מפרט טכני:
 
המתח שבין עדינות לעוצמה, בין רגישות גדולה של הנפש, ליכולת שלה לבתר את עצמה בסכין, הוא אחד המאפיינים של הקול שמביאה איתה עינב ג'קסון כהן לגזרה הנשית של המוזיקה הישראלית עם אלבום הבכורה שלה "עץ נופל ביער".

הקול העובר בטקסטים שלה שמדברים באופן הכי טבעי בצורה הכי גלויה, ביחס שלה לפסנתר כאל כלי שמייצג אותה בצורה כל כך מובהקת, בלחנים שלה שלא מרגישים שום צורך להתהדר ולקפוץ החוצה בהתלהבות ומרשים לעצמם להגיד את שלהם בשקט, ובגרון הכמעט מתוק שלה שיודע להגיע לקצוות של הלב שלה, מהמרירים ביותר, עד האמיצים ביותר.
 
לאלבום הבכורה שלה מגיעה כהן, בת 29, אחרי שלוש שנים של הופעות יחיד בהן היא מלווה את עצמה בפסנתר. לצורך האלבום חברה למוזיקאי ניר אוורבוך כדי לתת לשירים בית חם יותר, מוזיקלי יותר וגדול יותר, כהגדרתה, "ואז גם הצטרפו הנגנים לתמונה, אבל עדיין הלב של האלבום זה הפסנתר ואני, והטקסטים בעיקר", היא אומרת. "מסביב הגשמנו עוד כל מיני פנטזיות". 

ציטוט נבחר:

"יש לי חולשה לאישה/ עדיף בלי חולצה/ עדיף אם היא גם רוצה/ ואני אמיצה בריצה/ מקצה למשקל נוצה/ ארוץ ארוץ עד שאמצא" ("חולשה לאישה", מילים ולחן: עינב ג'קסון כהן)

התחלתי לכתוב שירים פתאום, שזה משהו שעד אז לא עשיתי. גם לא שרתי. רק ניגנתי, והייתי בטוחה שממש לא טוב לי בפרונט. הייתי בטוחה שזה סוג של ייעוד שלי, והוא הפך את עולמי, ממש מהשיר הראשון. מאז בעצם לא הפסקתי להופיע. מייד אחרי שהיו לי כמה שירים הרגשתי צורך חזק להופיע איתם, ומאז במשך שנתיים לא הפסקתי.

היה לי מופע שנקרא 'קרבות ראווה' עם מעיין הירשביין, ולפני שלוש שנים בדיוק הייתה לי הופעת סולו ראשונה בלבונטין. נורא פחדתי. זה היה רגע מאוד דרמטי בזמן מבחינתי, ופשוט מאותה שנייה הרגשתי שהכל במקום, ושזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות ולהיות. 

שאלה שמוזיקאים שונאים, אבל אם בא אורח מאוסטרליה ושואל אותך "איזה מוזיקה את עושה?" איך את מגדירה אותה?
 
אוי אוי אוי... וואו... יו, זה פשוט שאלה שאין לי תשובה עליה, לעזאזל...
 
כשאדם נכנס לאולפן נכנסות איתו לשם גם ההשפעות והמודלים מהמדף הפרטי שלו...
 
יש המון השפעות מוזיקליות ברורות כמו נאמר אביתר בנאי, שאני חושבת שאי אפשר לברוח מזה שזה אלבום ראשון עם פסנתר שמאוד מאוד חלחל אלי ומאוד מאוד לימד אותי שאפשר לנגן פסנתר אחרת ממה שחשבתי שאפשר.
 
אבל אני מרגישה באותה מידה שקארן קרפנטר השפיעה עליי רגשית ובאותה מידה ש'עמוק באדמה' היא סדרה שנוגעת בי בדיוק במקומות האלה של היצירה. 
 
מה הדבר שאת הכי אוהבת באלבום שלך?
 
אני הכי אוהבת את הפסנתר, אני חושבת. הוא השחקן הראשי, יותר ממני. אני מרגישה שהפסנתר הוא הלב בגלל שהוא אוסף אותי ואת הנגנים ואת הסאונד ואפילו את העטיפה שהיא כולה שחור לבן, הוא פשוט הלב של האלבום.

"וכמה שהעיר הזאת ואני זה לא כוחות", מתוך "לא כוחות". 

מה הטריגר שלך לכתיבת שיר, בבוקר, בלילה, כשטוב לך, כשרע לך, עם גיטרה, על פסנתר, בוורד, בעט...?
 
הפסנתר חייב להיות שם. אני לא מסוגלת לכתוב אם אני לא על הפסנתר. גם אם אני לא מנגנת, אני חייבת לשבת עליו. וזה לא 'כשטוב לי או כשרע לי', זה פשוט כשמשהו קורה, או לוחץ, בחזה, בבטן.
 
השאלה הבאה חייבת להיות איזה עוד דברים את עושה עם הפסנתר חוץ ממוזיקה

בואי נשאיר משהו לדמיון...
 
עם אקדח לרקה, אם היית חייבת לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכולה לוותר (למרות שנדמה לי שאני כבר יודעת את התשובה)?

התשובה המתבקשת היא הפסנתר אבל אני חושבת שהחיבור הרגשי הכי גדול שלי הוא לטקסטים. אבל הם לא יוכלו לקרות בלי הפסנתר אז זו תגובת שרשרת כזאת...
 
אנקדוטה ביזארית/משעשעת/בלתי צפויה/מוזרה קרתה לי בדרך אל המוזיקה
 
לא נראה לי שקרה לי משהו ביזארי, אני בסך הכל בחורה... פשוטה...
 
מה את הכי אוהבת במוזיקה הישראלית?
 
את העברית, השפה היפה בעולם. אני מאוהבת בעברית, לגמרי.  

ומהצד השני, ביקורת בונה על המוזיקה הישראלית?
 
אני לא חושבת שיש לי משהו כזה. אני מאוד אוהבת מוזיקה ישראלית. זו הגדרה נורא גדולה, אבל אני באמת מאוד מחוברת להרבה דברים שקורים ונעשים כאן.
 
ההופעה האחרונה שראית?
 
עשיתי מופע פותח להופעה של שלומי שבן לפני שבוע וראיתי את כל ההופעה מהצד של הבמה. היה מפעים. האיש והפסנתר, זו חוויה על חושית.
 
התקליט הראשון שקנית בחיים?
 
יהודית רביץ, "גלוי ונעלם".
 
הדיסק האחרון שקנית?
 
ג'יימס בלייק, הצטרפתי להייפ. 
    
 
ואיזה אלבום תיקחי איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים?
 
CARPENTERS GOLD, האוסף, יש שם הכל.
 
מה את עושה כשאת קמה בבוקר, ובאיזו שעה זה קורה?

יש לי סטייה כזאת, דבר ראשון לסדר את המיטה. ואז אני מתעוררת ממש לאט, בעשר בבוקר בערך, שותה קפה, קוראת, ויוצאת לחיים.
 
ממה את מתפרנסת?
 
מלמדת פסנתר.
 
מה את אוהבת לעשות חוץ ממוזיקה?
 
משחקי קופסה. ממש ממש אוהבת. יש עכשיו משחק חדש שנקרא "קטאן" שאני והחברים שלי מכורים אליו. אני חושבת שזה מאפשר לי להיות תחרותית בצורה קיצונית, מה שאני לא מאפשרת לעצמי בחיים, אז שם אני פשוט הולכת על זה. 

מה רצית להיות כשהיית קטנה?
 
קצת עצוב, אני לא... לא... זוכרת, באמת...
 
מה מצחיק אותך?
 
טינה פיי.
 
מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?
 
זה מתבקש, כאילו... הפסנתר, המפגש עם הפסנתר. 
 
 
עינב ג'קסון כהן תופיע ביום שישי, 1 באפריל 2011 ב-23:00 בג'וז ולוז תל-אביב, ב-6 באפרילב-21:00 בעשן הזמן (השקה באר שבעית) וב-7 באפריל ב-21:00 במרתף 10 בחיפה, אורחת: אליוט.