ממעמקי הפיאניסימו למרומי הפורטיסימו

נתחיל בהמלצה חמה: ללכת, לשמוע וגם לראות תופעה מוזיקלית הרחוקה מלהיות שגרתית.  יסלחו לי הפעם סולני התזמורת בעיקר איריס גלוברזון שהובילה בנינוחות ובברק את ביצוע הקונצ'רטו הברנדנבורגי החמישי של באך יחד עם האבובן אורי מירז, פרק מתוך המנחה המוזיקלית של באך בחלק הראשון של הקונצרט שלא אתמקד בנגינתם - כי הערב מוקדש לתרבות מוזיקלית אחרת. מוזיקה ממקום אחר, נקראת הסדרה. אחר נכון ולא כל כך רחוק (בסך הכל שעתיים בטיסה).
 
ברגע מסוים עולים לבמה עשרה גברים עטויי גלימות ארגמניות, כשחרבות קצרות תקועות באבנטיהם ולרגליהם מגפיים שחורות. ומכאן מתחילה חגיגת צלילים שאזנינו המורגלות בטעם מערבי או מזרחי אינן רגילות בהם. ראשית האיכות, ממעמקי הפיאניסימו הלוחש ועד למרומי הפורטיסימו המגלה שיש קולות שאולם הקונצרטים פשוט קטן עליהם. מעבר ליכולת ולעוצמה, המרווחים המורכבים, הסלסולים, זמרת ה"יודל" המזוהה אצלנו עם שוויצריה, נשמעת בוטחת ונשלטת בקולות זמרי הטנור הגיאורגיים.
 
בקונצרט, שנבנה במכוון כקונצרט טעימות, אנחנו נחשפים לקטעים מן התפילות הגיאורגיות, מתפילת היחיד  ועד תפילת הציבור. מייד אחריהן מבוצעת היצירה "עת לאהוב" פרק אחד מתוך "ילדי האלוהים" של יוסף ברדנשווילי, המשלבת טקסטים מן המקרא (תהלים ושיר השירים, המושר בחלק בעברית צלולה ורועמת), שירי שמואל הנגיד, שיר ארמני וקטע מן התפילה הנוצרית. השילוב המרתק כאן, בין התזמורת לבין המקהלה הוא בחיבור של הישן המסורתי והחדש. כוחו של ברדנשווילי כמלחין הוא בלכידת המסורת ושילובה בשפה מודרנית ומתקשרת שיש בה הרבה מן המרגש. יצירה של קצוות.
 
בהמשך מדלגת המקהלה האורחת משירי העבודה בשדות, לטקסט חיזור רומנטי ומענג ועד ליצירה "צָ'רקוּלוֹ" מעין כרטיס ביקור לעושר העצום בתרבות הווקאלית של גיאורגיה, מכאן ועד לסדרת ה"הדרנים" הממושכת, שמעניקים האורחים ביד רחבה או ליתר דיוק במיתרי קול נדיבים, הדרך קצרה.
 
מה שנשמע באזנינו כאמנות צרופה ומיוחדת הוא חלק מתרבות עתיקה ששבתה לבבות רבים של מלחינים ואמנים אחרים שהתקרבו למוזיקה ואת הדיה ניתן לגלות ביצירות קלאסיות ומודרניות לא מעטות. הפעם יש לנו הזדמנות יוצא מן הכלל, לשמוע את המקור. בהופעה, בלבוש בצבע, צריך לומר שחלק מן השירים האלה מושרים בארוחות בין המנות, חלק הם שירי עמל המושרים בשדות, אנחנו מאזינים להעברה ולא לעיבודים אומנותיים. במשפט אחד:  כך שרים בגיאורגיה.
 
את הקונצרט "הרשמי" מסיימת יצירה קלילה, מעין סדרה של גלויות נוף גיאורגיות, סוויטה תזמורתית שיש בה מחולות, מחול כפרי ומחול רועים, שיר אהבה, וציטוטים של שיריים עממיים. כאן המלחין סולחן סינסַאדזֶה, דווקא כן מייצר העברה של מוזיקה עממית לכלי קשת, הצבע נשמר, והחינניות כובשת.
 
די להתבונן בפניהם המחייכות של נגני הקאמרטה הישראלית למוזיקה שובת הלב שהם מפיקים ולניצוח האישי והמאוד לא "ניצוחי, רשמי" של המלחין יוסף ברדנשווילי שמסתפק בעיקר בסימוני כניסות לכלים ובמחוות גוף וגם בפלירטוט מתמשך עם המאזינים באולם. כדאי לחייך עוד לפני שהגעתם לאולם. עכשיו תלכו!
 
הקאמרטה הישראלית מארחת את מקהלת רוסטאווי מגיאורגיה. מנצח: יוסף ברדנשווילי. סולנים: נטלי שר – כינור,אבנר גייר -  חליל, איריס גלוברזון הירש - צ'מבלו.

לרכישת כרטיסים