מנצח המכיר את קהלו

אין ספק בכך שהרווי בורדוביץ, מיסדה ומנהלה המוזיקלי של התזמורת - המציינת בעונה זו מלאת לה שלושים – יודע לבנות תכנית שממלאת פינות חמות וציפיות אצל קהל מאזיניו.
 
נאמנות המאזינים גם היא נכס שבא לידי ביטוי במערכת הקשרים. מלחינים כמו דון גיליס האמריקני או רייף ווהן ויליאמס האנגלי, אינם שמות העולים בזיכרונו הקולקטיבי של קהל המאזינים הישראלי, אבל כאשר הקהל סומך על בחירותיו של מנהל מוזיקלי או כאשר התזמורת קונה במשך שנים את אמונו של קהל המאזינים כי אז הקהל הולך עם בחירה, עם כל בחירה.
 
ארבע היצירות הכלולות  בתכנית הנוכחית הן אוסף של מטעמים או מנעמים מוזיקליים. היצירה הראשונה יכולה להיות מנת קינוח מובהקת. אבל זו הוגשה כבר בפתיח. סימפוניה מספר 51/2 (חמש וחצי) של דון גיליס, היא יצירה קצרה, בעיקרה משעשעת, המביאה אל הבמה ה"רצינית" של המוזיקה הקלאסית את הגוונים האמריקניים של הג'אז, הביג בנד, חגיגת סינקופות, עם רמזים ליצירות מוכרות.
 
היצירה השנייה היא נוסטלגיה מתוזמרת היטב לשיר העם האנגלי הנודע  Greensleeves  (שרוולים ירוקים). השיר שמוכר כבר יותר מ-400 שנים קיבל גוון חדש וניב מודרני מידיו של המלחין האנגלי רייף ווהן ויליאמס, עם נבל וצמד חלילים ככלים סולניים.
 
מכאן פנתה התכנית לשני להיטים קלאסיים בטוחים: הקונצ'רטו לחליל, לנבל ולתזמורת של מוצרט והסימפוניה השמינית "הבלתי גמורה" של שוברט.  כאמור תכנית שכולה מנעמים.

התזמורת הקאמרית הרצליה, צילום: יח"צ
 
הרווי בורדוביץ המנצח חי היטב את המוזיקה ומנצח במרץ הניכר היטב. מרץ ונוכחות שלעתים יוצרים פער בינו לבין התוצאה המתקבלת וסך הכל המרכיבים טובים מן התמונה הכוללת. בתזמורת נגנים בולטים כמו האבובנית שירה בן יהושע, החלילניות קרן מוגוס ועדי קייזר, ואחרים הבולטים בנגינתם הסולנית, לעומת הצליל התזמורתי הכולל שנותר ברמת החביב.
 
כך ביצירה הפותחת, מלאת הניגודים, שמזמינה צליל בולט ונמרץ וכך בביצוע הזהיר והמהוסס לסימפוניה הבלתי גמורה של שוברט, ביצוע זהיר שמותיר תחושה של חשש להעז, בהפקת צליל מלא יותר ומגובש.
 
הסולן הבולט בתכנית הזו שהבריק היה החליל איל עין-הבר שניגן את הקונצ'רטו של מוצרט לצדה הנבלאית מרינה גָנשין, בביצוע שבו הוא "משך" אותה אל הברק ואל העבודה הקאמרית ששניהם עושים ביצירה אל מול התזמורת כולה, ברוח הקונצ'רטו גרוסו או הסימפוניה קונצ'רטנטה המעמידה קבוצה מול התזמורת.
 
נוכחותה של הנבלאית בלטה בשיר העם האנגלי  שבו לעתים היא הסולנית ולעתים היא המלווה של שני החלילינים בתזמורת. בורדוביץ, שכאמור מיטיב להכיר את קהלו הכין מראש גם קטע הדרן מתוזמר, לחן אירי שבו הוא מחליף חלילים ומגבל את הגוון הצפצפני של חלילי הצעידה המוכרים במוזיקה האירית.
 
תזמורת קאמרית הרצליה: קונצרט מס' 4 "השראות מוזיקליות", 9 באפריל 2011, היכל אמנויות הבמה הרצליה.