מוזיקה בפקוח המשטר

ב- 10 במאי 1933, ארבעה וחצי חדשים לאחר שהיטלר היה לשליטה של גרמניה, ראתה מדינתו אירוע שכמותו לא היה בה מאז ימי הביניים. בליבה של עיר הבירה, ברלין, הובילו סטודנטים תהלוכת לפידים אל הכיכר שמול אוניברסיטת הומבולדט, ושם העלו באש אוצרות, נכסי רוח מודפסים על נייר. ספרים של תומס מאן, היינריך מאן, ג'ק לונדון, ה.ג. וולס, ארתור שניצלר, אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, אנדרה ז'יד, אמיל זולא, מרסל פרוסט. הכל הפך לאפר.
 
על המלאכה ניצח ד"ר יוזף גבלס, שר התעמולה של הממשלה החדשה של גרמניה. המניע להשמדה הזאת של אוצרות הרוח של תרבויות העולם ובכללם התרבות הגרמנית היה כי "הזיקו לשורשיה של המחשבה הגרמנית ולעתידה", כך קבעו השליטים החדשים.
 
מה טיבה של התקופה החדשה אנו יודעים היטב כיום, 78 שנים מאוחר יותר. מי שהחל בשרפת ספרים סיים בשרפת בני אדם, כפי שכבר חזה המשורר היינריך הינה,  בני אדם מכל סוג, בני אדם שהפריעו ל"נשמה הגרמנית לבטא את עצמה": יהודים, צוענים, קומוניסטים, הומוסקסואלים, אנשי דת ועוד רבים אחרים.
 
האמנויות קבלו יחס מיוחד בתהליך הטיפול והטיהור: המשטר החדש הקים לשכות לאמנויות השונות. כל העוסקים באמנויות היו חייבים להיות רשומים בלשכות וליצור לפי התכתיבים. אמן שלא תאם את המדיניות נדון להחרמה ולהקאה משורות הלשכה, ואז הייתה נמנעת ממנו פרנסה. 
 
את הטעם הגרמני קבעו גבלס ועושי דברו. מן המוזיאונים סולקו (למרבה המזל, לא נשרפו) יותר מ- 6,000 יצירות אמנות של קוקושקה, גרוס, פיקאסו, מאטיס ואן גוך ואחרים וב-1937 פתח גבלס במינכן תערוכה של אמנות שהייתה בעיני המשטר החדש, אמנות דקדנטית, אמנות מנוונת, יצירות שהמשטר שלל מכל וכל בגלריה שכוחה במינכן. שם הוצגו יצירות של שאגאל ועוד אמנים פסולים.
 
שנה אחרי התערוכה הנודעת הזו במינכן יזם גבלס הצגת מוזיקה מנוונת, במעין פסטיבל שהפיקה בדיסלדורף, לשכת המוזיקה של הרייך. אחד מאירועי הפסטיבל הייתה התערוכה של מוזיקה מנוונת.
 
בתערוכה הוצגו כמובן יצירות של מלחינים יהודים, הרבה מן האופרטות, גם אלו שהיו חביבות על ההנהגה הנאצית, נאסרו, כי הן חוברו על ידי יהודים וכן יצירות ג'אז (מוזיקה של שחורים ולעתים ביצירות של גרשווין או בני גודמן, גם שחורים וגם יהודים).
 
מסיבות שונות ואולי משום שלגרמנים היה אוצר בלום של מוזיקה גם בלעדי המוזיקה האסורה, השפעתה של התערוכה לא ניכרה. היא נשכחה במהרה. אך בשנת 1988, חמישים שנה לאחר התערוכה, יזם מנהלה של תזמורת סימפונית דיסלדורף (תזמורת שבין מנהליה המוזיקליים באותן שנים היה גם דויד שלון), את שחזורה של התערוכה.
 
מוזיקה אסורה ומוזיקה מנוונת

התערוכה, שאצר המוזיקולוג ד"ר אלברכט דימלונג, שחזרה בכרזה שלה את כרזת המוזיקה האסורה על רקע צללית של צדודיתו המוכרת של המלחין האוסטרי אנטון ברוקנר, שעל טוהר מוצאו, אין אולי עוררין, אבל על טוהר מידותיו האישיות ניתן להציב מספר סימני שאלה.
 
על האמנים שנכללו בה - בעלי שם ועתירי החשיבות המוזיקלית  ומי שהעמידו נקודות ציון בתולדות המוזיקה – נמנים מנדלסון, מאהלר, שנברג, וייל. התערוכה עוררה ענין רב ולאחר שהוצגה בערים שונות באירופה הוזמנה על ידי מנהלה של הפילהרמונית של לוס אנג'לס והוצגה שם ומשם הועברה לניו יורק, בוסטון, מיאמי, פלורידה וברצלונה. כעת היא מגיעה לתל אביב.  

במקביל לתערוכה, החלה התעוררות מחודשת של הרצון להשמיע ולשמוע את המוזיקה שהנאצים אסרו וחברת התקליטים "דקה" יצאה במיזם משלים (אף הוא בעריכת דימלונג), שבו הוקלטו  יצירות של גודשמידט, האס, קורנגולד, קרנק, אולמן, קראסה, וקסמן, וייל, קליין. חלקם הוחזקו בטרזיינשטאט, מחנה הריכוז ששימש כחלון הראווה של הנאצים מול העולם התרבותי, מקום שלכאורה התנהלו בו חיי תרבות אבל הוא היה בסך הכל תחנה בדרך אל המוות, ומעטים הצליחו למלט את עצמם ממנו. אחרים שנצלו חזרו למרכז הבמה המוזיקלית.
 
כשהולכים בין לוחות התצוגה בתערוכה "מוחרם על ידי הנאצים: מוזיקה מנוונת" המוצגת במהלך החודש במבואה של הספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב, ניתן לרגע להגיע למסקנה שמוזיקה מסוגלת להרוג.
 
על לוחות תצוגה רבים תלויים צילומים, כרזות ומסמכים שונים המתעדים את תהליך ההדרה של מוזיקה מסוגים שונים על ידי הנאצים ומנגד התקבלותה של מוזיקה אחרת והפיכתה למוזיקה המותרת, האחת והנערצת. זו שאין בלתה. מוזיקה אחת היא המרעילה את נפש המאזין לה והאחרת המזככת את נשמתו של מי שמקשיב לה ועדיף מן הגיל הרך.
 
התערוכה, שמוצגים בה בין השאר קטעי סרטים דוקומנטריים שבהם מציג הצורר את משנתו על המוזיקה, היא אירוע חובה לכל מי שחי בארץ. התערוכה חייבת לשמש כאות אזהרה לפני כל מי שמתכוון, מתוך מניעים של "הגנה על המולדת" לאסור אמנות, לאסור חופש ביטוי, להגביל את זכותו של היחיד, הפרט, בן המיעוט הנשלט, לביטוי אמנותי, להגדרה עצמית.
 
לתערוכה המוצגת כאן  נוספו גם ספרים מתוך אוסף וינר של הספריה המרכזית, ספרים המשלימים את המידע באשר לקשר שבין גזע ומוזיקה ומנגד מוצגות בתערוכה עבודותיהם של מלחינים שהיו אסורים בהשמעה והספיקו להימלט. חלקם נמלטו לישראל.
 
 
 "היצירות מתקבלות היטב"
 
במקביל לתערוכה מתקיימים במשך השבוע הקרוב קונצרטים של אנסמבל ARC מקנדה. האנסמבל, שחברים בו אמני צמרת המשמשים כמורים הנבחרים של הקונסרבטוריון המלכותי למוזיקה בקנדה,  התלהבו מן המוזיקה ויצרו תכנית שכותרתה "מוזיקה בגלות- מלחינים מהגרים משנות השלושים".  
 
"התכנית," אומר סיימון ויינברג, מנהלו האמנותי של האנסמבל , "כבר הושמעה בארצות שונות,  ובהצלחה רבה. יתרה מזאת התכנית המנוגנת כאן בישראל על ידי אמנים קנדיים נבחרים, מנוגנת במקומות אחרים על ידי הסטודנטים של הקונסרבטוריון המלכותי וכך הופכת לחלק מן הרפרטואר הטבעי של הדור הצעיר".
 
"בכל מקום שאנו מגיעים אליו היצירות מתקבלות היטב, הוא אומר, "הבעיה המרכזית שלנו היא כמובן מימון של מסעות הקונצרטים של האמנים הקנדיים בעולם. בינתיים למרבה המזל נמצאו המוסדות או המממנים הפרטיים המבינים את חשיבות השמעתה של מוזיקה זו בכל מקום!"

אנסמבל ARC, צילום: יח"צ
 
לישראל הגיעו בסוף השבוע  הכנרים בן באומן ואריקה ראום, הוויולן סטיב דן, הצ'לנים בריאן אפרסון והדיוויד הטרינגטון, הקלרניתן יואכים ולדפנאס, הפסנתרנים דיוויד לואי והדיאנה וורנר ואליהם הצטרפה הזמרת הישראלית עדנה פרוחניק.
 
האמנים האורחים יופיעו בחמישה קונצרטים שבהם תבוצענה יצירות של .מלחינים גולים.
 
פאול בן חיים הגיע לישראל והיה כאן לאחד מבכירי מלחיניה. קורט וייל ברח לצרפת ומשם לארה"ב והטביע חותם על המוזיקה האמריקנית, למרות שהלך לעולמו כבר בשנת 1950. אריך קורנגולד נקלט בהוליווד חיבר מוזיקה לסרטים ואף זכה בפרס ה"אוסקר". וולטר בראונפלס, שלא נאלץ לברוח מגרמניה הנאצית, אבל הודח מתפקידו בשל היותו יהודי למחצה, חזר לשמש בתפקידי ניהול מוזיקליים חדשים ספורים לאחר תום המלחמה.
 
מיאציסלב ויינברג, שבחר מפולין לרוסיה וכיום חוזר למרכז הבמה ולמוזיקה שלו הוקדשה רשימה בקיץ האחרון.

אירועי "מוזיקה בגלות" יתקיימו בין התאריכים 30-1 במרץ 2011 ויכללו תערוכה, חמישה קונצרטים, סרט וכנס מדעי במשכנות שאננים בירושלים.   הקונצרט הקרוב יתקיים ב-8 במרץ ב-20:00, באולם ימ.ק.א בירושלים. טל' 7000 623 -02 מייל: tickets@bimot.co.il.