"יש עכשיו הרבה מאוד ראפריות ערביות"

לפני כשמונה שנים ראיינתי לתכנית המוזיקה "תוצרת הארץ" את צמד הבנות "ערפיאת" – סאפא חתחות ונאהוה עבד אל על -  שהיוו אז אייטם חריג ומעניין בכל קנה מידה: שתי נערות מוסלמיות מעכו היוצרות ושרות ראפ, ז'אנר שמכריח אותך כיוצר להביע עמדה נחרצת בנושאים וטאבואים שלא בהכרח מתקבלים בעין יפה בחברה בה הן חיות ופועלות. בשבת הקרובה ינעלו השתיים את "פסטיבל האישה הערבייה" שייערך, זו השנה החמישית, בתיאטרון הערבי-עברי ביפו בין התאריכים 12-10 במרץ, במסגרת אירועי יום האישה הבינלאומי.  בין אירועי הפסטיבל תמצאו הצגות בערבית, פאנלים, סרטים והופעות מוזיקה המציגים מפגש עם פנים מגוונות של הקיום הנשי-ערבי, ועוסקים בנושאים ובתכנים המעניינים נשים ערביות ויהודיות.

לפרמטרים החריגים המאפיינים את עבודתן של סאפא (24) ונאהוה (27) אפשר להוסיף כעת גם את עשר השנים בהן הן מחזיקות מעמד כצמד שבו שתיהן גם כותבות. לא דבר מובן מאליו בעולם המוזיקה.

"מה שהחזיק אותנו ביחד זה שאנחנו חברות עוד לפני שהתחלנו עם ההיפ הופ", מספרת סאפא. "אנחנו 15 שנה חברות, אז גם אם רבנו בגלל איזה הופעה או משהו, אנחנו לא יכולות לא לדבר כי אנחנו חברות. היו מריבות, ולא קצת. תמיד יש לה דעות אחרות על מה שאני אומרת, או שמתווכחים על איזה שיר לשיר, ויש הופעה שהיא או אני מחליטות לא לעלות על הבמה כי אנחנו לא רוצות לשיר את השיר הזה או הזה, אבל בסוף אנחנו תמיד מבינות כל אחת את הראש של השנייה ומתגברות".

כשראיינתי אתכן לפני כשמונה שנים, אולי אפילו קצת יותר, ראו עליכן שאתן עדיין בתחילת הדרך מהרבה בחינות. לאן התקדמתן מאז?

"התקדמנו מכל הבחינות. אנחנו עושות את זה הרבה יותר טוב מפעם. עשינו הרבה הופעות, גם בחו"ל, היינו בגרמניה, בלונדון, בשוודיה, בבלגיה, מדריד, ברצלונה. הופענו מול כל סוגי הקהלים, בפסטיבלים של שירה ושל היפ הופ. אגב, באחד הפסטיבלים שהיינו בהם, פסטיבל של שלום בגרמניה, היו גם שתי בנות יהודיות ששרות ראפ בעברית, וגם אנחנו".

למי שלא מכיר, כמוני, את העולם המוסלמי מקרוב, נדמה שהסיפור שלכן מאוד חריג כי אתן חיות ופועלות בעולם מאוד שמרני. אתן לא מרגישות מוגבלות?

"את לא יודעת שבימים האלה כבר אין דבר כזה? העולם שלנו מאוד התפתח. זה לא מה שהיה לפני. יש עדיין אנשים שכן שומרים מבחינה דתית, ובכפרים יש אנשים שעדיין סגורים קצת, אבל יש עכשיו הרבה מאוד ראפריות ערביות. יש גם מישהי שהיא מוסלמית דתייה, עם כיסוי ראש, שעושה ראפ".

כי מה יש דווקא בראפ שכל כך מתאים לכן ונכון לכן?

"בואי נגיד, אצלנו במגזר, איך בכלל התחילו לקבל את זה, או למה עכשיו כל כך הרבה בנות עושות את זה: קודם כל, המסרים שאנחנו שרים בהיפ הופ הם לא סתם אהבה, או לעלות על הבמה ולרקוד. והורים שיש להם ראש פתוח רואים על הבמה את הבנות שרות על הבעיות שלהן כבנות במגזר הערבי וכנשים בכלל, על זה שהן רוצות את החירות שלהן לחיות את החיים שלהן, ומבינים שזה כבר לא חשוב אם אנחנו בנות על הבמה. אנשים עם ראש פתוח מבינים על מה אנחנו שרות פה".

זה נשמע לי כמו התקדמות מטורפת של החברה המוסלמית

"כן, גם אני חושבת. לא ציפיתי שזה יהיה ככה. מישהי פעם ניגשה אלי ואמרה לי, 'את הסיבה שגם אני שרה'".

"אנשים צמאים לחירות שלהם"

היו בעבר תקופות שאת ונאהוה הייתן צריכות להילחם על הזכות לעשות את מה שאתן עושות?

"תמיד יש אנשים שהם בעד ואלה שהם נגד. לפעמים בהופעות את רואה את ההורים של הבנים שבאים לעשות היפ הופ מתלהבים מזה שבנות עושות את זה, אבל יש את אלה שמתנגדים והם לא באים מן הסתם להופעות כי הם לא אוהבים את זה, אז הם באו אלינו אישית ואמרו שזה לא יפה, זה לא לבנות. לבנים זה סבבה, אבל לבנות זה לא מתאים. אבל שום דבר מאיים או מפחיד".

תרחיבי קצת לגבי נושאי ותכני השירים שלכן. מה הם אותם מסרים שאתן מביאות לבמה?

"מה שבאמת מעניין אותי, ועל זה מדברים רוב השירים שלנו, זה האישיות והחיים שלנו כבנות מוסלמיות במגזר שלנו, וכנשים בכלל בעולם. יש לנו שיר לדוגמה שאומר, 'סליחה שאלוהים ברא אותי בת, אתה לא צריך להתנהג אלי כשונה בגלל שאני בת'. אני באופן אישי קיבלתי במשפחה שלי את החירות שלי, אבל קשה לי לראות אנשים אחרים שלא מקבלים אותה. אני חיה במשפחה שונה, ואני יודעת שלא כולם ככה, אבל אני רוצה שגם לנשים אחרות יהיה את החירות שלהן. יש משפחות שלא נותנות לבנות שלהן את הביטחון לצאת לחיים בעצמן בלי שיגידו להן מה נכון ומה לא.

"זה עדיין אותו עניין שמעצבן אותי שמתחתנים בגיל צעיר ולא הולכים ללמוד ולא רואים את החיים ואחרי שנתיים, שלוש, מתגרשים בלי לדעת כלום על החיים, ועם ילדים. אני רוצה שיידעו שאפשר אחרת. אמא שלי ואני חברות, אצלנו לא מציקים לי לגבי חתונה. אחותי אומרת לי שהיא כבר רוצה את החדר שלי אבל זה תמיד בקטע של צחוק. הם רוצים שאני אתחתן מן הסתם, אני עוד מעט בת 25, אבל לא בקטע של לוחצים או מתים שאני אתחתן. הם יודעים שאני מחליטה מתי אני אתחתן ועם מי. נאהוה לומדת עכשיו להיות מורה לאירוביקה, אני למדתי עיצוב גרפי. כואב לי שאני מקבלת את כל מה שאני רוצה ואחרות לא".

בגלל שאתן חלק מז'אנר שבמהותו מביע עמדה נחרצת על נושאים חברתיים ופוליטיים, מאוד מעניין לשאול אותך על מה שקורה עכשיו עם המהפכות בעולם הערבי סביבנו

"בלי שום קשר אם אני עם העם, כי בסוף את לא באמת יודעת מי צודק ומי לא כי בטלוויזיה את רואה רק את מה שהם רוצים שתראי, אבל העם עצמו השיג מה שהוא רוצה אחרי הרבה שנים שהוא חי במצוקה, אז אני מאוד בעד. אבל מה שקורה עכשיו עם קדאפי שהורג שם את האנשים זה דבר נורא. ותראי כמה שהעם שם יש לו כוח להמשיך עם זה והוא לא מרים ידיים. זה מדהים. אנשים צמאים לחרות שלהם".
 
 
פסטיבל האשה הערבייה יתקיים בין התאריכים 12-10 במרץ 2011בתיאטרון הערבי עברי ביפו.  כניסה יומית לכל אירועי הפסטיבל 10 ₪. לרכישת כרטיסים: 03-5185563, 03-5187539, פקס: 03-5185562  ובמייל&