כבר כמה שנים טובות סוחבת ירונה כספי את ההגדרה "הבטחה", ושומעת קבוע את השאלות על התמהמהות צאת אלבומה הראשון. והנה עכשיו יצא סוף סוף אלבום הבכורה לעולם, וכספי יודעת שייקח לו זמן לחלחל, אבל היא כבר הרבה פחות מודאגת.
"נגדל ביחד בהופעות"
בתחילת שנות התשעים, כשהייתה בערך בת 17, התחילה ירונה כספי את הפרק המוזיקלי הציבורי שלה כבסיסטית בלהקת "גוונים כהים" יחד עם יואב בראון ואיתי בלתר (שאם לא תשמעו עליו כולכם יום אחד אין צדק בעולם).
בהמשך ניגנה באחד הגלגולים המאוחרים של "כרמלה גרוס ואגנר" יחד עם מי שהיה המורה שלה לבס, ערן צור, ועכשיו, אחרי לא מעט גלגולים מוזיקלים שונים שעברה עם עצמה, הגיע גם זמנה להוציא סולו ראשון, "תני לשתיקה לבעור", אלבום שהיא אחראית על לחניו, על מילותיו (מלבד שני טקסטים מתורגמים) ועל עיבודיו. את תפקיד ההפקה המוזיקלית באלבום היא חולקת יחד עם המוזיקאי אמיר פישביין.
- איך ההרגשה עכשיו כשזה סוף סוף יוצא? מתרגשת?
"כן, אני מאוד מאוד שמחה שזה יצא. כל כך חיכיתי לזמן הזה, זאת הקלה מדהימה. רק על ההקלה הזאת חגגתי... זה כבר לא `בדרך ל-`, זה לא `שמענו...`, `מה קורה`, `מה לא קורה`. השתיקה יפה עלי עכשיו... לכו תשמעו וזהו. אני מאמינה בתקליט הזה. מאמינה שזה תקליט שיקח את הזמן שלו ויחלחל. אנשים יגלו אותו. אני לא מטרידה את עצמי באם הוא ימכור עכשיו או לא, אני מאמינה שהוא לאורך שנים, ואני אתן לו יד ביחד עם ההופעות ונגדל ביחד".
"הפסקתי לבזבז את זמני על דברים בטלים"
"אני יפה היום, משהו בי מאיר פתאום, שכחתי את הכוח שבי לרצות לנסות לומר מי אני" ("אני יפה היום").
- וכלפי חוץ, איך את מרגישה כשלאורך כל השנים האלה אנשים שואלים אותך שוב ושוב מה קורה, ולמה לא יוצא לך כבר אלבום? זה מתסכל? מלחיץ?
"אני הגעתי לנקודה בחיים שלי שהבנתי שרק האנשים שהם לחלוטין שם בשבילי – יש להם כניסה ואני חשופה אליהם בחיים שלי. מעבר לזה, לתפקיד החיצוני אין משמעות. בסופו של דבר היה לי חשוב להוציא תקליט אחד שאני מאה אחוז שלמה איתו מאשר לשחרר יותר. למרות שהיום אני מאמינה שהקצב של הדברים שלי יהיה הרבה יותר מהיר".
- לפני עשר שנים בערך הכרנו הכרות קצרה, ואני זוכרת שעשית עלי אז רושם של בנאדם מאוד נחוש מלא באנרגיות ובמוטיבציה... גם אני, כמו כל המציקים, הייתי בטוחה שהדרך שלך לאלבום הראשון תהיה הרבה יותר קצרה.
"אני חושבת שהיום אני לא פחות חדורת אנרגיות. הן פשוט מתועלות למקומות הנכונים, מבחינת מה ואיך שאני רוצה להגיד. עברתי המון דברים. היה לי את `גוונים כהים`, ניגנתי עם ערן צור, הופעתי שלוש שנים לבד עם פסנתר, ניגנתי קצת בתיאטרון, לא שיעמם לי... לקחתי את הזמן גם כי היה לי מאוד מעניין, וגם כי פשוט חויתי את הדברים. לפני קרוב לשש שנים התחיל לבעור לי חזק כל העניין הזה של האלבום. היה לי כבר הרכב שבניתי, שעבד איתי שנתיים, ודי סמוך לכניסה לאולפן, כשכבר הכל היה סגור, החלטתי לעצור, יהיה המחיר אשר יהיה, כי הרגשתי לא שלמה עם הדברים. משהו בתהליך, בראשוניות, בנטו של הדברים, הלך לאיבוד בתוך העיבודים.
"זה לא היה קל לעצור הכל: היה הרכב, היה באזז, היו כמה אנשים שהרימו גבה, אני בטוחה, אבל ידעתי שזה לא זה ועצרתי את התהליך. ידעתי שצריך לעבור עם התקליט הזה עוד שלב. השלב הזה לקח עוד חמש שנים".
- כשמה קורה בחמש השנים הנוספות האלה? כל הזמן הלך על כתיבה של שירים אחרים?
"זה מעבר לכתיבה. אנחנו מדברים פה על חיים שלמים. החיים שלי די מקרינים על המוזיקה, והייתי צריכה לעשות כל מיני שינויים בחיים שלי , להשיל מעצמי כל מיני דברים כדי להגיע למה שאני רוצה להגיע. הפסקתי למשל לבזבז את זמני על דברים בטלים כמו חיי הלילה של תל-אביב. זה משהו שלקח ממני אנרגיה, ומיציתי אותו. עברתי שלב, עברתי לנתיב חדש, והכתיבה של האלבום היתה חלק מהשינוי. כתבתי הרבה, המשכתי לחדד לעצמי ולמקד את עצמי. חלק מהשירים שנכנסו לאלבום הם מהתקופה הקודמת, אבל התווספו הרבה שירים חדשים".
"בכל פעם שאני בורחת אני מפספסת אלמנט יצירתי גדול"
"לצחוק לבכות, זה תמיד בא בגלים. בקשר אליך – זיכרון הוא סכין. גזר דין לרגש מת, מה אומר, שיהיה לך רק טוב אהוב לשעבר". ("לצחוק לבכות")
- איך השפיע השינוי בחיים שלך על הכתיבה?
"אני לא יכולה לגעת ממש בנקודה ספציפית, אבל אם בעבר, למשל, היה לי לא נוח בקליפה שלי, או היו דברים שהפריעו לי בקיום שלי – היו לי אלטרנטיבות של בריחה. והגעתי לנקודה עם עצמי שהבנתי שבכל פעם שאני בורחת אני מפספסת אלמנט יצירתי מאוד גדול. ואם באותם רגעים שלא נוח לי, במקום לברוח אני אקח את התחושות החזקות ואהפוך אותן לחומר – זו הדרך שאני רוצה להעביר בה את חיי. מהמקום הזה הבנתי שתחושות חזקות, גם אם כואבות, כל דבר שהוא חזק ובוער, זו פלטפורמה שאני חייבת לנצל אותה, שאין לי יותר זמן לבזבז".
לפני כמה שנים הייתי באחד מגלגולי המופע של כספי. הפורמט של המופע ההוא התבסס עליה ועל שגיא צורף, שניהם עם קלידים, סמפלר ובס. בגלגול ההוא נדמה היה שכספי עדיין מחפשת את עצמה בתוך גבולות קיצוניים יותר מהתוצאה הסופית של האלבום החדש. בעטיפה המוזיקלית ובדרך ההבעה שהציעה באותו מופע היה משהו מאד קשה ומתריס, אבל באופן שנתן לך הרגשה שלא בטוח שזה המקום שהיא באמת אמורה להיות בו.
מהגלגול ההוא לא נשאר זכר באלבום החדש שלה. הבחירות המוזיקליות שעשתה באלבום החדש נמצאות בתחום הרוק הרך והברור לאוזן, ואני אמנם שונאת להשתמש בקלישאה הזאת אבל ירונה של התקליט באמת נשמעת הרבה יותר מפויסת. נדמה שהיא פחות מנסה להדהים ויותר מחפשת לעמוד מול המאזין, אחד על אחד.
- ההאזנה לתקליט שלך הפתיעה אותי כי גיליתי בשירים סוג של חמלה, שלא ידעתי לזהות בך פעם. גם זה חלק מהשינוי שעברת?
"אני חושבת שהבנתי שהחיים הם לא אחד לאחד, ואם אני יכולה היום להעביר רוקנרול בלחישה, ולהבין שעוצמה יכולה לבוא גם בלחש, אז אלה עבורי המקומות שמרתקים אותי. וכמובן שאני מרגישה שיש בי היום הרבה יותר רבדים כאדם. מעבר לשירים עצמם, עברתי תהליך מאוד אינטימי עם כל האלבום הזה. מעבר לזה ששיר זה מילים ומנגינה, יש גם את כל האנרגיה שנמצאת בחדר כשאתה כותב, והרבה פעמים אני מרגישה שאני רוצה להעביר בכתיבה שלי גם את האלמנט האינטימי שבחדר וגם את האלמנט הרחב. כלומר אם אני אצליח לרגש בנאדם אחד, זה יקרין גם על הרבה מאוד אנשים. היה לי חשוב להעביר גם את התחושה של מאיפה השירים האלה נכתבו, להעביר בשירים את כל התהליך האינטימי הזה".
התאהבות בשימבורסקה
"אתה הוא האיש החדש הנמשך אלי.. קודם כל ראה הוזהרת ששונה אני מכל מה ששיערת, ראה, ראה, הוזהרת!" ("אתה האיש החדש").
שני טקסטים מתורגמים נכנסו לאלבום, בלחנים ובעיבוד טקסטואלי של כספי – "אתה האיש החדש" של וולט ויטמן, ו "פרידה מן הנוף" של המשוררת הפולניה ויסלבה שימבורסקה.
- ספרי על הדרך שבה התחברו השירים האלה לאלבום שלך
"במסגרת אירוע שעשו בבית ביאליק על וולט ויטמן, המשורר האהוב עלי, והזמינו אותי אליו, פתחתי את הספר `עלי עשב`, ספר מאוד עתיק, ופשוט מצאתי את השיר הזה, שהוא שיר מאוד ארוך במקור, שיר של כמה עמודים, והשורות האלה פשוט קפצו לי. זה משורר מהמאה התשע עשרה, מהפכן, זה כתוב בשפה של פעם, ולקחתי כמה שורות שנורא התחברתי אליהן מהשיר הזה, למקום הפרטי שלי.
"`פרידה מן הנוף` הוא שיר של משוררת פולנייה בת שמונים שהייתה לא מזמן בארץ, היא משוררת מדהימה, וכשאני מרגישה ששיר כאילו בא ממני, זה כמו התאהבות".
"חוזרת להופיע במלוא הדרי"
ב- 10 בפברואר, יתקיים בבארבי תל-אביב מופע שלישי מאז צאת האלבום, אבל ראשון עם הרכב נגנים מלא שכולל את דני מקוב על התופים, אלכס פולק בגיטרה וצור בן זאב על הבס.
"הייתה לי הופעה בקלאב הד ובברבי בהרכב של שתי גיטרות בלבד ולמעשה רק עכשיו אני חוזרת במלוא הדרי... זה יהיה מופע נטו של השירים בתקליט ועוד שירים חדשים.
"באלבום הזה השתתפו שני קאסטים שונים של נגנים. חלק אחד של התקליט נעשה עם ימי ויסלר, אלי מגן, עדי רנרט ושחר חזיזה. גמרתי את התקליט, והמשכתי עוד להתנהל איתו וללכת איתו, והרגשתי שחסר לי איזה משהו, ושצריך להוסיף עוד כמה שירים חדשים. עשיתי אז איזה מופע עם אלי מגן ועדי רנרט, עדי הביא את אלכס פולק, אני פניתי לדני מקוב, וככה, מהחיים, נוצר הרכב נוסף שהרגשתי שמתאים לרוח האלבום וחלק ממנו ממשיך אתי גם למופע.
"אני מאמינה שהתקליט הזה מעורר- מעורר תחושה, מעורר מחשבה. אני רוצה לעורר. אני לחלוטין מאמינה בשירים האלה, רוצה שיגיעו לכמה שיותר אנשים, אבל אני גם מאמינה שכמה שאני יותר אתעורר לדברים חדשים, וכמה שהתהליכים הפנימיים שלי יובילו אותי למימוש בכתיבה ובעשייה, אז הבחוץ יבוא".
06/02/2005
:תאריך יצירה
|