיסי. הדברים שאמרת, שהם מאוד חשובים, היו הרווח שקלטתי שאני מרוויח, אבל ההחלטה הייתה שאם יש בנאדם אחד שרוצה לשמוע את השירים - אני הולך לשיר לו אותם. זה היה בשבילי, ממש בשבילי. כשאנחנו עושים דברים בשבילנו הם נורא מהנים, ובדרך כלל הם גם עובדים".
- ובמה באמת תרמו לך ההופעות? אתה יכול לשים על זה את האצבע?
"ההופעות עשו לי נורא טוב. נורא נהניתי, למדתי את ההתמודדות עם קהל, למדתי את עצמי, השתפרתי בשירה, בפרפורמנס, למדתי איזה שירים חזקים יותר. זה נורא חיזק לי את הבטחון. קשה לי יותר להופיע מול מאה איש שנורא אוהבים אותי מאשר מול עשרה שלא מכירים אותי. אני אפילו לא יודע למה".
- ולא היו רגעים של חוסר בטחון בדרך, כשלא תמיד קל עם ההופעות בתנאים הכי בסיסיים?
"ברור שהיו, כל הזמן יש. או שאתה שוקע לתוכם או שלא. לכל אחד יש חוסר בטחון, אצל כל אחד זה בכמויות שונות, אבל מי שלא בודק כל הזמן אם הוא במקום הנכון לו, הוא אידיוט מבחינתי. נכון שבזמן מהלך לא צריך יותר מדי לבדוק אלא להתקדם ולעשות כמה שיותר, אבל בעיקרון אנחנו תמיד צריכים לבדוק את עצמנו".
" אין לנו את הלגיטמציה לא להישאר דלוקים "
- עשית את התקליט הזה בצורה עצמאית ולא דרך חברת תקליטים. זה לא מעביר אליך הרבה יותר אחריות והופך את כל התהליך לקשה יותר?
"יש לי סטודיו משלי. אני לא צריך את כל המערכת על הראש, אני יכול פשוט להיכנס ולהקליט תקליט, וזה מה שעשיתי. התחלתי לעשות את זה בעצמי, באיזשהוא שלב נכנסו לתמונה רונן ירקוני שעושה עבורי את הייצוג והניהול ומטפל בכל נושא השיווק של התקליט, ויוסי סוזר שעזר לנו בכספים. גמרנו את כל ההקלטות והתחלנו לעבוד לבד. זה יצר מצב הרבה יותר נוח. עד היום אנחנו עובדים לבד. התקליט יצא בלייבל `הבננה המעופפת`, שזה גם השם של הסטודיו שלי, והלייבל הזה הוא בעצם חברת תקליטים שהקמנו, רונן, יוסי ואני, לכבוד התקליט הזה. אנחנו ממש חברת תקליטים קטנה שכולה עובדת על התקליט הזה.
"כשהגענו לשלב ההפצה החלטנו ללכת עם מפיץ פרטי מ`האוזן השמינית` בירושלים כי היה לנו מאוד חשוב שהתקליט ייצא יותר זול לצרכן, זה משמעותי מאד בעיני עם כל הזיופים והבעיות שיש היום. היה לי גם ברור שאם נפיץ באופן פרטי, נרויח את זה שנישאר נורא דלוקים. אנחנו כל הזמן בקו האש. אנחנו לא יכולים להירדם כי אין לנו את הלגיטימציה לזה, ואנחנו עושים כי אם אנחנו לא נעשה אף אחד לא יעשה. ככה צריך לעבוד בעיני. האמת שככה צריך בכלל לחיות בעיני".
גבסו הוא אחלה אמן
- התקליט הזה גם סיפק לך מפגש מחודש עם הגיטריסט הנוסף שעבד איתך ב"נוער שוליים"– אמיר צורף, שהפך גם הוא עם השנים למוזיקאי ומפיק מוזיקלי נחשב. זה מפגש מוזיקלי ראשון שלכם מאז "נוער שוליים"?
"מוזיקלית זה מפגש ראשון. זה קרה כי התחלנו לדבר שנעבוד קצת ביחד, ובאיזה שהוא שלב זה הפסיק, אבל זה היה נחמד. זה היה סגירה של משהו, וזה היה חשוב".
- חוץ מהמזל טוב על התקליט מגיע לך מזל טוב נוסף על הזכייה של שי גבסו במקום הראשון בפסטיבל השירים עם שיר שלך. יש דיבור על המשך הקשר המוזיקלי ביניכם?
"שי ואני מכירים דרך הפסטיבל. יש בתחרות מסלול של כותבים ויש מסלול של מבצעים. שלחתי את השיר במסלול הכותבים, שי שמע את השיר, נדלק נורא ורצה לשיר אותו. אין לי מושג אם הקשר יימשך אבל בגדול הוא מקסים בעיני. הוא שר יפה, הוא אינטליגנטי, הוא באמת על הכיפאק. באיזשהוא שלב הוא יצטרך להיפטר מחותמת ה`כוכב נולד` והוא אחלה אמן".
"כולם מתפללים לאלוהים ורוצחים בשמו"
- ועכשיו אני מגיעה לשאלה שהפכה איכשהו קבועה כמעט בראיונות עם אמני רוק: רשימת התודות שלך באלבום מסתיימת עם תודה לאל. הגם אתה במתחזקים?
"תשמעי, עובר על העולם משהו, והמשהו הזה מופיע בכל מיני צורות: בצורה של התקרבות ליהדות, בצורה של שיאצו, מדיטציות, קונג פו, זה לא משנה מה זה, העולם מתחיל להתייחס יותר ויותר לצד הרוחני. אצלי זה התחיל לפני שמונה שנים בערך.
"אני לומד, קורא ספרים, כל הנושא הזה מעניין אותי. קורים הרבה דברים, כל מיני צורות רוחניות צצות מעל פני השטח והיהדות היא אחת מהן. בגלל שאני יהודי אני מתקרב לשם, אבל אני רואה את זה כמשהו כללי, כאבולוציה שהעולם עובר. ההתייחסות לרוח קיבלה תפנית באיזה אופן, ונהייתה יותר עממית: היום מוצאים בכל חור מישהו שמלמד קבלה, עושה דיקור, מלמד מדיטציה, יוגה. אני לא חושב שיש משהו שהוא יותר טוב או פחות טוב בין הדברים. בשורה התחתונה יש פה עניין של תפקידים, ואנחנו כל כך קטנים שאנחנו לא יכולים לדעת מהם התפקידים שלנו, ככה שזה בכלל לא משנה.
"בודהיסט קרוב לדעתי לאלוהים כמו רבי. סך הכל כולם מדברים על אותם איזורים, אפשר לקרוא ולראות את זה, וזה מה שאני עושה הרבה, מחפש קוים מקבילים בין כולם – ויש המון. כולם מדברים על איזה כוח אחד שמניע את הכל, והכל מחובר. וכל מלחמות הדת ממש לא ברורות לי: כולם מתפללים לאלוהים ורוצחים בשמו".
אז זהו, אלבום חדש לדודי, והופעות שיתחילו בסוף החודש עם הרכב שכולל את יניב דדון, דני מקוב, שי חלמיש ואילן קורן, ושיהיה רק במזל. כל כך מגיע לו.
האתר של דודי לוי
23/01/2005
:תאריך יצירה
|