תלמידו של קורט מזור
 
בחודש שעבר סיים המלחין ריינהארד זֶהֶפֶר את מלאכת חיבורה של  אורטוריה חדשה ששמה "הארץ הצלובה" (או "הארץ המיוסרת" ( The Crucified Planet ). היצירה הכתובה לארבעה זמרים, מקהלה מקהלת ילדים  ותזמורת, כוללת קטעים של אוסקר ווילד, קורט וונגוט, פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, ג'הן דאן, והמשוררת האוקראינית ליובוב סירוטה שכתבה על עירה פריפיאט בעקבות אסון צ'רנוביל.

במרכזה של היצירה מושמע ריאיון רדיו שבו מצטט הפיזיקאי רוברט אופנהיימר קטע מתוך ה"בהגוואד גיטה" (כתבי הקודש ההינדיים) המתאר התפרצות אור החזק יותר מאורן של אלף שמשות אל הארץ, התפרצות אדירה שתרומם את הכל-יכול ואני (האדם) אהיה למוות,..."

את שם היצירה נטל זהפר מספרו של קורט וונגוט "אדם ללא ארץ" שבו מופיעות השורות: "הארץ המיוסרת, והיה ותמצא לעצמה קול וחוש אירוני, תוכל לומר כעת, על מי שניצלו אותה "סלח להם אבא, הם לא ידעו מה הם עושים".  שבועות ספורים לאחר פרסום היצירה, מחליט הטבע ביפן להגיב בצונאמי המצית אש בכורים גרעיניים הדולקים ואין מכבה....

ריינהארד זהפר, הגיע לישראל כמנצח בסדרת "מלאכי המוזיקה" ומקיים חזרות עם תזמורת ירושלים לקראת שני קונצרטים – בירושלים ובהרצליה. זהפר מספר ושב ומדבר על כך שהוא כיום מלחין פעיל ופורה מאוד.  "למעשה צמצמתי את עיסוקי כמנצח לכ-60 הופעות בשנה בלבד, על מנת שיהיה לי יותר זמן לחבר מוזיקה".

הוא  יליד מגדבורג, בגרמניה המזרחית, ושם עשה את צעדיו הראשונים כמוזיקאי בין היתר בהדרכתו של המנצח קורט מזור, שניהל במשך שנים רבות את תזמורת "גוונדהאוז" בלייפציג. "קורט מזור הטביע חותם עמוק על דרך ראייתי את העולם, ראייה שחורגת הרבה מעבר למוזיקה. מורה אחר שהטביע בו חותם מוזיקלי בולט המשלב את הניצוח ואת ההלחנה הוא ליאונרד ברנשטיין".

ריינהארד זהפר, צילום: יח"צ

מופת של איחוד מוזיקאים מתרבויות שונות

 בדרך לשילוב בין שתי הקריירות, ניצוח והלחנה,  עצר זהפר כאשר ייסד לפני כ-15 שנים את הפילהרמונית האירופית. "הרעיון נולד בעיר גרליץ שם הייתי מנהלו של בית האופרה המקומי. גרליץ היא העיר המזרחית ביותר בגרמניה, למעשה חיבור של שתי ערים אחת גרמנית ואחת פולנית שהיו לעיר אחת עם נפילת החומות בין מזרח ומערב ועם האיחוד האירופי. שם נרקם הרעיון של תזמורת פילהרמונית כלל אירופית.

"התזמורת הייתה מאז  לגוף אמנותי מבוקש  ולמעשה לשגריר תרבותי של גרמניה, כמופת לאיחוד של מוזיקאים מתרבויות שונות. היום מזוהה התזמורת עם נגינה בהקשרים של סביבה, ובהבאת בשורת המוזיקה למקומות שזקוקים לה.

"בגרליץ," מספר זהפר, "בשנת 1988 הייתה לי אחת החוויות החשובות והמשמעותיות בחיי האמנותיים. בבית הכנסת ששוקם בעיר, העלינו את האופרה 'כינורו של רוטשילד' שכתב בנימין פליישמן על פי סיפור של צ'כוב.

פליישמן היה מלחין צעיר שמצא את מותו בימי המלחמה הראשונים בלנינגרד בשנת 1941. דמטרי שוסטקוביץ' שהיה המורה של פליישמן, לקח לידיו את כתב היד של תלמידו, השלים את הלחנת האופרה והביא לביצועה כעבור עשרים שנה. בגרליץ הייתה קהילה יהודית שלא נותרו לה שרידים. בית הכנסת שהיה מוקד תרבותי חשוב משמש כיום לפעילות תרבותית של יהודים המגיעים מארצות שונות והתיירים פוגשים תצוגת קבע על העבר המפואר של הבית והסביבה".

אחת ההפקות המעניינות שאתה קשור אליה היא העלאה מחדש של "דפנה", אופרה של היינריך שיץ

 "זו בהחלט עבודה מרתקת. למעשה שחזרתי את האופרה המוקדמת ביותר שנכתבה בגרמנית. הסיפור הוא הסיפור המיתולוגי על דפנה ולמעשה האופרה הראשונה שנכתבה אי פעם גם היא 'דפנה' של ג'קופו פרי. היצירה של היינריך שיץ, למלים של מרטין אופיץ הועלתה בטורגאו בשנת 1627. כתב היד של היצירה המקורית נעלם, ככל הנראה נשרף במלחמת שלושים השנה (1648-1618). הטקסט המקורי נמצא, מה שעשיתי בשחזור הוא להתאים לטקסט מוזיקה אחרת מתוך יצירותיו של היינריך שיץ, מחשובי המלחינים הגרמניים המוקדמים.

"זו הייתה כמעט חווית החלמה בשבילי. העיסוק בחומרים מוזיקליים עתיקים ושילובם בדרמה ובעריכתם לתזמורת מודרנית היה מעין רפואה טבעית".

"נגני הסימפונית י-ם נשמעים כמוזיקאים טבעיים"

בתכניות הקונצרטים שלך אתה מרבה, או לפחות משתדל לכלול יצירות שלך, בעידן שהקהל באולמי הקונצרטים מתמעט, ולפחות בישראל הוא גם עומד על דעתו באשר לתכנית המוצעת, אתה לא לוקח סיכונים?

"נכון שגם במקומות שונים בעולם ובאירופה גופי המוזיקה מתמודדים עם שאלת הקהל. קהל באולם לעומת קהל שאולי שומע מוזיקה אבל באמצעים טכנולוגיים אחרים ובכלל.  אני איני נוטה לדרך שמקובלת במקומות שונים, לבוא אל הקהל בשיחות מקדימות ובהסברים מעל הבמה שעליה מתנגנת המוזיקה. המוזיקה צריכה לדבר אל הקהל. ביצירות שלי אני משתדל שהמוזיקה תדבר, תנהל דיאלוג בשפה מובנת טונאלית וברורה. אנחנו המוזיקאים משלמים על התרחקות שכפינו על הקהל לפני כחמישים שנה. לא דיברנו עם הקהל וקהל הלך. היום אנחנו, לפחות אני, מתאמץ יותר".

"מוזיקה טונאלית וברורה" כוללת גם את מוזיקת העולם שמשלבים היום בעולם המוזיקה הקלאסית?

"בהחלט, באורטוריה שדיברנו עליה בתחילת השיחה יש הרבה מוזיקת עולם. המוזיקה צריכה לנהל את הדיאלוג המרכזי עם המאזינים. אנחנו המלחינים צריכים לעבוד על דיאלוג של הרגש ולא של המלים. צריך לזכור שגם ברמת הנגינה של מוזיקאים חל שינוי. אם לפני כמה עשרות שנים הנגנים היו מעולים ברמה הרגשית למרות שהטכניקה שלהם, בהכללה גורפת, הייתה פחות מוצלחת, הרי שהיום השליטה הטכנית היא נתון פתיחה של כמעט כל מוזיקאי צעיר ובחזרות ובעבודה עם צעירים, כמו למשל בפילהרמונית האירופית עובדים בדיוק על החוליות האלה, בין היתר מתוך אמונה שבעזרת נגינה שלמה, יווצר הדיאלוג עם המאזינים".

תכנית הקונצרט שבו ינצח זהפר על הסימפונית ירושלים במסגרת סדרת "מלאכי המוזיקה", על טהרת המוזיקה הרומנטית, תכלול את הפתיחה לאופרה "לואיזה מילר" של ורדי, הקונצ'רטו לצ'לו ולתזמורת מאת אנטונין דבוז'ק והסימפוניה ברה מינור מאת סזאר פרנק. הסולן  יהיה הצ'לן הצ'כי תומאש ימניק.

תומאש ימניק, צילום: יח"צ

בתכנית שאתה מנצח עליה בירושלים אין יצירה שלך, האם היתה לך איזושהיא אמירה בבחירה?

"לא, אבל גם זה קורה כשמזמינים אותך. ותכנית רומנטית כמו זו, מדברת לקהל בכל מקום".

 בין הלחנה לניצוח עם לוח עבודה די צפוף, מהו המקום שבו אתה מוצא מפלט?

"יש לי יותר מאחד, בחיי היומיום המפלט שלי הוא השחייה. מחשבות כבדות מאבדות במגע עם המים ממשקלן ונעשות קלות לנשיאה. השחייה מאפשרת לי להתרכז בעיקר. מפלט אחר, שגליתי לאחרונה הוא סלובניה, ארץ שבה הטבע מרשים ומרגש ואני מנסה להכיר אותה היטב".

זהו ביקורך הראשון בארץ ושמך כבר מופיע בלוח עבודה של הסינפונייטה הישראלית בבאר שבע בשנה הבאה. מהי ההתרשמות הראשונה?

 "זמן להתרשם מן הארץ עוד לא היה לי. אולי ביומיים שלושה הקרובים. אבל אצל נגני התזמורת הסימפונית ירושלים, גליתי סגנון נגינה שאני אוהב. הם נשמעים כמוזיקאים טבעיים. וזה מצוין".

קונצרטים יתקיימו ביום רביעי, ה-23 במרץ  2011 ב-20:30 בהיכל אמנויות הבמה הרצליה כרטיס: 140 ש"ח, טל': 1-700-70-29-29. וביום חמישי, ה-24 במרץ ב-20:00 באולם הנרי קראון בירושלים. כרטיס: 150 ש"ח ביציע  ו-170 באולם וההנחות הרגילות. מידע נוסף וכרטיסים: התזמורת הסימפונית ירושלים - 1-700-70-4000.