מוזיקה - אמש בקונצרט - לא הצליחו לעוף

האופרה "כנפיים" מאת אהרון חרל"פ, שבוצעה אמש בבכורה עולמית לא הצליחה להתרומם, גם לא בזכות הביצוע הטוב של התזמורת הקאמרית הישראלית. גם הבימוי המינימליסטי לא יצר עניין דרמטי כמקווה.

סיפור של אהבה ומוות

סיפור האופרה מבוסס על סיפור שהוא ככל הנראה בעל סממנים אוטוביוגרפיים של ג`ובראן חליל ג`ובראן. גיבורת האופרה היא סאלמה פארס, (סופרן, אירה ברטמן) המאוהבת במחבר הסיפור (טנור, יותם כהן). היא רוצה להינשא לו וגם אביה (בריטון, נח בריגר) היה רוצה בכך. אבל הוא נכנע לשלטונו של הבישוף המקומי (בס, אנדריי טריפונוב) ומשיא אותה לאחיינו, מעין מאפיונר מקומי (בריטון, יבגני ניז`ינץ).

הנישואים האלה הם אסונה של סאלמה ואת מעט הנחמה היא מוצאת בפגישות סודיות ונדירות עם אהובה. סאלמה גם אינה יולדת בן לבעלה. כעבור חמש שנים, מתגלות פגישותיה הסודיות לבישוף, והוא מצווה על בעלה לשים אותה במעקב, באותו זמן היא מצליחה ללדת בן. הבן חי יממה אחת בלבד. עם מותו מוצאת גם היא את מותה. השניים נקברים זה לצד זו, מעל קברו של האב. הקברן (בס, משה פיש) מספר את סוף פרשת החיים לאהוב הפוקד את הקבר.

מוטיב חוזר ללא דרמה וללא עניין

מה שמענו? שמענו ביצוע טוב של התזמורת הקאמרית הישראלית למוזיקה תזמורתית טובה ועתירת מרקמים. מה שנקלט בזכרוננו ממנה הוא נעימה ברהמסית באופייה עם תבלון קופלנדי. נזכור גם יצירה ארוכה יחסית, יותר משבעים דקות, שנעה לאורך הזמן סביב מוטיב מרכזי אחד ששב ומושמע. המוטיב שמושמע כאן כמעין בשורת אהבה, שימש את חרל"פ לפני כשנתיים ביצירה שמקורות השראתה היו שירים שנכתבו חוויות השואה.

שמענו גם נבחרת זמרים בעלי קולות טובים הראויים להערכה בין היתר על כך שהגו את העברית הקשה שהושמה בפיהם בהצלחה. אבל מעבר להפגנת ההגייה והקול לא הייתה פה הזדהות עם דמות. משהו נותר מאוד חלול. בייחוד מכיוון שחרף הזמרה הטובה כשלעצמה, לא נוצרה כאן דרמה המישור ההתפתחותי - סאלמה מאוהבת, סאלמה מתאבלת, סאלמה כואבת הכל נשמע אותו דבר. המחבר מאוהב, מצר על עולמו החרב, מתבונן פילוסופית בחיים האהובים שנגדעים מולו, הכל באותו מישור ומכאן - הכל נטול עניין.

המבוכה שנוצרה בעקבות כך השפיעה גם על הקהל, שלא ידע בתום שתי המערכות הראשונות אם תמה לה האופרה ואם לא. רבים אכן החליטו שהאופרה הסתיימה ולא התקשו למצוא את דלתות היציאה של המוזיאון.

המון מאותו דבר

מה שמקפיץ אותנו לשאלה הבאה - מה ראינו? ראינו למעשה הצגה אופראית ברמה של חזרה. מה שנראה כהצגת סדנה עם תזמורת, הבמה הנזירית כאן לא תפקדה כמעוררת השראה. לא נוצר על הבמה תוכן דרמטי שיכול היה למלא את מקום של אבזרי הבמה החסרים. לא נוצר קונפליקט בין הדרמה למוזיקה, למעשה כי לא הייתה דרמה ובכך התחושה החזקה שאיתה נותרנו היתה של מעגל אינסופי שלא יסתיים, או בלשון דוברי האנגלית: "המון מאותו הדבר".

ובקטנות - מלאכת חיבור הליברית, כשמתייחסים לטקסטים פיוטיים-פילוסופיים כמו אלו של ג`ובראן, מציבה ללא ספק אתגר למחברי ליבריות. גם כאן היתה חסרה אחידות לשונית שתרמז על אחידות תקופתית. אם הוחלט שהעברית היא אכן עברית של סוף המאה התשע-עשרה, הזמן שבו חי ג`ובראן כדאי היה להמשיך בכיוון הזה. בתוך כך מתוך רצון להקל על הקהל, הוקרן הטקסט על הבמה ואפילו נוקד, ניקוד לא אחיד גולש אל צורת הדיבור ולא מקפיד עם עצמו, אבל כל אלו כמו שאמרתי, קטנות.

היצירה נקראת "כנפיים" על פי "כנפיים שבורות" של ג`ובראן. אם חשבו היוצרים שעלי-ידי השמטת המילה "שבורות" הם יצליחו לתת לכנפיים להמריא, הם טעו!

במאי ההצגה גדי פור, פתח את הערב בתודה למפעל הפיס שמימן את כל ההפקה והכתיבה וביקש שתימצא הדרך להציג את האופרה הזאת מחדש. אם אכן תימצא הדרך הזאת, רצוי שהיצירה תחזור למעבדה ותעבור מספר ניכר של שדרוגים קודם לכן.

ובכל זאת מגיעות למפעל הפיס ברכות, גם אם התינוק הראשון לא יצא בדיוק כמו שההורים מצפים, חשוב ביותר להמשיך ולתת לתינוקות להיוולד, צריך להמשיך ולתת סיכוי ברוחו של מאו צה טונג ש- "יפרחו מאה פרחים".

התזמורת הקאמרית הישראלית מבצעת בבכורה עולמית את "כנפיים" - אופרה מאת אהרן חרל"פ .ליברית: רותי בית-אור על פי כנפיים שבורות מאת ג`ובראן חליל ג`ובראן. במאי: גדי פור. מנצח: אהרון חרל"פ.