חברי "מוזיקה אטרנה" גילו אופרטה לא ידועה של מלחין לא מוכר והחליטו להעלות אותה בירושלים
אופרטה ספרדית
"הסיפור", אומרת אלינור פלוטקין, הכח המניע מאחורי קבוצת "מוזיקה אטרנה" ירושלים, "הוא שגילינו מלחין, לואיג'י בוקריני והחלטנו להביא אופרה משלו לבמה". קבוצת "מוזיקה אטרנה" הירושלמית, היא קבוצה שרדנית שראשיה מתמחים ביצירות חדשות באמצעים מצומצמים שמקום התקציב לקליטת אמנים עולים. "זו גם הסיבה שאנחנו מפרסמים בינתיים רק מועד אחד להצגה".
ב-14 שנות קיומה של הקבוצה, היא עדיין נסמכת על תקציבי קליטה. זה לא מונע ממנה לקחת סיכונים ועדיין רשימת ההפקות של הקבוצה לאורך השנים מעניינת. החיבורים השונים, הנולדים מתוך התקציבים המצומצמים מעניינת תמיד ולעתים כמו בהפקה הקודמת בה חוברו שתי אופרות של מלחינים שונים, או יצירות שונות של אותו מלחין בסופו של דבר מתקבלות בחום על ידי הקהל.
הפעם הסיפור הוא כאמור סיפורו של לואיג'י בוקריני. מלחין איטלקי, שחוזר מדי פעם לבמות מוזיקת הבארוק ולא רק שם. בוקריני הוא איטלקי שחי את רוב שנות היצירה שלו בספרד, שם גם מת בתחילת המאה ה-19, די בחוסר כל, כי פטרוניו ירדו מנכסיהם. בתחילת המאה העשרים, ככל הנראה, מתוך רצון להעצים את תחושת הלאומיות ובמקרה הזה גם הלאומנות, הורה מוסוליני על החזרת שרידי גופתו מספרד לאיטליה.
"בוקריני," מספרת פלוטקין, " הפך לאהוב מאוד על הקהל שלנו במבחר יצירות אינסטרומנטליות ומקהלתיות, בכללן ה'סטאבט מאטר'. פנינו לרשימת האופרות שהוא חיבר וגילינו את הסיפור על ה'קלמנטינה', אופרה לליברית של המשורר הספרדי רַמוֹן דה לה קרוז. למעשה הסוגה האמנותית היא הזרזואלה, האופרטה הספרדית. כלומר, גילינו יצירה עם הרבה מאוד טקסט מדובר וקטעי מוזיקה מרהיבים. מכיוון שהעלילה היא די פשוטה, הסיפור ברור, קצת ברוח ה'קומדיה דל ארטה', לא ראינו לנכון לשמור את כל הטקסטים הארוכים, כי אבא שרוצה להשיא שתי בנות ובדרך מתגלים קשרים משפחתיים סמויים, הוא סוג של סיפור שכולנו מכירים ולכן הסיפור ידבר את עצמו".
גלינה ציפרבלט, יוליה פלקחין (צילום: יח"צ)
אז מה בעצם עשיתם למחזה המוזיקלי המקורי?
"ראשית כל, כאמור קיצרנו את רוב הקטעים המדוברים, והשארנו מוזיקה. שנית, צריך לשיר בספרדית ולנבחרת הזמרים של הקבוצה, הספרדית אינה שפת אם הדבר נעשה מורכב יותר מאחר והשפה אינה 'סתם' ספרדית, אלא ספרדית עתיקה, אז צריך מאמן ומדריך לשפה (coach). גם את זה עשינו.
"אחר כך ישנו עניין האנסמבל הכלי. היצירה כתובה במקור לתזמורת גדולה, גדולה במושגי סוף המאה ה-18, כלומר תזמורת של בין שלושים לארבעים נגנים. האנסמבל שלנו שבו התזמורת והזמרים חולקים במה אחת וגם זו על פי רוב אינה במה גדולה במיוחד, וכמובן יש מגבלות תקציביות, אז נכתב עיבוד להרכב של שלושה עשר נגנים. אחרי שעברנו את התהליכים הראשונים, שארכו כמה חודשים, הגענו לשלב העבודה עם הזמרים ואת המלאכה הזאת הפקדנו לפני כחודש, בידיה של הבמאית מָאשה נמירובסקי".
"הכי חשוב לי ההומור והאירוניה"
הבמאית מאשה נמירובסקי מספרת כי תחילה היה "צריך לחשוב על מסגרת סיפורית לדרמה מוזיקלית שהיסוד הסיפורי, העלילתי נחתך ממנה. הרי באופרות, ועל אחת כמה וכמה באופרטות הקלילות, סיפור העלילה מתגלגל לקהל דווקא ברצ'יטטיבים, אותם קטעים ספק מדוברים ספק מושרים. לכן ההחלטה הייתה לצרף שחקן מדבר שמגלם שתי דמויות, שאינן שרות, בעלילה וגם מעביר, כמסַפֵּר, לצופים את העלילה.
"השחקן הזה הוא נועם רובינשטיין, המוכר מהפקות תיאטרון שונות. חלוקת הקולות היא שתי סופרניות, קלמנטינה, האחות הגדולה ונרציסה האחות הקטנה שאותן שרות שיראל דשבסקי וגלינה ציפֶרבּלַט; המשרתת הערמומית היא זמרת המצו יוליה פּלַקחין; המאהב אוּרבָּנוֹ הוא כמובן זמר טנור, דמיטרי סמיונוב, והמוזיקה למוזיקה, דמות לא אהודה בקומדיות המוזיקליות הוא הבריטון אנדרי טריפוֹנוֹב".
אנדריי טריפונוב, דמטרי סמויונוב (צילום: יח"צ)
אנחנו הצופים נראה אופרה או אופרה שמתרחשת בספרד של המאה ה-18?
"כן ולא. המסגרת שחשבתי עליה. היא ערוץ טלוויזיה שמתכנן להעלות אופרה תקופתית ולכן גם ההווה נוכח באופרה בשעה שהאופרה עצמה נשארת בתקופה המקורית. מעבר לשילוב הזמנים הדבר החשוב לי ביותר הוא ההומור והאירוניה. אם זה יעבור בקלות לקהל, ארגיש שהשגתי את מטרתי".
אני חוזר לאלינור פלוטקין לבסוף בעניין התאריך הבודד של ההצגה. "נכון, יש לנו כרגע תאריך אחד בלבד, זו כמובן תוצאה ישירה של בעיות התקציב. אבל הניסיון שלנו מראה שאם הקהל מגיע אנחנו מריצים את אותה הפקה גם 15-10 פעמים. את העובדה שבוקריני חביב על הקהל כבר גילינו, עכשיו נראה מה יגידו על הסרסואלה שלו?!"
"לה קלמנטינה" תועלה ביום חמישי , 3 בפברואר 2011 ב-20:00 באולם הירש בבית שמואל להזמנת כרטיסים בטל': 054-4744799 או בקופת בית שמואל.