משל פוליטי אקטואלי עד אימה

אוכלים וסובאים, עושקים אדמות, מכופפים חוקים, נשמע מוכר? מסתבר שלא אנחנו המצאנו את השחיתות הפוליטית. ההצגה החדשה "אוכלים" מאת יעקב שבתאי ובבימויו של מיקי גורביץ' העולה בתיאטרון החאן הירושלמי, היא משל פוליטי ואקטואלי עד אימה, המגולל את סיפורו התנכי של נבות שכרמו נגזל בידי המלך אחאב ואשתו איזבל. 

"איזבל היא האבטיפוס של האישה החזקה והדורסנית שתעשה הכול כדי להשיג את המטרות שלה," אומרת השחקנית נילי רוגל, המגלמת בהצגה את תפקיד איזבל. "היא ואחאב הם סוג של ביבי ושרה שיכורי כוח, שיכופפו את החוקים בשביל למלא את הגחמות הפרטיות שלהם".

למרות שנילי רוגל היא אחת השחקניות העסוקות בתעשיית התיאטרון הישראלי, היא עדיין אנונימית למדיי. בת 29 ואשתו של השחקן יואב דונט שהשתתף בין השאר בסרטים "לאהוב את אנה" ו"לבנון", רוגל הצטרפה לתיאטרון החאן הירושלמי לפני ארבע שנים ומאז הספיקה להשתתף ביותר מ-10 הצגות.

פרט ל"אוכלים", היא משתתפת בימים אלה בחמש הפקות נוספות של החאן - "הלילה הנשיים עשר", "גן הדובדבנים", "תעלולי סקפן", "הקסם הגדול" ו"סדר עולמי".


 
"אוכלים" (מקור: אתר תיאטרון החאן)

בתור שחקנית כה עסוקה, איך זה שכל כך מעט שמעו עלייך?

"קודם כל ברור שאם הייתי עושה טלוויזיה או קולנוע, הייתי מפורסמת יותר. מעבר לזה, תיאטרון החאן ממוקם בירושלים, ולצערי אנשים מהמרכז ממעטים לנסוע לשם. אולי הבוהק של האבנים שורף להם את העיניים".

לא היית מעדיפה לעבוד בתיאטרון בתל-אביב ולזכות ביותר חשיפה?

"ממש לא. כשלמדתי בשנה ג' בבית הספר למשחק של ניסן נתיב, הבמאי מיקי גורביץ' לקח אותי ועוד שני תלמידים לעבוד בחאן ומאז אני שם. החאן הוא אחד התיאטרונים הכי ייחודיים בארץ. מעבר למבנה המיוחד והאינטימי שהוא שוכן בו, החאן משכיל לבחור חומרים מאתגרים ומגוונים ועושה שימוש בכלים של תיאטרון ולא של קולנוע או טלוויזיה. זה מבדיל אותו מתיאטרונים אחרים. איפה עוד הייתי יכולה לעשות את צ'כוב, מולייר, יעקב שבתאי, פינטר ודה פיליפו במקביל? עצם הבחירה בחומרים האלה מחייבת אותי להרחיב את המנעד שלי כשחקנית.

"אנסמבל השחקנים של החאן הוא שוויוני, כמעט נטול אגו. זה מאפשר לי להתנסות בכל מיני תפקידים - קטנים, בינוניים וראשיים, מקומדיות ועד דרמות. לצבור ביטחון".

ספרי על התפקיד שאת מגלמת ב"אוכלים", המלכה איזבל

"איזבל זו דמות מאוד מאתגרת. לא דומה לשום דבר שעשיתי עד היום. היא צידונית, אשתו של אחאב מלך עמון. במחזה פוגשים אותה כשאחאב בדיכאון ולא מתפקד בגלל שנבות מסרב למכור לו את הכרם שבו הוא חושק. היא פוחדת שהם יאבדו את המלוכה בגלל המצב שלו, ומפני שאם מישהו מסרב למלך, זה עלול להביא למרד. וככה הכרם הופך להיות המטרה שלה, והיא לא בוחלת באמצעים.

"איזבל היא דמות מורכבת. מצד אחד היא  אישה חזקה ונאמנה לבעלה. מצד שני תפיסת העולם שלה לא מוסרית והיא תעשה הכול כדי להשיג את מטרותיה. יש לה היגיון חד, חריף, דורסני. לא היה לי פשוט למצוא את הדרך לגלם את התפקיד בצורה אורגנית ואנושית, לא כסטריאוטיפ. חיפשתי את המוטיבציות האנושיות שלה".

"ההתעסקות  באוכל היא הסחת דעת קולקטיבי ת"

יש למחזה אג'נדה פוליטית?

"ברור. יש את העניין של השחיתויות הפוליטיות, האינטרסנטיות וכיפוף החוקים שכל כך שכיחים בפוליטיקה היום. המחזה מראה שתמיד היו שחיתויות ושלטון עיוור ונהנתן שלא רואה את העם. זה לא דבר חדש. במחזה כל הזמן אוכלים, זה מזכיר את ההתעסקות האובססיבית שלנו באוכל דרך תכניות בישול. זו הסחת דעת קולקטיבית. אנחנו חיים במין אשליה שיותר חשוב כמה סוכר לשים בעוגה מאשר לגבש דעות פוליטיות ולהילחם עליהן".



"אוכלים" (מקור: אתר תיאטרון החאן)

והקשר בין גזלת הכרם לכיבוש אדמות פלסטיניות?

"כן, זה בהחלט נמצא במחזה. מיקי גורביץ', הבמאי, רומז בהצגה על גזל הקרקעות בהקשר הישראלי-פלסטיני. אבל הדרך של התיאטרון שלנו היא לא המחאה אלא ההידברות. לפני כמה ימים הופענו עם ההצגה 'תעלולי סקפן' בהיכל התרבות של אריאל. הרעיון הוא שאם יקבלו אותנו באריאל עם מחזה קליל ולא מחייב כמו 'סקפן', אולי יותר מאוחר יתנו לנו להעלות את שם גם את 'אוכלים', על כל המשמעויות הפוליטית שלו".

מה את מאחלת לעצמך כשחקנית?

"האמת היא שכרגע אני מופיעה בכל כך הרבה תפקידים שונים שכל מה שאני רוצה זה לעצור רגע ולנשום. לעכל את הדברים שאני עושה. אני לא רוצה להפוך ל'שחקנית מקצועית', כזאת שיודעת כבר הכול ואין מה לחדש לה. אני רוצה להמשיך לרוץ עם ההפקות עד שיבוא הדבר הבא. להמשיך להתפתח כל הזמן. הכי מפחיד אותי להתקבע".
 
ההצגות הקרובות של "אוכלים" יתקיימו היום,  7 באפריל ב-20:30  ובמוצאי שבת ב-20:30 ביתאטרון החאן בירושלים.